שרה גורי-רוזנבליט

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גורי-רוזנבליט באוקטובר 2018

שרה גורי-רוזנבליט (נולדה ב־1950) היא פרופסור מן המניין במחלקה לחינוך ולפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. תחומי המחקר שלה מתמקדים במחקר השוואתי של מערכות השכלה גבוהה, בהטמעת טכנולוגיות דיגיטליות במערכות השכלה גבוהה ובהוראה מרחוק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרה גורי-רוזנבליט נולדה בווילנה שבליטא לרבקה (לבית גרמן) וליודל גרבז'בסקי. היא עלתה עם הוריה ואחותה בשנת 1958 לישראל (דרך פולין) לנצרת עלית, שהייתה בשלבים הראשונים של הקמתה. הוריה איבדו את מרבית משפחתם בשואה, כולל בני זוג ובנות. אמה הייתה פרטיזנית ביערות שליד קובנה, ואביה נלחם בסטלינגרד שם גם נפצע. הם נפגשו לאחר המלחמה ונישאו. אביה נפטר כאשר הייתה בת 11. בשנת 1965 עברה עם אימה לרמת גן וסיימה את תיכון "דביר". בצבא שירתה בחיל האוויר כקצינת ח"ן, חינוך וסעד.

היא סיימה תואר ראשון בהיסטוריה ובפילוסופיה (1973) ותואר שני בחינוך (1976) באוניברסיטת תל אביב. בין השנים 1973–1979 שימשה מורה להיסטוריה בתיכון "אהל שם" ברמת גן.

גורי-רוזנבליט החלה את עבודתה באוניברסיטה הפתוחה באוקטובר 1976, כאשר האוניברסיטה הפתוחה פתחה את שעריה למחזור הלומדים הראשון. היא ריכזה את הפיתוח ואת ההוראה של הקורס הראשון בחינוך באוניברסיטה הפתוחה. בשנת 1979 נסעה ללימודי דוקטורט בחינוך באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה. עם סיום לימודי הדוקטורט בשנת 1984 היא שבה לאוניברסיטה הפתוחה והצטרפה לסגל הבכיר. בשנת 1989 קודמה לדרגת מרצה בכיר, בשנת 1997 לדרגת פרופסור חבר ובשנת 2005, לדרגת פרופסור מן המניין.

במהלך שנות עבודתה באוניברסיטה הפתוחה כיהנה גורי-רוזנבליט כראש המחלקה לחינוך ולפסיכולוגיה (1997–2001), כדיקן פיתוח וטכנולוגיות למידה (2012–2017) וכמשנה לנשיא/ה לעניינים אקדמיים (2017–2019). היא עמדה בראש הצוותים שעיצבו את התואר הראשון בחינוך (בתחום של שיטות הוראה ותוכניות לימודים) והתואר השני בחינוך (בתחום של טכנולוגיות ומערכות למידה, ועמדה בראש תוכנית זו בין 2003–2012). בשנת 2018 יזמה הגשת בקשה להענקת דוקטורט ראשון באוניברסיטה הפתוחה בתחום של טכנולוגיות במערכות למידה. בשנת 2022 קיבלה האוניברסיטה הפתוחה אישור של המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ולתקצוב להעניק דוקטורט בתחום הנדון[1].

גורי-רוזנבליט לימדה כמרצה מהחוץ בחוג לסיעוד בפקולטה לרפואה שבאוניברסיטת תל אביב בין השנים 1984–2013. היא הייתה עמיתת מחקר בשלושה שבתונים באוניברסיטת ברקלי (1992, 1994, 2002), ב – University of Maryland University College (2005, 2006), במרכז לחקר חינוך גבוה בפראג (2003) וב – Universidad Oberta de Catalunya (2010, 2012).

