שמעון ישראל פוזן

רבי שמעון ישראל פוזן (בכתיב יידי: פאזען; נפטר בכ"א בניסן תשכ"ט) היה רבה וראש הישיבה של הקהילה החרדית בעיר שאפראן (שופרון) ואחרי מלחמת העולם השנייה כיהן כר"מ בישיבת סאטמר בוויליאמסבורג.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרב גרשון פוזן, דיין בפרנקפורט ובן לשושלת רבנים^[1]. היה תלמידו של הרב שלמה זלמן ברויאר רבה של פרנקפורט, והחשיב אותו כרבו אף אחרי שדבק בשיטת הקנאות. למד בגימנסיה והיה בעל תואר לפילוסופיה. בזמן מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני והגיע עד לקייב שם פגש את רבי דוד מסקווירא ורבי דוד מזלטיפולי והתפעל מדרכי החסידות והחליט שלאחר המלחמה יעזוב את גרמניה. לאחר המלחמה ארז את חפציו ונסע לגור אצל סבו בפאפא שבהונגריה ולמד בישיבת בעלד אצל הרב יואל פלנר. לאחר שעבר רבו לכהן ברבנות אויהל עבר יחד איתו, שם נישא אשתו פיגא בלומה בתו של הרב פנחס הכהן רובין. בהיותו באויהל התפלל בבית הכנסת של חסידי מונקאטש וכך נהיה חסידו של רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש, ממנו גם קיבל את קנאותו. רבו העריכו מאוד ואף אמר שכשיגיע לשמים וישאלוהו מה עשה בעולם יענה שהעמיד תלמיד בשם שמעון ישראל^[2].

לאחר מלחמת העולם השנייה כיהן בראשות ישיבה של אגודת ישראל בכפר היוושוולד שבפרברי בודפשט (לאחר שראש הישיבה הקודם רבי יהושע גרינוולד עבר לארצות הברית). לאחר זמן היגר לארצות הברית שם התמנה לראש הישיבה הגדולה של חסידות סאטמר בויליאמסבורג. היה חבר בארגון התאחדות הרבנים. היה קנאי קיצוני והיה מקורב לרבי יואל טייטלבוים מסאטמר. בארצות הברית נהיה חסיד של רבי יעקב יוסף טברסקי מסקווירא והפליג בשבחו. נפטר בשביעי של פסח ונקבר ביום טוב שני של גלויות בשיכון סקווירא. בצוואתו ביקש שיכתבו על מצבתו: "הרביץ תורה הרבה שנים עם תלמידים אשר רובם הגיעו ליראת ה' באמת על דרך הבעש"ט ובזכות זה ירחם אב הרחמים עליו".

מדרשותיו ומכתביו הודפסו בספר "תורת אלף". הקים בית מדרש שאפראן בוויליאמסבורג שם כיהן כרב קהילה. בצוואתו הוריש את הרבנות לחתנו רבי צבי הירש מייזליש. לקהילה יש קשר הדוק עם חסידות סאטמר (זלמן לייב). לקהילה יש תלמוד תורה וישיבה קטנה.

ילדיו: