שיחה:גרמא בנזיקין
הוספת נושא
|
ערך זה נכתב או הורחב במסגרת מיזם מעוף, משפט עברי בוויקיפדיה, של הקליניקה למשפט עברי בפקולטה למשפטים, באוניברסיטת בר-אילן, בחסות תוכנית תייגר למשפט העברי.
|
|
 |
קטע מקורי[עריכת קוד מקור]
בסיום הערך ישנו אריכות על פי פסקי דין שונים שניתנו, לענ"ד אין מקום לקטע זה בערך, וכל הקטע דינו למחיקה, אשמח לשמוע את דעתכם בעלי הידע בהלכה בברכה בן-ימין - שיחה 16:33, 5 בפברואר 2023 (IST)
- מסכים. הערך כולו טעון ויקיזציה ועריכה מקיפה, ונפלו בו גם אי־דיוקים. שמש מרפא - שיחה 19:49, 5 בפברואר 2023 (IST)
- מבלי להתייחס לעצם העניין, הבעיה הזו קיימת באופן כללי בערכים ויקידמיים, שגם כאשר הם נכתבים על ידי בקיאים בנושא, לרוב יש בהם בעיות ויקיזציה קשות, ולפעמים הם כתובים כמאמרים המתאימים לכתבי עת, ולא כערכים אנציקלופדיים עם מבנה מתודי ברור. עמד (שיחה | תרומות) • ט"ו בשבט ה'תשפ"ג • 00:38, 6 בפברואר 2023 (IST)
- אכן. כדאי להעלות זאת לדיון במזנון.שמש מרפא - שיחה 03:39, 6 בפברואר 2023 (IST)
- מסכים לחלוטין. נמנעתי מלהעיר זאת, על מנת לא לפתוח את תיבת הפנדורה. מזכיר למשל את הערך עשיית דין עצמית במשפט העברי שמלבד שהוא כפול, הוא בעליל בלתי מועיל לאדם מן היישוב. בן-ימין - שיחה 00:45, 7 בפברואר 2023 (IST)
- אכן. כדאי להעלות זאת לדיון במזנון.שמש מרפא - שיחה 03:39, 6 בפברואר 2023 (IST)
- מבלי להתייחס לעצם העניין, הבעיה הזו קיימת באופן כללי בערכים ויקידמיים, שגם כאשר הם נכתבים על ידי בקיאים בנושא, לרוב יש בהם בעיות ויקיזציה קשות, ולפעמים הם כתובים כמאמרים המתאימים לכתבי עת, ולא כערכים אנציקלופדיים עם מבנה מתודי ברור. עמד (שיחה | תרומות) • ט"ו בשבט ה'תשפ"ג • 00:38, 6 בפברואר 2023 (IST)
קטע ארוך שמחקתי, ואני מעוניין שהוא יופיע כאן, אם ירצו לשחזרו.[עריכת קוד מקור]
נחלק לכמה קטגוריות:
1. דיני האש כגון: כופף קמתו בפני חבירו, שולח בערתו ביד חש״ו וליבה וליבתו הרוח. בכל אלו פוסק הרמב״ם שחייב שהרי מעשיו הם שגרמו[1]. ומה שרשמו שפטור היינו שבזמן שכופף את הקמה לא היתה הרוח מביאה את האש לשם, ומה ששלח ביד החש״ו היא גחלת שנכבית מיד אך אם שלח שלהבת חייב, ומה שליבתה הרוח הכוונה לרוח שאינה מצויה. כל אלו מבוארים בסוגיות התלמודיות עצמן ובכולם או שחייב כי מעשיו גרמו או שאין כאן אפילו סרח של גרימה וממילא אינם מחלוקת למעשה בין שתי השיטות.
2. דינים הקשורים לאחריות מקצועית[2] כגון: מראה דינר לשלחוני, טיהר את הטמא וטמא את הטהור וכו - גם כאן למעשה אין קשר לדינא דגרמי מאחר ואלו הלכות שקשורות ל״ביטוח״ של בעל מקצוע לעבודתו וגם כאן נראה שיש הסכמה בין התוספות לרמב״ם שבעל מקצוע המקבל כסף תמורת שירותיו חייב באחריות מיקצועית[3].
