שיחת משתמש:הייתם שחאדה/טיוטה

דיגלוסיה

השימוש במונח דגלוסיה נראה בשנת 1902 כאשר תיארו את השפה היוונית שבה שפת העם שמשה כשפה מדוברת לצד השפה הטהורה ששמשה לכתיבה. לאור הגישה הסוציו-בלשנית הדיגלוסיה הינה תופעה ששוזרת שתי לשונות של שפה אחת ומתפקדות בשני גוונים שונים . כלומר שימושים שונים של כל גוון . אם כן , השפה הערבית אחת השפות שחובקת שני גוונים ומוגדרת כשפה דיגלוסית, קרי, ערבית מדוברת וערבית ספרותית, בזמן שהספרותית הינה בעלת ייצוג אורתוגרפי בניגוד לערבית המדוברת שני הסוגים מתפקדים בצורה אחרת ובהקשר שונה , לצרכים ובהקשרים שונים . הערבית הספרותית נרכשת החל מהגן ובהמשך בבית הספר אי לכך, היא אינה שפת אמו של דובר ערבית ,לכן היא מוגדרת כשפה שנייה וכשתי שפות נפרדות היא השפה הכתובה שנקראת "אל-פוסחא" (اللغة العربية الفصحى) שמשמשת בהתייחסות לשפה הקלאסית (שפת הקוראן ) ומאידך, הערבית המדוברת נרכשת בסביבה הטבעית של הילד, מהבית, שכונה ועוד . ,

 דוגמא להבדלים בין השפה המדוברת לבים השפה הספרותית :

اسا  אִסַא במדוברת = الان אלְַאן בספרותית  במשמעות  עכשיו 
بُكرا  בוכְּרָא במדוברת = غدًا ע'דַן בספרותית  במשמעות מחר 
طِلِع טֶלע במדוברת = صَعَدَ סָעָדָ בספרותית במשמעות עָלָה 

اِيش אֵיש במדוברת = ماذا מאד'ה בספרותית במשמעות מה

הדיגלוסיה מתבטאת בשפה הערבית בפער הקיים בין השפה הכתובה הספרותית/הסטנדרטית לבין השפה המדוברת. פער זה בין הספרותית למדוברת , מתבטא במבנה הדקדוקי ומשפיע על הביצועים של הילדים ברכישת השפה הספרותית ובנוסף על שטף הקריאה הרהוטה , ההשפעה גורמת להישגים נמוכים הן בקריאה והן בלימודים בכלל של התלמידים במערכת החינוך הערבית הממלכתית . לא רק זו, הפער בין המדוברת לספרותית , הדיגלוסיה מעכבת את ההתפתחות של המיומנויות הדרושות לתהליך הקריאה ,יש הסכמה בין החוקרים אשר בדקו את השפעת הדיגלוסיה על רכישת מיומנויות לשוניות ומטא לשוניות מדגישות את חיוניות חשיפת הילדים המוקדמת לשפה הערבית הספרותית עוד לפני כניסתם לבית הספר .

תוצאות המחקר של סאייג –חדד שנערך אצל ילדים דוברי הערבית בדיאלקט פלסטיני בצפון ישראל, מראות שהפער בין השפה הספרותית לבין השפה המדוברת משפיע על ההתפתחות הטבעית לצורך רכישת מיומנויות קריאה בסיסיים, זה בא לידי ביטוי בקושי בידוד פונמות בתחילת מילה ובסופה, ומתקשים לבודד את הפונמות מהשפה הספרותית יותר ,בנוסף לכך , הדיגלוסיה האחד הגורמים העיקריים של הישגיהם הנמוכים בשטף הקריאה ובהבנת הנקרא בערבית . מכאן עולה שדובר הערבית הקורא בערבית ספרותית בעצם קורא בשפה שנייה ומעבד אותה כשפה שנייה ואינו מרחיב את הליקסיקון של השפה המדוברת .