שפתן מצוי

שפתן מצוי
	שפתן מצוי
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	חד פסיגיים
סדרה:	אספרגאים
משפחה:	סחלביים
סוג:	שפתן
מין:	שפתן מצוי
שם מדעי
	Serapias orientalis ssp. levantina; ‏H. Baumann & Künkele) Kreutz)

שִׂפְתָן מָצוּי (שם מדעי: Serapias orientalis (Greuter) H.Baumann & Künkele) הוא גיאופיט בעל ציצת שורשים מעובים, בן חלוף, ים תיכוני ויחיד בסוגו בישראל ממשפחת הסחלביים^[1].

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלים מסורגים, פשוטים, צרים ותמימים. לוואים נעדרים.

אין לשפתן שושנת עלים בבסיסו. הגבעול זקוף, לא מסועף, לאורכו יוצאים 6 עד 8 עלים מוארכים ומרזביים, ובראשו תפרחת אשכול רפה עם 5 עד 15 פרחים. עמוד התפרחת בגובה 25 עד 45 ס"מ וצבעו כצבע הפרחים.

הפרח מוארך ובצבע חום הנוטה לארגמן ומעורק לאורכו. עלי העטיף החיצוניים מוארכים מאוד ומחודדים, מכונסים (צמודים זה לזה) ומהווים כעין קסדה מחודדת מעל מרכז הפרח. עלי העטיף הפנימיים מחודדים בקצותיהם. השפית חסרת דורבן ומחולקת, אורכה 2.5 עד 4 ס"מ והיא מחולקת על ידי שנץ לחלק אחורי מעוגל ולחלק קדמי מחודד צר וארוך וצבעו חום. האונה האמצעית של השפית משולשלת כלפי מטה (מופנת פתאומית כלפי מטה) ואונותיה הצדדיות זקופות. השפית נראית כשולחת לשון ארוכה ומחודדת כלפי מטה, ובמרכזה צומחות שערות ארוכות.

איבר האגירה (ציצת שורשים מעובים) של שפתן מצוי הוא חד-שנתי, כמו בסחלביים רבים בישראל. כל שנה ניזון השפתן מאיבר האגירה של השנה שעברה ומרוקן אותו, ויוצר איבר אגירה חדש שיזין אותו בראשית השנה הבאה. אך בשפתן נוצרים לעתים איברי אגירה אחדים לכל צמח בשנה אחת, וכך הוא מתרבה ברביה וגטטיבית וצומח בצברים זהים מבחינה גנטית (קלונים).

השפתן מחקה חורים באדמה, הדבורים נכנסים לתוכו כדי לישון בו ולמצוא מקלט מהקור, מכוון שהטמפרטורה בפרח שלו גבוה מן הסביבה. כשהדבורים עוברים מפרח לפרח הם מאביקים את הצמח.

הפריחה מסוף פברואר עד תחילת מאי, בעיקר באביב.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפוצה בעולם של שפתן מצוי משתרעת באיים במזרח הים האגאי, בקפריסין בכריתים ובסיציליה, ובצפון הים התיכון: יוון, איטליה, יוגוסלביה וטורקיה עד , צפון הקווקז וטרנס-קווקז, לבנון וסוריה, וישראל.

בישראל השפתן מצוי מהחרמון עד קצה הנגב הצפוני ומגובה של כ-1000 מטרים מעל פני הים עד כ-100 מטרים מתחת לפני הים.

בית הגדול בתות ולרוב בתי-גידול לחים במקצת.