שמורת נחל דישון
 | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום | הגליל העליון, ישראל |
| קואורדינטות | 33°04′04″N 35°29′13″E / 33.067906311435°N 35.486949044969°E |
|
(למפת אצבע הגליל רגילה)   שמורת נחל דישון | |
  | |
שְׁמוּרַת נַחַל דישון היא שמורת טבע באזור הגליל העליון המזרחי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת 1963 נכללה השמורה ברשימה של 93 שמורות־טבע מומלצות של ועדה שמונתה על ידי הקרן הקיימת ומשרד החקלאות. על פי ההמלצה, השמורה יועדה להיות בשטח של כ-5600 דונם[1]. המלצה להכרזה על השמורה בשטח של כ-5600 דונם נתקבלה במועצת הגנים הלאומיים ושמורות הטבע באמצע 1965[2]. שמורת נחל דישון הוכרזה כשמורה ב-16 ביולי 1970[3]. שטח השמורה עמד בעת הכרזתה על כ-7420 דונם. ב-27 ביולי 1972 הוספו לשמורה עוד כ-3690 דונם[3].
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השמורה מקיפה בעיקרה את המדרונות משני צידי האפיק של נחל דישון, לאורך כ-11.5 ק"מ בחלקו האמצעי בין נחל ריחן במערב לנחל קציון במזרח.
בתחום השמורה והרחבותיה נמצאים שלושה מעיינות, עין אביב – המעיין הגדול באזור והמעיינות הקטנים עין נחלית (ליד אביבים) ועין דישון. במצוקים אלו פזורות מערות רבות וכן עמודי סלע, המפורסמים שבהם נמצאים בנחל אביב – "העלמות".
החי והצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבר קיננו במצוקי השמורה נשרים, וגם כיום מקננים בשמורה דורסי יום קטנים יותר כמו האוח. המצוקים משמשים גם בית גידול לשפני סלע. בשמורה שטח גידול של חלמונית גדולה[1] ושל אירוס הדור.
שרידי פעילות אנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במערות נחל אביב נמצאו שרידי התיישבות מתקופות שונות, ובקרבת מושב דישון נמצאים שרידי הכפר הערבי דישום וסביבו בוסתנים רבים הכוללים מטעי זיתים, עצי תאנה, שקד ורימון ומשוכות צבר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמורת נחל דישון, באתר טבע ונופים בישראל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 עזריה אלון, שמורות הטבע שלנו, למרחב, 22 במרץ 1963
עזריה אלון, שמורות הטבע בגליל, למרחב, 29 במרץ 1963 - ^ המלצה ל־9 שמורות־טבע חדשות, למרחב, 4 ביולי 1965
- ^ 1 2 רשימת גנים לאומיים ושמורות הטבע בישראל, אתר רשות הטבע והגנים
