שלמה ניניו

שלמה ניניו
	מוני ניניו ב-2022
מידע אישי
לידה	14 בפברואר 1951 (בן 73); יפו, ישראל
עמדה	קשר, בלם
מועדוני נוער
1960–1968	מכבי יפו
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

שלמה (מוני) ניניו (נולד ב-14 בפברואר 1951 יפו, ישראל) הוא כדורגלן עבר ישראלי. שיחק לרוב בעמדת הבלם ולעיתים הקשר, ומזוהה בעיקר עם קבוצת מכבי יפו.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליגה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוני ניניו נולד ביפו לראובן ופאולינה בני יהדות בולגריה אשר עלו מסופיה ב-1949 במהלך העלייה ההמונית. ראובן ניניו שיחק בבולגריה בקבוצת הכח סופיה ובישראל עבד כנגר. אחיו של מוני, סמי ניניו שיחק לתקופה קצרה בשורות מכבי יפו.^[1] ב-1960 הצטרף מוני ניניו לקבוצת הילדים של מכבי יפו בתפקיד קשר, ובהמשך כאשר עבר לקבוצת הנוער הציב אותו המאמן בוחוס ג'וג'וסיאן לתפקיד הבלם. ב-1968 במהלך עונת 1966/1968 בליגה הלאומית העלה אותו המאמן איינשטיין קליש לקבוצה הבוגרת לדרישתו של מאמן נבחרת הנוער בכדורגל עמנואל שפר. משחקו הראשון בליגה בשורות יפו היה ב-15 ביוני 1968, הוא שיחק 182 משחקים בשורות מכבי יפו ובהם הבקיע ארבעה שערים. בעונת 1978/1979 סיים את דרכו בקבוצה ומשחקו האחרון היה ב-26 במאי 1979. בהמשך, עבר לעונה אחת לקבוצת הפועל רמת גן ובה שיחק ב-22 משחקי ליגה.^[2]

נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1968 זומן על ידי המאמן שמואל פרלמן לנבחרת הנערים של ישראל. ב-1969 נמנה ניניו עם סגל נבחרת הנוער של ישראל אשר ניצחה 0–1 את נבחרת הנוער של ברית המועצות בטורניר קאן שבצרפת, משער של משה שלומוביץ'. היה זה הניצחון הראשון של קבוצה ישראלית על קבוצה מברית המועצות.^[3] ב-1971 זכה עם נבחרת הנוער בגביע אסיה לנוער בכדורגל לאחר שגברה בגמר על על נבחרת קוריאה הדרומית 1–0. בטורניר שנערך בטוקיו הצטיין ניניו, ובמשחק במסגרת שלב הבתים בו גברה ישראל על דרום וייטנאם 5–0, כבש שני שערים.^[1] בהמשך, הוכלל על ידי העיתונות המקומית ב-"11 של הטורניר". ב-1971 הועלה על ידי המאמן אדמונד שמילוביץ' לשורות הנבחרת הבוגרת. ניניו רשם 6 הופעות בשורות הנבחרת, משחקו הראשון היה ב-14 בנובמבר 1971 מול אוסטרליה ומשחקו האחרון היה ב-28 במרץ 1972 מול הודו. עם מינויו של דוד שווייצר למאמן הנבחרת, נופה ניניו מהסגל.

לאחר שירות קצר בחטיבת גולני, הועבר ניניו על ידי מפקדו דוד כהן לפיקוד הצפון. הוא צורף לסגל נבחרת הכדורגל של הפיקוד אשר זכתה ב-1971 בגמר גביע הרמטכ"ל בכדורגל, לאחר שניצחה את נבחרת גייסות השריון 2-3 משער ניצחון של ניניו בדקה ה-89 לרשתו של בומה ויינברג. את המשחק שפט משה אשכנזי והגביע הוענק על ידי חיים בר-לב.^[2]^[1]

לאחר הפרישה וחיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו עבר ניניו קורס מאמנים במכון וינגייט. הוא אימן מספר שנים קבוצות ילדים ונוער: מכבי יפו, הפועל צפרירים חולון והפועל בת ים. מוני ניניו הוא אופטומטריסט, ולאחר פרישתו מאימון פתח חנות אופטיקה בבת ים. הוא נשוי לוורד, והם הורים לשתי בנות וסבים לנכדים. נכדו המתגורר בבריטניה משחק כדורגל בקבוצת "White Star Football Academy", ונכדתו זהר הדדי היא אלופת ישראל בג'ודו (ילדים).^[4]