בעשורים האחרונים היא הייתה חברה בגופים בינלאומיים רבים, כגון - הוועדה המדעית של אירופה וצפון אמריקה בפורום של יונסקו לחינוך גבוה, מחקר וידע (2003–2009), קרן וודרו וילסון וקרן קרנגי (2000–2003), תוכנית הדגל של פולברייט New Century Scholars (2005-2006), פורום מומחי בולוניה באיחוד האירופי מטעם המועצה להשכלה גבוהה בישראל (2011–2014), קרן רוקפלר (2007-עד היום), קרן המדע של אירופה (2007–2012) ועוד. בין השנים 1994–1999 היא ניהלה את התכנית של "השכלה גבוהה: חשיבה מחדש", שפעלה בחסות מכון ון ליר, האקדמיה הלאומית למדעים והמועצה להשכלה גבוהה. נכון לשנת 2021 היא חברה ברשת של –University of the Future Network, שמורכבת מחוקרים של מערכות השכלה גבוהה מ – 18 מדינות בעולם. מאז 2019 היא חברה בוועדת המומחים מטעם ה-European Distance and E-Learning Network (EDEN) להנחיית דוקטורנטים באוניברסיטאות אירופאיות, שנושא עבודת הדוקטורט שלהם נוגע להיבטים שונים של הטמעת טכנולוגיות במערכות השכלה גבוהה. מאז 2021 היא חברה בוועדה העליונה למינוי פרופסורים במכללות במסלול המקצועי במועצה להשכלה גבוהה.

תחומי המחקר של גורי-רוזנבליט מתמקדים במחקר השוואתי של מערכות השכלה גבוהה, בהטמעת טכנולוגיות דיגיטליות במערכות השכלה גבוהה ובהוראה מרחוק. היא כתבה וערכה ספרים ומאמרים בתחומים אלה. היא הוזמנה כנואמת מרכזית (keynote) בעשרות כנסים בינלאומיים ברחבי העולם ובישראל, דוגמת - פורום בייג'ינג, הבנק העולמי ויונסקו.

שרה גורי-רוזנבליט הייתה נשואה לאברהם רוזנבליט (משנת 1986 ועד מותו בשנת 2016), ולהם בן (גדעון). אברהם היה נגן ויולה במשך 35 שנים בתזמורת הפילהרמונית.

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי המחקר של גורי-רוזנבליט עוסק הם: מחקר השוואתי של מערכות השכלה גבוהה, הטמעת טכנולוגיות דיגיטליות במערכות השכלה גבוהה והוראה מרחוק.

מחקר השוואתי של מערכות השכלה גבוהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרבויות אקדמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מתחומי המחקר העיקריים של גורי-רוזנבליט עוסק בהשפעה של תרבויות אקדמיות על מבנה של מערכות השכלה גבוהה לאורך ההיסטוריה, מאז שהוקמו האוניברסיטאות הראשונות באירופה במאה האחת עשרה ועד היום. בשנת 1999 היא ערכה עם רונלד סולטנה ממלטה גיליון מיוחד, שניתח את ההיסטוריה והמבנה של מערכות השכלה גבוהה בתשע מדינות באגן הים התיכון.[2] באותה שנה פרסמה את ספרה "Distance and Campus Universities: Tensions and Interactions", שבו ניתחה את הקמתן של חמש אוניברסיטאות המלמדות מרחוק בבריטניה, בספרד, בגרמניה, בקנדה ובישראל[3]. כולן הוקמו הצהרתית על בסיס המודל של האוניברסיטה הפתוחה בבריטניה, אך עוצבו והתפתחו באופן שונה ביותר בהשפעת התרבות האקדמית במדינות, שבהן הן הוקמו. הספר נחשב לחדשני ביותר בשל הסינתזה שערכה בין המחקר על מערכות השכלה גבוהה לבין מחקר על אוניברסיטאות המלמדות מרחוק, שלא נעשה עד אז. איאן מקרידג', חוקר מוביל בתחום של הוראה מרחוק, כתב בסקירה על הספר בשנת 2002, שגורי-רוזנבליט נטלה על עצמה משימה רחבת היקף ומאתגרת, שהניבה תוצאות מרשימות ותובנות מעמיקות לגבי מערכת יחסי הגומלין המורכבת בין אוניברסיטאות המלמדות מרחוק לבין אוניברסיטאות הקמפוס בכל אחת מחמש המדינות שבחנה[4].

