תאוריית האישור העצמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תאוריית האישור העצמי (Self-affirmation) היא תיאוריה פסיכולוגית המתמקדת באופן שבו אנשים מתמודדים עם מידע או חוויות המאיימות על תפיסת העצמי שלהם. קלוד סטיל (אנ') הפך את התאוריה לפופולריות בסוף שנות ה-80, והמחקר הקשור אליה התפתח לאחר מכן.

תאוריית האישור העצמי שמה דגש על יכולת ההסתגלות של הפרט אל מול חוויה של איום על התפיסה עצמית שלו ומציגה דרך לשמר דימוי עצמי חיובי במהלך אותה סיטואציה. המוטיבציה לשימוש באישור עצמי נקבעת על ידי גודל האיום וההערכה העצמית הספציפית של הפרט בהקשר לאותו אירוע. אישור עצמי נתפס ככלי להפחתת אי הנוחות הפסיכולוגית הקשורה בהופעת מצבים של דיסוננס קוגניטיבי.

תאוריית האישור העצמי טוענת שאם אנשים חושבים דרך ערכים החשובים עבורם באופן אישי, ומגדירים לעצמם מחדש באופן מתמיד את אותם ערכים, הם נוטים לחוות פחות מצוקה ולהגיב בצורה פחות מתגוננת כאשר הם מתמודדים עם מידע שסותר או מאיים על תחושת העצמי שלהם.

מחקרים שבדקו את תאוריית האישור העצמי מצביעים על כך שטכניקות אישור עצמי יכולות לעזור לאנשים להתמודד עם איום או מתח ושאישור עצמי עשוי להועיל לשיפור הביצועים האקדמיים, שיפור הבריאות והפחתת תגובות הגנתיות.

מחקר בתחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניפולציות מחקריות הקשורות באישור עצמי יכללו שיקוף או הבעה של אמונות וערכים מרכזיים בעצמי של הפרט. אותם ערכים ואמונות יסייעו לפרט בחיזוק העצמי שלו ובכך בשיפור היכולת להתמודד עם מצבי איום אפשריים. ממצאים מחקריים מראים כי אנשים עם נטייה לאישור עצמי נוטים יותר לחיזוק הלגיטימציה של העצמי, מסוגלים לשמור על פתיחות להשוואה חברתית, לקבל ביקורת ופידבק שלילי, נמנעים ממגננה, ובנוסף מוכנים לייצר בעצמם שינוי חיובי בהתנהגותם. מנגד, כאשר אותם אנשים נאלצים להתמודד עם כישלון הם עלולים לחוות תחושת חוסר ביטחון, ירידה בתחושת ערך עצמי, אובדן מוטיבציה, ביצועים ירודים, חוסר מחויבות כלפי המטרה הבאה, ייחוס פנימי לכישלון וחיצוני במקרים של הצלחה, וניסיון לצמצם נזק עתידי במקרים נוספים אשר יאיימו על תחושת העצמי שלהם.[1][2]

כלים לבדיקת אישור עצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסיכולוגיה ניסויית קיימות שתי דרכים נפוצות לבדיקת אישור עצמי:

  • כתיבת חיבור: מתן רשימת ערכים ודירוגם לפי חשיבותם בעיני הממלא. לאחר מכן, הממלא מתבקש לכתוב כפסקה על הערך שדירג כגבוה ביותר. 
  • דירוג ערכים: סולם הערכים של אלפורט-ורנון-לינדזי[3] – המשתתפים מקבלים כל פעם משפט וצריכים להשלים אותו על ידי בחירה ממספר אופציות, שכל אחת מייצגת ערך אחר. על ידי כך ניתן ללמוד על סט הערכים החשובים יותר אצל המשתף, וכתוצאה מכך לעורר אצלו את האישור העצמי.[4]

השלכות חיוביות:[5][עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים

• אישור עצמי תורם בחיזוק הלגיטימציה של העצמי ומסייע בקבלת ביקורת, פידבק שלילי, הימנעות ממגננה ושינוי חיובי בהתנהגות, על מנת לייעל ולמזער "נזק עתידי", כלומר הימנעות ממצב איום עתידי.