3. נזק שאינו ניכר[4] כגון: המטמא פירותיו של חבירו או העושה מלאכה במי חטאת או שורף שטרותיו של חבירו או מכר ומחל לו או פוחס מטבעו או דחפו לים. ניתן לומר בכל המקרים דנן שאין כאן ענין של גרמא אלא שהנזק אינו ניכר ויכול לומר לחבירו הרי שלך לפניך. כגון שזרק מטבע לתוך שלולית ומסבירים התוספות שאין הכוונה לזוטו של ים אלא לתוך שלולית רדודה שניתן לחלץ את המטבע במאמץ מסוים או עם קצת להתלכלך ובעל המטבע נגעל להכניס את היד. בכל אלו פסק הרמב״ם שמעיקר הדין פטור אך חכמים חייבהו[5]. נראה שגם התוספות מסכימים לכך לפי הירושלמי שזהו כקנס שגזרו חכמים שלא יהיה אחד הולך ומזיק את חבירו בעין. אמנם בכל מקרים אלו פסק השו״ע שחייב משום גרמא והרמ״א פסק שפטור משום גרמא אך נראה שיש מקום לחלק בין דיני גרימת הנזקים ובין גרימת נזק שאינו ניכר כלומר גם למי שמחייב בגרימת נזק יש צד לומר שהנזק צריך להיות מוחשי אחרת פטור וגם לפוטר בגרמא הרי שאם נזק שאינו ניכר אכן נחשב לנזק ממשי הרי מכיון שנעשה בכוונה תחילה וללא גורם מתווך אלא בידיים ממש שיהיה חייב[6].
3. מזיק ממון חבירו[7]: פורץ גדר בפני בהמתו ונותן סם המוות לפני הבהמה גם כאן פסק הסכים הרמב״ם שאם היתה גדר בריאה הרי חייב באחריותן ואם היתה הגדר רעועה למעשה, לא מעשיו הם שגרמו מכיון שהיתה הבהמה יוצאת גם ככה ולא ברור שבכלל הועיל משהו במעשיו וקשר הרמב״ם דין זה לדין נותן סם המוות מאחר והיה על הבהמה להריח ולהרתע ולא לאכול וכן המבעית את חבירו הרי איהו דאבעית אנפשיה כלומר הנבהל גרם לעצמו מאחר ורוב ההבעתות מסתיימות בקריאת בהלה קטנה ולא במוות, הרי שלא ברור בכלל שמעשה זה הוא בבחינת גרימת נזק[8] ואין כאן אחריות בלעדית של המזיק.
4.נזקי ממון[9] : המשסה את הכלב בפני חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים ובעל הכלב חייב מאחר והכלב הידוע ככזה שמועד לתקיפה, היה עליו לשומרו וגם כאן יש הסכמה מוחלטת בין הפוסקים שאין כאן אפילו גרמא מאחר והאחריות כולה מוטלת על בעל הכלב שיקשור אותו כך שגם הצקה לא תוציא אותו ממקומו וברור שאם היה קשור והתיר אותו המשסה שהוא עבר לאחריותו של המשסה [10].
5. הזורק כלי שלו מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות[11]: נראה שכאן זהו המקום היחיד שבו באמת יש חילוק בין הדעות שלדעת התוספות כולם פטורים לדעת הרי״ף חייב המסלק שגרם לנזק הסופי ולדעת הרמב״ם כולם חייבים.
6.המבטל כיסו של חבירו או המזיק לחברו בעצתו שיעץ לו נראה גם כאן שכולם יסכימו שפטור מאחר ולא מובטח לו כלל שעצתו זו או השקעה זו בפועל באמת היתה מניבה פירות בלי קשר לדיני גרימה (אלא אם כן זהו מקצוע בתשלום של נותן העצה בתחום מומחיותו שאז חזרנו לסעיף 2).[12].
7.דיני מוסר לגוי : מראה ממון חברו לגוי והגוי גזלו או ראובן שמכר מקח לעכו"ם ובא שמעון ואמר לעכו"ם שאינו שווה כל כך חייב לשלם לו גם הוא דין המוסכם על כולם מדיני מוסר לגויים. ראובן שהלוה מעות לעכו"ם ובא שמעון ואמר לעכו"ם להלוות לו בפחות והחזיר לראובן מעותיו פטור - גם כאן נראה שזהו פשוט דרכו של מסחר שהרי גם לקונה יהודי מותר לתת הצעת קניה נמוכה יותר.[13].
עורך • שיחה • ד' באדר ב' ה'תשפ"ד • 14:56, 14 במרץ 2024 (IST) עורך • שיחה • ד' באדר ב' ה'תשפ"ד • 14:56, 14 במרץ 2024 (IST)
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות נזקי ממון, פרק י"ד, הלכות ה'–י"ד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ק', עמוד א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר משפטים, הלכות שכירות, פרק י', הלכה ה'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"ח, עמוד א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות חובל ומזיק, פרק ז'.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שפ"ו, סעיף ג'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ"ה, עמוד ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות נזקי ממון, פרק ד', הלכה ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף כ"ג, עמוד ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות נזקי ממון, פרק ב', הלכה י"ט.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף כ"ו, עמוד ב'.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שפ"ו, סעיף ג'.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שפ"ו, סעיף ג'.