במסגרת חברותה בוועדה המדעית של יונסקו בפורום של חינוך גבוה, מחקר וידע, פרסמה מספר מאמרים, כאשר הבולט בהם הוא מחקר השוואתי שערכה עם עמיתיה אולריך טייכלר מגרמניה והלנה סבקובה מצ'כיה על השפעת המסיפיקציה של ההשכלה הגבוהה ברחבי העולם על מגוון רחב של משתנים, המעצבים את הגבולות הפנימיים והחיצוניים של מערכות השכלה גבוהה, את הגיוון של המוסדות האקדמיים, את מבנה התארים, את תנאי ההעסקה של הסגל האקדמי ועוד[5].

במסגרת תוכנית הדגל של פולברייט New Century Scholars[6], היא נבחרה בשנת 2005 כאחת מבין 30 חוקרים מובילים בעולם בתחום של חינוך גבוה (10 מארצות הברית ו-20 ממדינות מחוץ לארצות הברית) בתוכנית שהוקדשה לבחינת עתיד מערכות ההשכלה הגבוהה במאה ה-21 בהשפעת הגלובליזציה. התכנית של New Century Scholars הופעלה על ידי קרן פולברייט בשיתוף עם משרד החוץ האמריקאי בין השנים 2001–2010. בכל שנה הוקדשה תוכנית זו לבחינת נושא בעל חשיבות עולמית, ונועדה ליצור רשת חוקרים מרחבי העולם שתמשיך לשתף פעולה לאורך זמן. גורי-רוזנבליט ממשיכה לשתף פעולה עם חלק מעמיתיה בתוכנית זו מאז 2005 ועד היום. המחקרים, שבהם שיתפה פעולה נגעו לניתוח השפעת תרבויות אקדמיות על נגישות ומתן הזדמנות שווה במערכות השכלה במדינות שונות[7][8], ועל דפוסי העסקה של סגל אקדמי במדינות שונות[9].

בשנת 2021 פורסם ספר חדש על ידי חלק מהחוקרים בקבוצה זו, שעוסק בהתפתחויות העתידיות של מערכות ההשכלה הגבוהה בעשור הבא, ובמסגרתו תרמה גורי-רוזנבליט מאמר על השפעת תרבויות לאומיות ורב-לאומיות (דוגמת האיחוד האירופי) על הגיוון הגדול של מערכות השכלה גבוהה[10].

ניווט בין מגמות סותרות במערכות השכלה גבוהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום נוסף בעבודותיה של גורי-רוזנבליט מתמקד במגמות סותרות בהשכלה גבוהה, שמחייב את קברניטי מערכות ההשכלה הלאומיות או את ראשי המוסדות האקדמיים למצוא את האיזון העדין של התנהלות ביניהן[11]. המגמות הסותרות מתייחסות ל: התנהלות בעולם גלובלי לעומת הצורך לשרת את צורכי המדינה; רגולציה מרכוזית של מערכת ההשכלה הגבוהה לעומת מתן אוטונומיה מוסדית; קיומם של מגוון מוסדות אקדמיים במדינות שונות לעומת המגמה של הרמוניזציה (דוגמת תהליך בולוניה); תחרות גוברת על תקציבי מחקר, סגל וסטודנטים לעומת הצורך לשיתופי פעולה במחקר ובהוראה; שמירה על קניין רוחני לעומת המגמה הגוברת של פילנתרופיה אקדמית; קיומו של סקטור ציבורי של השכלה גבוהה לעומת סקטור פרטי; הצורך בקיום מחקר בסיסי לעומת המגמה הגוברת לקיום מחקר יישומי מניב רווחים[12].

