שין ג'ווי
 | |||
| שחזור אומנותי של שין ג'ווי | |||
| לידה | 213 לפנה"ס | ||
|---|---|---|---|
| פטירה | 163 לפנה"ס (בגיל 50 בערך) | ||
| מדינה | חבל דאי במחוז שאנשי | ||
| מקום קבורה | צ'אנגשה, סין | ||
| בן או בת זוג |
Li Cang  | ||
| שושלת האן | |||
| |||
  | |||
שִין גְ'ווֵי (במנדרינית תקנית: 辛追 בפין-יין: Xīn Zhuī), שנקראה גם הגברת של דאי, הייתה אשתו של שליט מקומי בתקופת שושלת האן. חייתה בתחילת המאה ה-2 לפנה"ס בחבל דאי שבמחוז שאנשי. בשנת 1971, תוך כדי עבודות בשולי העיר, נתגלה סרקופג ובו מומיה, שזוהתה כשִין גְ'ווֵי.
שִין גְ'ווֵי היא המומיה שנתגלתה במצב השימור הטוב ביותר אי פעם. בנתיחת הגופה התברר כי מצבה של המומיה היה בלתי רגיל, שכן העור היה גמיש וניתן היה לראות את סימני הבד ששימש כתכריכים, דם היה בעורקים, את הגפיים היה ניתן לכופף, השיער היה שלם לחלוטין, ואפילו את סיבת המוות המדויקת הצליח לקבוע הפתולוג שביצע את נתיחת הגופה. לא ידוע כיצד השתמרה הגופה במצב כה מצוין.
להבדיל מן המומיות של הפרעונים, שבמקרה שלהם נהגו להוציא את האיברים הפנימיים ולשמור אותם בכדים בסמוך לסרקופגים, בשיטת החניטה של שִין גְ'ווֵי כל האיברים הפנימיים של שִין גְ'ווֵי נותרו במקומם ובמצב טוב.
הגילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1971 חשפו עובדים שעבדו בחפירת מקלט עבור בית חולים ליד שאנגחאי את קברה של שין ג'ווי, את קברו של בעלה, וכן את קברו של אדם צעיר, שככל הנראה היה בנם. בסיוע של למעלה מ-1,500 תלמידי תיכון, החלו הארכאולוגים בחפירה גדולה באתר החל מינואר 1972. גופתה של שין ג'ווי נמצאה בתוך ארבעה מבני אורן מלבניים, האחד בתוך השני, שנקברו תחת שכבות של פחם וחמר לבן. הגופה הייתה עטופה בעשרים שכבות של בגדים קשורים בסרטי משי. הגלימה שבה הייתה עטופה שין ג'ווי הייתה מאוירת באיורים שמתארים כיצד הנפטרת עולה לשמים.
גופתה של שין ג'ווי נשתמרה להפליא. עורה היה רך ולח, ושריריה אפשרו לכופף את המפרקים בזרועותיה וברגליה. שימור זה אפשר לרופאים במכון הרפואי של פרובינציית הו-נאן לבצע נתיחה שלאחר המוות ב-14 בדצמבר 1972. הרבה ממה שידוע על אורח החיים של שין ג'ווי נלמד מבדיקה זו ומבדיקות אחרות.
בקברה של שין צ'ווי נמצאו כמויות רבות של מזון ומתכוני אוכל, וכן מערכת כלי הלכה העתיקה הגדולה ביותר שנמצאה אי-פעם.
הממצא החומרי בקברה של שין ג'ווי[עריכת קוד מקור | עריכה]
פריטי ומנחות הקבורה אשר התגלו בקברה של שין ג'ווי יכולים ללמד הרבה על המיתולוגיה הסינית, על התרבות הפולחנית של התקופה, ועל תפיסת החיים שלאחר המוות. מבין שלושת הקברים שהתגלו, קברה של שין ג'ווי הוא העשיר והמרתק ביותר. היות שחלקו העליון של הקבר נאטם בשכבות של פחם וסיד, התאפשרה השתמרות יוצאת דופן של ממצאים, כולל כאלה העשויים מחומרים מתכלים, כגון בדים. מעל המלבושים בהם הייתה גופתה של שין ג'ווי הונח נס משי בצורת האות T, המעוטר בסצנות שמתארות את מעברה של המנוחה לעולם הבא. נראה כי הנס שימש כמעין מפה קוסמית אשר נועדה להדריך את נשמתה של שין ג'ווי למצוא את דרכה לעולם הבא. על גבי הנס מתוארים סמלים ודמויות רבים, המאורגנים בסדר עולה מן עולם הרוחות התת-קרקעי, עולם בני האדם, בו מתואר טקס הפרידה משין ג'ווי, ועולם בני האלמוות, שהוא החלק הרחב והמפורט ביותר. נס הקבורה הוא אחת היצירות החשובות ביותר בתולדות סין, היות שהוא מייצג את אמנות הציור הסינית המרשימה והמפותחת של תקופת האן.[1]
חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המומיה וקברה של שין ג'ווי נחשבים לאחד הממצאים הארכאולוגיים החשובים ביותר של המאה ה-20. מלבד מכך שמדובר בגופה שנשתמרה במצב הטוב ביותר שהתגלה אי פעם, ובפרט בסין, תוכנו של קברה של שין ג'ווי חשף כמות עצומה של מידע על החיים בתקופת שושלת האן שלא היו ידועים קודם לכן. הגילוי ממשיך לקדם תחומי ארכאולוגיה ומדע במאה ה-21, במיוחד בתחום של שימור שרידי אדם קדמוניים. בשנת 2003 פיתחו מדענים תרכובת סודית שהוזרקה לכלי הדם שעדיין קיימים במצב טוב יחסית בגופתה של שין ג'ווי, כדי להבטיח את שימורה בצורה הטובה ביותר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שין ג'ווי, באתר HistoryWiz
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שלח ג', ״כל אשר מתחת לשמיים״: תולדות הקיסרות הסינית, כרך ב': סין הקיסרית המוקדמת, האוניברסיטה הפתוחה, 2013
