תאוריית האותות והרעשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תאוריית האותות והרעשים היא תאוריה שהוצגה על ידי רוברטה וולסטטר בספרה "פרל הארבור: התרעה והחלטה". וולסטטר הציגה אותה כהסבר לכישלון מערך ההתרעה במתקפה על פרל הארבור.[1][2]

פירוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1962 במסגרת ספרה של רוברטה וולסטטר, "פרל הארבור: התרעה והחלטה", הוצגה תאוריה הנקראת 'תאוריית האותות והרעשים' המנסה להסביר מדוע נכשל המודיעין בחיזוי המתקפה היפנית בפרל הארבור ב-7 בדצמבר 1942. לטענת וולסטטר, הבעיה לא הייתה בחוסר מידע אלא להיפך במידע רב. היא השתמשה בשני מושגים מתחום החשמל והאלקטרוניקה "אותות" ו"רעשים". 'אותות' הם פיסות מידע אשר מכילות אנפורמציה חשובה לאירוע אותו מנסים לצפות. בהקשר של פרל הארבור, האותות כללו הודעות דיפלומטיות יפניות שיורטו, דוחות מעקב ופקודות ימיות מפוענחות. האותות הללו, למרות שלעיתים קרובות לא שלמים או מעורפלים, סיפקו רמזים חשובים לגבי התוכניות של יפן למתקפה בפרל הארבור. 'רעשים' לעומת זאת, כוללים מידע שאינו רלוונטי או מטעה. רעשים יכולים לכלול דיווחים לא רלוונטיים והתרעות שווא. במקרה של פרל הארבור, הרעשים כללו מידע מזירה האירופית המתריע על סכנות שונות, כוונות והכנות יפניות לתקיפת ברית המועצות והאמונה שיפן לא תתקוף את יבשת ארה"ב. לטענת וולסטטר, האותות שהיו יכולים לחזות את המתקפה בפרל הארבור היו חבויים בהרבה רעש ולכן המודיעין באמריקאי לא הצליח להבחין ביעילות בין אותות משמעותיים לרעשים. כאשר יש ריבוי מידע, הנטיה האנושית היא להתייחס להתייחס רק לאלו שתומכים בהנחות המוקדמות ופחות להתיחס למידע המצביע על מטרות שהנן בלתי סבירות.[3] לכישלון חיזוי המתקפה בפרל הארבור תרמו רעשים מוגברים אשר נבעו מתוכנית הונאה יפנית אשר כללה השתקת חלק מהאותות על ידי חשאיות המתקפה יחד עם יצירת רעשים שכללו שליחת תוכניות מלחמה כוזבות נגד מטרות בסין.[3]

המסקנה של וולסטטר הנה שלא ניתן לסמוך על כך שתהיה תמיד התרעה אסטרטגית מאחר ובעיית האותות והרעשים הנה בעיה מובנית וצריך לדעת לקבל את אי הוודאות כעובדה.[3]

חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריית האותות והרעשים היא תאוריה חשובה לכל מי שעוסק במודיעין. התאוריה מסייעת להבין את המורכבות של תהליך המודיעין, ואת הקשיים הכרוכים בזיהוי אותות מבשרי רעה. התאוריה שינתה את התפיסה הרווחת בדבר הכישלון האמריקאי בחיזוי המתקפה בפרל הארבור. עד אז היה מקובל לחשוב כי הבעיה הייתה בחוסר מידע, או בכישלון של אנשי המודיעין להבין את המידע שהיה להם. וולסטטר הוכיחה כי המידע היה זמין, אך הוא היה מבלבל ומסובך מדי. התאוריה תורמת להבנת טובה יותר של תופעת ההפתעה האסטרטגית על ידי כך שמראה כיצד ייתכן שמדינה תקבל מידע רב על כוונותיה של מדינה אחרת, אך עדיין תיכשל לזהות את הסכנה המתקרבת. תאוריה זאת השפיעה גם על הדוח הסופי של הוועדה שחקרה את אירועי ה-11 בספטמבר 2001. [4]

עבודתה של וולסטטר נחשבה לפורצת דרך בזכות תאוריה זאת ובמיוחד בגלל התיחסותה לכך שלא ניתן יהיה למנוע הפתעות מסוג זה בגלל הטבע האנושי. בשנת 1985 היא קיבלה מדליה נשיאותית מרונאלד רייגן.[5]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישתה של וולסטטר, שהייתה פורצת דרך בחקר ההתרעה ופערי התפיסה האנושיים, זכתה ברבות השנים גם לביקורת לא מועטה. ביקורת מרכזית של שיטתה נמצאת בעבודתו של צבי לניר על הפתעת מלחמת יום הכיפורים. לטענתו, במקרים של הפתעה בסיסית הבעיה איננה בסינון הרעשים, אלא ביצירת מסגרת פרשנית כוללת רלוונטית, אשר בהיעדרה אין תוחלת לניסיון לברור את האותות מן הרעשים[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 מחקרו של צבי לניר – המקהל - מודיעין מערכתי, באתר mikhal.doalogue.co.il
  2. ^ Smith, Gaddis (1981-11-29). "REMEMBERING PEARL HARBOR". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-11-24.
  3. ^ 1 2 3 Roberta Wohlstetter, Pearl Harbor: warning and decision, Stanford, California: Stanford University Press, 1962, ISBN 978-0-8047-0598-1
  4. ^ Elaine Woo Elaine Woo is a Los Angeles native who has written for her hometown paper since 1983 She covered public education, Filled a Variety of Editing Assignments Before Joining “the Dead Beat”-News Obituaries – Where She Has Produced Artful Pieces on Celebrated Local, national, International Figures, including Norman Mailer, Julia Child, Rosa Parks She left The Times in 2015, Roberta Wohlstetter, 94; wrote Pearl Harbor study, Los Angeles Times, ‏2007-01-11 (באנגלית אמריקאית)
  5. ^ Pearl Harbor: Warning And Decision Summary, SuperSummary (באנגלית)