בתוכנית מובילים באקדמיה[13], שקיימת מאז 2018 ושנועדה להכשיר דור צעיר של מנהיגות באקדמיה בישראל, מוזמנת גורי-רוזנבליט מדי שנה לשאת את הרצאת המבוא על "אקדמיה בעולם משתנה: לנווט בין מגמות סותרות"[14].

דגש מיוחד היא שמה במחקריה על השפעת הגלובליזציה על מבנה מערכות ההשכלה הגבוהה[15] ועל הצורך של אוניברסיטאות לנוע מתפקוד במדינה לאומית לתפקוד במערכת גלובלית[16]. בעקבות פרסומיה בתחום זה הוזמנה כדוברת ראשית (keynote) בפורומים בינלאומיים מכובדים, דוגמת פורום בייג'ינג[17], האגודה האירופית לחקר חינוך גבוה, ופורום מומחי בולוניה[18][19].

בפרסומיה התייחסה גורי-רוזנבליט גם להשפעת תהליך הגלובליזציה על מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל[20], כמו גם לשינויים במדיניות הנגישות במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל[21], ולשינוי הגבולות הפנימיים שלה[22]. היא אף התבקשה על ידי הוצאת Springer לכתוב את הערך על מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל באנציקלופדיה רחבת היריעה על מערכות השכלה גבוהה, שיצאה לאור בשנת 2018[23].

הטמעת טכנולוגיות דיגיטליות במערכות השכלה גבוהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום מחקר נוסף של גורי-רוזנבליט עוסק בבעייתיות ובמכשולים הרבים של הטמעת הטכנולוגיות הדיגיטליות במערכות השכלה גבוהה. בשנת 2002 קיבלה מענק מחקר מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה כדי לערוך מחקר על ההשפעות השונות שיש לטכנולוגיות הדיגיטליות במגזרים שונים של השכלה גבוהה. את תוצרי המחקר פרסמה בשנת 2005 במאמר שמתמקד בניתוח שמונה פרדוקסים בהטמעת הטכנולוגיות הדיגיטליות במערכות השכלה גבוהה ברחבי העולם[24]. מאמר זה זכה לתהודה רבה. בעקבות הפרסום של מאמר זה הוזמנה לשאת הרצאה ראשית בפורום של נשיאי אוניברסיטאות המלמדות מרחוק והמאוגדות במועצה הבינלאומית של הוראה מרחוק[25], וכן לבנק העולמי בוושינגטון[26]. כמו כן זכתה, בהשפעת מאמר זה, בחודש שהייה במרכז בלג'יו של קרן רוקפלר[27], שנועד לסייע לה להרחיב את המאמר לספר. הספר על "Digital Technologies in Higher Education: Sweeping Expectations and Actual Effects," יצא לאור בשנת 2009 בהוצאת נובה סיינס[28].

אחד הקשיים המרכזיים בהטמעת הפוטנציאל האדיר שהטכנולוגיות החדשות מציעות במערכות השכלה גבוהה נוגע לשינוי המהותי של תפקידי המורים והמרצים והעדר היערכות משמעותית של האוניברסיטאות והמכללות לשינוי של דפוסי ההוראה/למידה המסורתיים. בפרסומים שונים ניתחה גורי-רוזנבליט את התפקידים החדשים והמורכבים של אנשי הסגל האקדמי ברצותם להישען על הטכנולוגיות[29], את הסיבות המרכזיות לרתיעה של אנשי אקדמיה רבים להשתמש בטכנולוגיות בהוראה[30], ואת החיוניות של הכשרה מתאימה של הסגל האקדמי להוראה מקוונת כתנאי הכרחי להצלחת למידה מקוונת[31].

הוראה מרחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוב לשלושים שנה חוקרת גורי-רוזנבליט את התופעה של הוראה מרחוק בחינוך הגבוה, שהחלה במאה התשע עשרה, וקיבלה תנופה אדירה עם היווסדות האוניברסיטאות המלמדות מרחוק בשנות ה-70 של המאה העשרים. יש כיום קרוב לששים אוניברסיטאות כאלה. רובן אוניברסיטאות גדולות, וחלקן אפילו מוגדרות כ"מגה אוניברסיטאות".

