שיחה:מסכת אהלות

הפרק "יסודות במסכת" איננו מתאים, ואין לו אח ורע בערכים על מסכתות. ערך על מסכת צריך לפרט את מה שכתוב בה, בפיסקה אחת קצרה על כלל המסכת, שנועדה רק להבהיר על מה מדובר, וכן משפט קצר על כל פרק ופרק בפני עצמו. עזר - שיחה 01:17, 7 באוקטובר 2010 (IST)

הפרק אינו יסודות במסכת אלא יסודות המסכת, ולדעתי יש בו תועלת רבה, וכשזמני אתפנה אולי אעשה כך על עוד ערכים. אולי עזר נעשה שנינו בשותפות כל שהיא? דרכיה דרכי נועם • שיחה • כ"ט בתשרי ה'תשע"א • למנינם: 01:20, 7 באוקטובר 2010 (IST)

תועלת לא בהכרח מתאימה לערך אנצ'. אולי ניתן לשלב את המידע בערכים הקשורים בהלכות טומאה וטהרה. דרך - שיחה 01:23, 7 באוקטובר 2010 (IST)

גם אני חושב כמו דרך. גם בערכים על פרשת שבוע אי אפשר להתחיל לדון על המצוות הכלולות בהן. לכל היותר ניתן לשלב ב"ראו גם" הפנייה לערכים העוסקים ביסודות המסכת. עזר - שיחה 01:24, 7 באוקטובר 2010 (IST)

נמתין לשמוע את דעתם של הלל, ו - אני ואתה. דרכיה דרכי נועם • שיחה • כ"ט בתשרי ה'תשע"א • למנינם: 01:29, 7 באוקטובר 2010 (IST)

בצורה הנוכחית הפסקה "יסודות המסכת" לא מתאימה בכלל, היא סתם ליקוט של פרטי דינים אקראיים הקשורים במידת מה לנושאי המסכת. אני-ואתה • שיחה 01:55, 15 באוקטובר 2010 (IST)

מסכים. 05:49, 15 באוקטובר 2010 (IST)

יסודות המסכת

טומאת מת

כאשר אדם או כלים נוגע במת, הוא מקבל טומאה, ואף מעביר את הטומאה הלאה בנוגע בו עצמו, אם כי שונים דיניהם זה מזה. בעוד שהאדם הנוגע במת טמא טומאה חמורה של שבעה ימים, האדם שנגע בו טמא טומאה קלה הנקראת "וולד הטומאה", והיא תקפה רק עד לערבו של אותו יום, אך הנוגע באדם זה השני אינו טמא כלל. אך הכלים שנוגעים במת או בטמא מת, מקבלים את דינם של המת עצמו, ולכן בכוחם להעביר את הטומאה בשלושה דרגות שונות שלכן הם נקראים בשם "אבי אבות הטומאה", ודינם הוא שהכלים שנגעו באותם כלים טמאים בדרגה של "אב הטומאה", והכלים שנגעו באותם כלים שהם אב הטומאה, נעשים ראשון לטומאה.

למרות שחומרתם של הכלים היא באופן כללי יותר מהאדם, שכן ביכולתם להעביר את הטומאה בשלושה דרגות שונות, הרי שישנה קולא לכלים שאין לאדם, והיא שכלי הנוגע בכלי לעולם לא יטמא באותה חומרה שהכלי הראשון טמא, והוא יהיה טמא בדרגה פחותה יותר, אך האדם לעומת זאת, שנגע בדבר טמא, טומאתו היא באותה דרגה של הדבר הטמא עצמו, ואין טומאתו יורדת בדרגה.

למרות שכדי לטמא יש צורך בשיעור מסוים של בשר או עצמות, האוהל מצרף שני חלקים של כזית בשר או עצמות ומחשיב אותם לשיעור שלם המטמא. גם אם השייכות לשני חצאי הכזית נעשית על ידי שתי צורות של שייכות האחת פיזית והאחת על ידי האוהל, כגון כאשר הוא נוגע בחצי כזית בשר ומאהיל בעצמו על חצי אחר, או שחצי מהכזית מאהיל עליו, גם אז מצטרפים שני החצאים זה לזה. עם זאת, נגיעה פיזית אינה מצטרפת עם אדם הנמצא באוהל יחד עם חצי כזית אחר, ומכאן יש מוכיחים שגם בטומאת אוהל עצמה קיימת חילוק בין המאהיל עצמו לבין הנמצא באוהל.

טומאת אוהל

כאשר מת מונח באוהל, כל שנמצא באוהל הוא טמא. הדבר אמור לא דווקא כאשר המת עצמו נמצא באוהל, אלא גם כאשר כזית בשר מהמת, או אבר שיש עליו בשר באופן רגיל, נמצא באוהל, או מטמא את כל שנמצא באוהל. דין זה תקף גם אם איברי המת הם ללא בשר, אך הם בכמות חשובה של רובע, או שהם בכמות של רוב העצמות במספריהם, או לחלופין רוב גוף האדם.

טומאת אוהל מוסברת על ידי הראשונים בכך שהאוהל מצרף את כל אשר נמצא בו ומשייך אותם זה לזה מכיוון שהוא מעניק לשניהם כוח משותף השייך לשניהם - ששניהם מוגנים על ידי אותו אוהל, ולכן הנמצא באוהל כנוגע במת עצמו.