שיחת משתמש:Daniel123/ארכיון 152
הוספת נושאwar prakischer Arzt und letzter Vorsitzender der orthodoxen Religionsgemeinschaft Addas Jeschurun
היהדות האורתודוקסית היא זרם ביהדות הרבנית. היהדות האורתודוקסית דוגלת בשמירה קפדנית על כללי ההלכה היהודית, כפי שהתפתחה עד לזמן המודרני, וזאת בניגוד לזרמים הלא-אורתודוקסיים, כגון הרפורמים והקונסרבטיבים.
היהדות האורתודוקסית היא הזרם הגדול ביותר בקרב היהודים הדתיים בישראל, אך לא ברחבי העולם. הן הדתיים-לאומיים והן החרדים הם חלק מהיהדות האורתודוקסית. גם רוב החילונים והמסורתיים בישראל רואים עצמם כבעלי זיקה ליהדות האורתודוקסית, וכאשר הם מקיימים טקסיים דתיים כמו תפילה בבית כנסת ביום הכיפורים, עלייה לתורה של בר המצווה, חתונות או הלוויות הם מקיימים אותם לרוב לפי הנוהג האורתודוקסי ומשתמשים בשירותי הרבנות האורתודוקסית.
בארצות הברית, לעומת זאת, ישנו רוב יהודי המזהה עצמו עם זרמים לא אורתודוקסיים.
האורתודוקסיה עצמה מחולקת לזרמים שונים שעל אף המשותף ביניהם בראייתם את ההלכה כמרכז אורח חיים היהודי, חלוקים ביניהם בהשקפת העולם, למשל כלפי היחס למודרנה ולמדינת ישראל. בין הזרמים הבולטים ניתן למנות את החרדים, שמחולקים לחסידים ולליטאים, והדתיים לאומיים, שגם ביניהם ניתן למנות פלגי משנה כגון החרדים לאומיים והאורתודוקסיה המודרנית.
התפתחות היהדות האורתודוקסית[עריכת קוד מקור]
כמו כל שאר הזרמים היהודיים, היהדות האורתודוקסית כפי שהיא קיימת כיום, אינה זהה בהלכתה, מנהגיה, ואמונותיה ליהדות שהייתה קיימת בימי משה, ואפילו לא לזו שהייתה קיימת בימי המשנה או התלמוד. במשך הזמן היו השפעות חיצוניות ליהדות, נכתבו ספרים יהודיים נוספים בתהליך תמידי של התפתחות. למרות זאת, יהודים אורתודוקסים רבים מחזיקים בדעה שהיהדות האורתודוקסית זהה בפילוסופיה שלה, ובמסגרת ההלכתית העקרונית לזו שהתקיימה ביהדות לאורך כל ההיסטוריה היהודית, ומהווה המשך ליהדות הקדומה.
לדעת היסטוריונים רבים, האורתודוקסיה איננה המשכה הישיר של היהדות המסורתית אלא חידוש יהודי של ראשית המאה ה-19, אשר בא כתגובת נגד לתהליכי המודרניציה – חילון מצד אחד, ותנועת רפורמה דתית מצד שני. בתגובה לתנועת ההשכלה, בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19, נטו רבים ביהדות גרמניה ללכת בעקבות היהדות הרפורמית בתחומים כמו אמונה וקיום ההלכה. בתגובה לכך, היהדות האורתודוקסית ביצרה את חומות הקהילה הדתית על ידי פסיקה נוקשה ושמרנית, אשר ביקשה בכך להרחיק כל סממן של חדשנות. החת"ם סופר, מי שנחשב בעיני רבים כמייסד האורתודוקסיה, ניסח זאת על ידי הכלל: "חדש אסור מן התורה". כך הפכו "איסורים מסופקים לאיסורים ודאיים, מנהגים פשוטים לגזירות חז"ל, וגזירות חז"ל לעברות דאורייתא" (מתוך סמט, 2005).
ראו גם[עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- משה סמט, החדש אסור מן התורה - פרקים בתולדות האורתודוקסיה, הוצאת מרכז דינור והוצאת כרמל, 2005.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- משה שרגא סמט, תגובת ההלכה על המודרניזציה, באתר "דעת"