כך, אוניברסיטת אינדירה גנדי בהודו מלמדת למעלה מארבעה מיליון סטודנטים, והאוניברסיטה הפתוחה בסין למעלה משני מיליון סטודנטים. בצד האוניברסיטאות הייעודיות להוראה מרחוק, ממשיכים להתקיים סוגים שונים של הוראה מרחוק במסגרת דואלית של אוניברסיטאות קמפוס, שלוחות של אוניברסיטאות קמפוס, קונסורטיה של מספר אוניברסיטאות החוברות ביחד להציע הוראה מרחוק, וכל מיני מסגרות וירטואליות.

עם צמיחת הטכנולוגיות הדיגיטליות, השיח והמחקר על הוראה מרחוק ברמה אוניברסיטאית סובל מתופעה, שגורי-רוזנבליט הגדירה כ"סינדרום מגדל בבל"[32] – אנשים משתמשים ביותר מתריסר מונחים כדי להגדיר תופעה דומה, ולהפך - משתמשים במונח מסוים, שמתאר תופעות שונות לחלוטין.

גורי-רוזנבליט תרמה תרומה משמעותית לחידוד ההבדלים בין הוראה מרחוק לבין הוראה מקוונת, שחוקרים רבים נוטים לעיתים להשתמש בהם כמלים נרדפות. רוב השימוש בהוראה מקוונת נעשה כיום באוניברסיטאות קמפוס, וחלק גדול מהאוניברסיטאות המלמדות מרחוק נשענות עדיין בעיקר על חומר מודפס, או על שידורי רדיו וטלוויזיה. המאמר שלה משנת 2005, המסביר ומנתח את העובדה שהוראה מרחוק והוראה מקוונת[33] אינם תופעה זהה הוא המאמר המצוטט ביותר שלה[34]. היא ניתחה במאמרים נוספים את התפיסות המוטעות הרווחות בספרות הרלוונטית, העוסקת בהוראה מרחוק ברמה אוניברסיטאית[35], ועם בגוניה גרוס מאוניברסיטת ברצלונה הבהירה את ההשלכות של שימוש בטרמינולוגיה מטעה במחקרים על הוראה מקוונת על הקושי להסתמך על ממצאי מחקרים בתחום[36].

גורי-רוזנבליט ניתחה מודלים מובילים של אוניברסיטאות וירטואליות, נימקה את האתגרים הניצבים בפני אוניברסיטאות המלמדות מרחוק במאה ה-21 והסבירה את משבר הזהות הפוקד בעיקר את האוניברסיטאות המלמדות מרחוק גדולות הממדים, שנוסדו על בסיס המודל של האוניברסיטה הפתוחה בבריטניה, שהוקמה בשנת 1969[37][38][39].

בשל מומחיותה בתחום נתבקשה בשנת 2009 לכתוב שני ערכים באנציקלופדיה של למידה מרחוק – האחד על מודלים מגוונים של אוניברסיטאות המלמדות מרחוק, והאחר על ממדי הפתיחות של אוניברסיטאות המלמדות מרחוק במדינות שונות[40][41].

