שור הנסקל
| מקרא | ספר שמות, פרק כ"א, פסוק כ"ח |
|---|---|
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף מ"א, עמוד א' |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות נזקי ממון, פרק י' |
  | |
שור הנסקל הוא שור שהרג אדם. על פי המקרא, שור, אפילו הוא שור תם - שהרג רק פעם ראשונה, מחויבים בית דין לסקול אותו, והוא אסור בהנאה.
לעיתים משמש הכינוי 'שור הנסקל', לבהמה שנעשה עמה איסור משכב בהמה, שאף היא מחויבת סקילה.
שני מקרים אלו, הם מקרים יחדים בתורה שבו בעל חיים נענש על מעשה שעשה, ובראשונים נאמרו מספר טעמים לכך.
מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיוב סקילה לשור שהרג אדם, נאמר בתורה בפרשת משפטים: ”וְכִי-יִגַּח שׁוֹר אֶת-אִישׁ אוֹ אֶת-אִשָּׁה, וָמֵת--סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר, וְלֹא יֵאָכֵל אֶת-בְּשָׂרוֹ”[1].
מסתימת לשון המקרא למדו חז"ל שדין זה חל גם על שור תם, בניגוד לחיוב כופר המוטל על בעל השור, שמחויב בכך רק בשור מועד.
פרטי החיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
החיוב מוטל על בית דין שמצווים לסקול את השור. בתלמוד למדו שגם אם בעל השור הזדרז ושחט אותו לפני שנסקל, השור נאסר בהנאה. שור זה נקרא בלשון חז"ל "שור הנסקל". על אף שבתורה נזכר שור שהרג בנגיחה, בתלמוד דרשו חז"ל שדין זה נאמר גם בשור שהרג אדם בדרך אחרת. כמו כן, הוא הדין לכל בעל חיים שהרג, ולאו דווקא שור.
כמו כן דרשו חז"ל, שחיוב הסקילה הוא גם אם הרג קטן או קטנה. וכן אפילו הרג את בנו או בתו.
מקרים שפטור[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיוב סקילת השור הוא רק במקרה שהתכוון להרג, אך אם הרג ללא כוונה, כגון שהתחכך בכותל, והכותל נפל והרג, או אפילו התכוון להרג בהמה והרג אדם, השור פטור מסקילה.
שור שלימדוהו לנגוח כגון שור האיצטדין (=מלחמת שוורים), אינו נסקל אם הרג אדם.
בתלמוד נחלקו תנאים בשור שאין לו בעלים, כגון שור של הפקר או של הקדש, או שור של גר שמת ואין לו יורשים, לדעת חכמים השור נסקל, אך לדעת רבי יהודה אינו נסקל אלא אם יש לו בעלים.
נחלקו בתלמוד בשור שהתכוון להרוג אדם, אך הרג אדם אחר, האם חייב סקילה.
חיוב סקילת השור הוא אחד מדיני קנסות, ולכן כאשר בעל השור הודה מעצמו על שורו שהרג, השור פטור מסקילה, כדין מודה בקנס פטור.
שור מועד[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשנה נזכר שדין שור הנסקל נוהג הן בשור תם והן בשור מועד[2]. בתלמוד התקשו בדברי המשנה, שהרי לאחר שהשור נגח פעם אחת דינו למיתה, ואיך ייתכן שיהיה מועד. בניסון ליישב קוישה זו הובאה בתלמוד מספר תירוצים, אך חלקם נדחו על ידי הגמרא:
- במקרה שראינו שור שמנסה להרוג שלושה בני אדם, על אף שלא הרגם לבסוף, הרי הוא נחשב כשור המועד לעניין זה. אך יש שסבורים שכל זמן שלא הרג בפעול אינו נחשב מועד.
- כגון שנגח שלושה בני אדם, אך מתו רק לאחר זמן, ולכך לא נהרג מיד.
- כגון שהרג שלוש בהמות. תירוץ זה נחדה, שהרי במקרה כזה אינו נחשב מועד לאדם.
- כגון שהרג שלושה בני אדם, שהן טריפה, ולכך לא נהרג עליהם. גם תירוץ זה אינו מוסכם.
- כגון שהרג וברח, הרג וברח, שלוש פעמים.
טעם[עריכת קוד מקור | עריכה]
התורה עצמה לא מנמקת את סקילת השור, ואכן במדרש תנחומא[3] מנה דין זה בכלל ה"חוקים", מצוות שטעמן אינו גלוי, שכן, מדובר על הענשת בעל חיים החסר חופש בחירה. אמנם בספרות חז"ל נאמרו כמה הסברים לדין זה:
- סילוק בעלי חיים העלולים להזיק שוב בעתיד[4].
- הרתעת בעלי הבהמות כדי שישמרו על בהמותיהם כראוי[5].
- אזהרת העם שלא תבוא תקלה על ידיהם[6].
- הדגשת חומרת מעשה הרצח וערך חיי האדם[7].
- ה' מגלגל את מות השור באופן זה כעונש לבעליו על חטא אחר[8].
- עונש לבעל החיים, מתוך תפיסת עולם שגם להם ישנה מערכת גמול אלוקית מוגדרת[9].
- "כי שור שהמית את האדם, והוא הדין חיה ועוף שהמיתו, על כל פנים נקשר בו הכח שנקשר בנחש הקדמוני"[10].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערך "אנציקלופדיה תלמודית:שור הנסקל", באתר ויקישיבה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק כ"ח.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף מ"ב, עמוד א'
- ^ מדרש תנחומא משפטים, ז'.
- ^ רלב"ג.
- ^ רבנו בחיי; רלב"ג; שד"ל.
- ^ ספר החינוך, נב.
- ^ ר' אברהם בן הרמב"ם; רש"ר הירש; שד"ל.
- ^ אלשיך.
- ^ על פי הפסוק (בראשית ט, ה): "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ, וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם". במדרש אגדה (בובר) נאמר על כך: "שאם החיות יהרגו אותו, כגון שטרפו ארי או נחש ויהרגנו, אני אדרוש ואתבע דמו מן החיות". כן כתבו רבים ממפרשי פסוק זה, וכן הרחיבו הרד"ק בתהלים (קמה, יז), ורד"צ הופמן על דין סקילת השור.
- ^ רבנו בחיי.