• אישור עצמי לפני חוויה טובה יגביר מוטיבציה וביצועים

• כאשר משתתפים קיבלו משימה קלה, הדבר עורר והגביר את המדדים הנ"ל לעומת משתתפים אשר קיבלו משימה קשה (קבוצת הניסוי), בה היה אפקט הפוך.

השלכות שליליות:[6][עריכת קוד מקור | עריכה]

• משתתפים אשר הוטרמו באישור עצמי וביצעו מבחן קשה, הציבו לעצמם מטרות פחות גבוהות אל מול משתתפים אשר היו בקבוצת הביקורת וביצעו מבחן קל

הטרמה של ערכים חשובים לאדם בשילוב כישלון במשימה פוגעים בביצוע ומוטיבציה

• פחות הטיית "שירות עצמי"- יחוס חיצוני בכישלונות ופנימי בהצלחות.

• אישור עצמי מוביל להערכה עצמית נמוכה, מוטיבציית חסר, ביצועים ירודים, ונכונות להתנתק ממטרות במיוחד כאשר האישור מתרחש לפני חוויות כישלון.

יישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר שבדק את ההשפעה המיידית של אישור עצמי על שני היבטים של תפקודים ניהוליים (זיכרון וקבלת החלטות) נמצא כי התבטאות עצמית הביאה לביצועים טובים יותר: המשתתפים שאושרו על ידי עצמם עשו פחות שגיאות במשימה של זיכרון עבודה והגיבו מהר יותר על משימת סטרופ.

במחקר אחר נבדק הקשר בין אישור עצמי ובריאות: מחקר שהתמקד בנשים עם סרטן שד בשלב מוקדם מצא כי כתיבה אקספרסיבית, שבה המטופלות שיקפו מחשבותיהן ורגשות על חוויותיהן עם סרטן השד, הפחיתו את הסימפטומים של המחלה במשך תקופה של כשלושה חודשים.[7] ניתוח של תוכן הכתיבה הראה כי אישור עצמי הוא הגורם המתווך בין הכתיבה האקספרסיבית והתועלת הבריאותית.[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 J. David Creswell, Suman Lam, Annette L. Stanton, Shelley E. Taylor, Does self-affirmation, cognitive processing, or discovery of meaning explain cancer-related health benefits of expressive writing?, Personality & Social Psychology Bulletin 33, February 2007, עמ' 238–250 doi: 10.1177/0146167206294412
  2. ^ Geoffrey L. Cohen, David K. Sherman, The psychology of change: self-affirmation and social psychological intervention, Annual Review of Psychology 65, 2014, עמ' 333–371 doi: 10.1146/annurev-psych-010213-115137
  3. ^ Gordon Willard Allport, Philip Ewart Vernon, Gardner Lindzey, Study of Values: A Scale for Measuring the Dominant Interests in Personality ; Manual, Houghton Mifflin, 1960. (באנגלית)
  4. ^ Richard A. Hunt, The Interpretation of the Religious Scale of the Allport-Vernon-Lindzey Study of Values, Journal for the Scientific Study of Religion 7, 1968, עמ' 65–77 doi: 10.2307/1385111
  5. ^ Philine S. Harris, Peter R. Harris, Eleanor Miles, Self-affirmation improves performance on tasks related to executive functioning, Journal of Experimental Social Psychology 70, 2017-05, עמ' 281–285 doi: 10.1016/j.jesp.2016.11.011
  6. ^ Kathleen D. Vohs, Ji Kyung Park, Brandon J. Schmeichel, Self-affirmation can enable goal disengagement, Journal of Personality and Social Psychology 104, January 2013, עמ' 14–27 doi: 10.1037/a0030478
  7. ^ Annette L. Stanton, Sharon Danoff-Burg, Lisa A. Sworowski, Charlotte A. Collins, Randomized, controlled trial of written emotional expression and benefit finding in breast cancer patients, Journal of Clinical Oncology: Official Journal of the American Society of Clinical Oncology 20, 2002-10-15, עמ' 4160–4168 doi: 10.1200/JCO.2002.08.521