בשנת 2017 נתבקשה לכתוב את הערך על אוניברסיטאות המלמדות מרחוק באנציקלופדיה הבינלאומית של ספרינגר על מערכות השכלה[42]. העורך של כתב העת "הוראה מרחוק בסין" פנה אליה בשנת 2015 כדי שתכתוב מאמר סקירה רחב על הוראה מרחוק בחינוך גבוה בעידן הדיגיטלי, שתורגם לסינית[43]. כאשר פורסם בשנת 2019 גיליון מיוחד של כתב העת המוביל "International Review of Distance and Distributed Learning" (IRRODL) לרגל חגיגת יובל להקמת האוניברסיטה הפתוחה בבריטניה, פנו אליה שתכתוב מאמר על החדשנות של האוניברסיטאות הפתוחות בעבר, האתגרים הניצבים בפניהן בהווה, ומגמות ההתפתחות שלהן בעתיד. היא הוזמנה פעמים רבות להיות דוברת ראשית בכנסים בינלאומיים על הוראה מרחוק, שהתקיימו בטולוקה במקסיקו, במאסטריכט, בבייג'ינג, בברצלונה, בגנואה ועוד[44][45][46][47][48].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המל"ג אישרה לראשונה תוכנית לתואר שלישי באוניברסיטה הפתוחה, באתר ynet, 22 בפברואר 2022
  2. ^ Guri-Rosenblit, S. & Sultana, R. (Eds.) (1999). "Higher Education in the Mediterranean". A special issue of the "Mediterranean Journal of Education Studies", University of Malta. (292 pp.)
  3. ^ "Guri-Rosenblit, S. (1999). Distance and Campus Universities: Tensions and Interactions: A Comparative Study of Five Countries". Oxford: Pergamon Press & International Association of Universities. (290 pp.)
  4. ^ Ian Mugridge, Book Review - Distance and Campus Universities: Tensions and Interactions. Author: Sara Guri-Rosenblit, The International Review of Research in Open and Distributed Learning 2, 2002-01-01 doi: 10.19173/irrodl.v2i2.51
  5. ^ Guri-Rosenblit, S., Sebkova, H. & Teichler, U. (2007). Massification and Diversity of Higher Education System: Interplay of Complex Dimensions, "Higher Education Policy, 20", 373-389.
  6. ^ Fulbright New Century Scholars – Summative Evaluation.
  7. ^ Clancy, P., Eggins, H., Goastelelc, G., Guri-Rosenblit, S., Nguyen, P. N. & Yizengaw, T. (2007). Comparative Aspects on Access and Equity. In: P. G. Altbach & P. McGill (Eds.), "Higher Education in the New Century: Global Challenges and Innovative Ideas". Rotterdam: Sense Publishers, 35-55.
  8. ^ Guri-Rosenblit (2010). Access and Equity in Higher Education: Historical and Cultural Contexts. In: H. Eggins (Ed.), "Access and Equity in Higher Education". Rotterdam: Sense Publishers, 9-34.
  9. ^ Guri-Rosenblit, S. (2012). Israel: Academic Salaries and Remuneration. In: P. Altbach, L. Reisberg, M. Yudkevich, G. Androuschchak & I. Pacheco (Eds.), "Paying the Professoriate: A Global Comparison of Compensation and Contracts." Routledge, 166-175.
  10. ^ Guri-Rosenblit, S. (2021). Diverse Higher Education Systems: Reflecting Local and Regional Academic Cultures. In: H. Eggins, A. Smolentseva & H. de Wit (Eds.), "Higher Education in The Next Decade: Global Challenge, Future Prospects". Leiden: Brill, 205-224.
  11. ^ Guri-Rosenblit, S. (2007). Higher Education in the 21st Century: Seven Pairs of Contrasting Trends. In: J. Enders & F. van Vught (Eds.), "Towards a Cartography of Higher Education Policy Change". University of Twente: Center of Higher Education Policy Studies, 307-314.
  12. ^ Guri-Rosenblit, S. (2015). Internationalization of Higher Education: Navigating between Contrasting Trends. In: A. Curaj, L. Matei, L. Pricope, J. Salmi & P. Scott (Eds.). "The European Higher Education Area: Between Critical Reflections and Future Policies." Springer, 23-26.
  13. ^ מובילים באקדמיה Leadership in Academia, באתר מובילים באקדמיה
  14. ^ אקדמיה בעולם משתנה: לנווט בין מגמות סותרות, באתר מובילים באקדמיה
  15. ^ Guri-Rosenblit, S. (2005). Higher Education in Transition: Horizontal and Vertical Patterns of Diversity. In: R. Nata (Ed.), "New Directions in Higher Education". New York: Nova Science Publishers, 23-46.
  16. ^ Guri-Rosenblit, S. (2011). Universities: Moving from a National System to a Glocal Network. In: I. Tubella & B. Gros (Eds.), "Turning Universities Upside Down: Actions for the Near Future" (pp. 151-176). Barcelona: Universitat Oberta de Catalunya Press, 151-175.
  17. ^ Guri-Rosenblit, S. (2013). "Higher Education at the 21st Century: Moving from State Systems to a Global Engagement Network". An invited lecture at the 10th Beijing Forum, Pekin University, November 1, 2013.
  18. ^ Guri-Rosenblit, S. (2013). "Changing Access Policies in Higher Education: Moving from National Systems to a Global Landscape." An invited keynote at the 35th EAIR (European Higher Education Society) Annual Forum, Erasmus University, Rotterdam, August 29, 2013.
  19. ^ Guri-Rosenblit (2014). "Internationalization of Higher Education: Bologna Process". An invited lecture at the Bologna Experts Conference on the Future of Higher Education, Bucharest, November 24, 2014.
  20. ^ Guri-Rosenblit, S. (2019). Israel Higher Education in the Global Network: Prospects and Threats. In: N. Davidovich, Y. Ribakov, A. Slobodianiuk, N. Snehi & S. Angom (Eds.), "A Virtual Higher Education Campus in a Global World: The Role of the Academic Campus in an Era of Technological Progress", New York: Nova Science.
  21. ^ Guri-Rosenblit, S. (1996). Trends in Access to Israeli Higher Education 1981-1996: From a Privilege to a Right, "European Journal of Education, 31" (3), 321-340.
  22. ^ Guri-Rosenblit, S. (1999). Changing Boundaries in Israeli Higher Education, "Mediterranean Journal of Education Studies, 4" (2), 91-114 (1999).
  23. ^ Sarah Guri-Rosenblit, Encyclopedia of International Higher Education Systems and Institutions, Dordrecht: Springer Netherlands, 2018, עמ' 1–9, ISBN 978-94-017-9553-1. (באנגלית)
  24. ^ Guri-Rosenblit, S. (2005). Eight Paradoxes in the Implementation Process of E-Learning in Higher Education, Higher Education Policy, 18, 5-29.
  25. ^ Guri-Rosenblit, S. (2005). "Digital Technologies in Higher Education: Some Inherent Paradoxes in their Implementation". Invited keynote lecture, Standing Conference of Presidents (SCOP) of member universities in the International Council of Open and Distance Education (ICDE), Cologne, June 2005.
  26. ^ Guri-Rosenblit, S. (2005). Some Erroneous Assumptions Underlying the Implementation of ICT in Higher Education. Invited lecture, The World Bank, Washington, DC, November 2005.
  27. ^ The Bellagio Center Residency Program, The Rockefeller Foundation (באנגלית אמריקאית)
  28. ^ Guri-Rosenblit, S. (2010). "Digital Technologies in Higher Education: Sweeping Expectations and Actual Effects". New York: Nova Science Publishers, 178 pp.
  29. ^ Guri-Rosenblit, S. (2004). Distance Education Teachers in the Digital Age: New Roles and Contradictory Demands. In: U. Bernath & A. Szcus (Eds.), "Supporting the Learner in Distance Education and E-Learning". Oldenburg: Bibliotheks und Informatiossystem der Universitat Oldenburg, 492-497.
  30. ^ Guri-Rosenblit, S. (2011). Five Reasons for the Reluctance of Academic Faculty to Employ a Web-Enhanced Teaching. In: G. Trentin & M. Repetto (Eds.), "Faculty Training on Web-Enhanced Learning". New York: Nova Science, 37-48.
  31. ^ Guri-Rosenblit, S. (2018). E-Teaching in Higher Education: An Essential Prerequisite for E-Learning, "Journal for New Approaches in Educational Research, 7 (2), 93-97".
  32. ^ Guri-Rosenblit, S. (2001). The Tower of Babel Syndrome in the Discourse on Information Technologies in Higher Education, "Global E-Journal of Open and Flexible Learning, 1", 28-38.
  33. ^ Guri-Rosenblit, S. (2005). 'Distance Education' and 'E-Learning': Not the Same Thing, Higher Education, 49 (4), 467-493.
  34. ^ Sarah Rosenblit, scholar.google.com
  35. ^ Guri-Rosenblit, S. (2009). Distance Education in the Digital Age: Common Misconceptions and Challenging Tasks, "Journal of Distance Education, 23" (2), 105-122.
  36. ^ Guri-Rosenblit, S. & Gros. B. (2011). E-Learning: Confusing Terminology, Research Gaps and Inherent Challenges", Journal of Distance Education, 25" (1), 1-17.
  37. ^ Guri-Rosenblit, S. (2001). Virtual Universities: Current Models and Future Trends, "Higher Education in Europe, 26" (4), 487-499.
  38. ^ Guri-Rosenblit, S. (2009). Challenges Facing Distance Education in the 21st Century: Policy and Research Implications. In: A. Tait, M. Vidal, U. Bernath & A. Szucz (Eds.), "Distance and E-Learning in Transition: Learning Innovation, Technology and Social Challenges". London: ISTE and John Wiley & Sons Inc., 5-21.
  39. ^ Guri-Rosenblit, S. (2014). Distance Education Systems and Institutions in the Online Era: An Identity Crisis. In: T. Anderson & O. Zawacki-Richter (Eds.), "Online Distance Education- Towards a Research Agenda". Athabasca University Press, 109-129.
  40. ^ Guri-Rosenblit, S. (2009). Diverse Models of Distance Teaching Universities .In: P. Rogers, G. Berg, J. Boettcher, C. Howard, L. Justice, & K. Schenk (Eds.), "Encyclopedia of Distance Learning". Hershey, PA.: Information Science Reference, Vol. II, 727-733.
  41. ^ Guri-Rosenblit, S. (2009). Openness Dimensions of Distance Teaching Universities. In: P. Rogers, G. Berg, J. Boettcher, C. Howard, L. Justice, & K. Schenk (Eds.), "Encyclopedia of Distance Learning". Hershey, PA. Information Science Reference, Vol.III, 1557-1563.
  42. ^ Guri-Rosenblit S. (2017). Distance Teaching Universities. In: Shin J., Teixeira P. (Eds.), "Encyclopedia of International Higher Education Systems and Institutions." Springer, Dordrecht.
  43. ^ Guri-Rosenblit, S. (2015). Distance Higher Education in the Digital Era: Challenges and Prospects, "Distance Education in China," "6", 16-25. (an invited article translated into Chinese by Junghong Xiao).
  44. ^ Guri-Rosenblit, S. (2019). Open Universities: Innovative Past, Challenging Present and Prospective Future, "International Review of Research in Open and Distributed Learning", "20" (4), 179-194.
  45. ^ Guri-Rosenblit, S. (2007). "Distance Education in the Third Millenium". Invited lecture, International Council of Distance Education, Toluca, Mexico, October 2007.
  46. ^ Guri-Rosenblit, S. (2009). "Seven Dilemmas Challenging the Future Development of Distance Education". Invited keynote address, 23rd ICDE World Conference on Open and Distance Learning & 2009 EADTU Annual Conference, M-2009, Maastricht, June 2009.
  47. ^ Guri-Rosenblit, S. (2009). "The Next Thirty Years of Distance Education: Worldwide Leading Trends". Invited keynote address, International Forum on Open and Distance Education, Beijing, October 2009.
  48. ^ Guri-Rosenblit, S. (2012). "Distance Teaching Universities and the Digital Technologies"". An invited lecture, Barcelona, Spain: ELearn Center of the Univesidad Oberta de Catalunya, July 17, 2012.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שרה_גורי-רוזנבליט&oldid=37305505"