שוכר כחיל השני

שוכר כחיל השני
	אין תמונה חופשית
לידה	המאה ה־19
פטירה	1878

שׁוּכְּר כֻּחַיל השני היה משיח שקר יהודי-תימני שפעל בשנים 1868–1875.

הופעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנתיים לאחר מותו של שוכר כחיל הראשון, עוד לפני שנשכחו הטפותיו והציפייה לשובו עוד הייתה מוחשית, הופיע אדם שטען שהוא שוכר כחיל הראשון, שקם לתחייה.

אותו אדם קרא לאשתו ולבנו של שוכר כחיל הראשון לחזור אליו, ואף התחתן עם גרושתו. "התגלותו" המחודשת עוררה התרגשות רבה בקרב יהודים ומוסלמים כאחד. שוכר כחיל השני היה פעיל ונמרץ אף יותר מקודמו. הוא גם הצליח יותר ממנו להפיץ את האמונה שהעידן המשיחי קרוב לבוא, הטיף בעצמו בכפרים ובעיירות מבלי להסתייע בעוזרים ובמעריצים, וגם הנהיג ארגון המומחה ביחסי ציבור לצורך פרסום האגרות ששלח לערים וארצות שונות.

משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוכר כחיל השני הפיץ את הרעיון שחובה על היהודים לקדם את ימות המשיח באמצעות 2 יסודות עיקריים: הקריאה לעשיית תשובה ודרישה לתשלום מס שקרא לו מעשר.

עשיית תשובה – הוא הורה ליהודים שירבו להגות בספר הזוהר ובספר תהילים וכן יקפידו על שמירת השבת
מס המעשר – לפי כחיל, מעשר הוא חוב המוטל על כל אחד. על פי רצון אלוהים על כל איש לשלם את חלקו שהוא הכרח ולא נדבה. אלוהים ציווה את המצווה החדשה ומבשר עליה באמצעות שליחו המשיחי כדי להחיש את הגאולה. נוסף על כך הבטיח כחיל שתשלום המס יציל את היהודים מהתלאות והקשיים של "חבלי משיח". אין זה מס שחל על הכלל אלא מס שחל על היחיד. אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חובה עליו לשלם מס זה. כחיל ביקש שכל אדם ישלם לקופת המעשר (כמה שיכל), כל מה שקיבל התקבל בברכה. יהודי תימן ראו במס זה מעין זכאה

בשלבים הראשונים של תנועתו, רבני תימן לא יצאו נגדו. רק לאחר שהתחוור לכמה מהם כי אינו המשיח המחודש, הם הביעו בו חוסר אמון, והחלו להתנגד לו. למרות זאת, ההנהגה הרבנית לא נקטה צעדים נגדו, ולא החרימה אותו או את תנועתו.

על אף היחס ההססני של הרבנים, שוכר כחיל השני עדיין נתקל בכמה מתנגדים עקשניים שאמרו כי הוא משיח שקר. בכל זאת הצליח שוכר כחיל השני להתגבר על מתנגדיו. היעדר התנגדות חזקה ומתואמת של המנהיגים הרוחניים בתימן איפשרה לו לפעול במידות שונות של הצלחה, עד שהעות'מאנים הפסיקו את פעילותו, ולא הרבנים.

ארגונו של שוכר כחיל השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצעות הארגון הוא ניהל את תנועתו המשיחית, גבה את המעשר, קיים מערך תקשורת עם תומכיו והגביר את הציפיות המשיחיות בתימן ומחוצה לה באמצעות רשת שליחים שמשימתם לפרסם את "הופעתו המחודשת" ולגבות מעשר באזורים השונים. כחלק מהפעילות שלח כחיל אגרות בידי השליחים אל ראשי קהילות ועסקנים בערים עדן, בומבי, קלקוטה, ירושלים וצפת.

בשורתו התפשטה בערוצי הקשר המסורתיים בין תימן למדינות הקושרות סחר עמה: אלכסנדריה, הודו, עיראק, פרס, שגם שם קמו קבוצות מאמינים שתרמו גם מעשר. דמי המעשר איפשרו לו לפעול כראש תנועה דתית חברתית, הוא הצליח לחזק ולבצר את מעמדו. הגבייה וארגון הרשת החברתית הקנו לו מוניטין של אישיות מדינית המסוגלת לשלוט באירועים מדיניים משיחיים לעתיד לבוא ולהשפיע עליהם.

כמה גורמים עיקריים סייעו לו להרחיב השפעתו: העדר התנגדות רצינית, כוחו הכריזמטי, יכולת הארגון ומאמצי הפרסום הנמרצים שלו. השפעתו הניכרת באה לידי ביטוי ברישומים ובספרים, באגדות עם שנוצרו סביבו, שירים שנכתבו לכבודו. השירים שחוברו לכבודו נכתבו בשפה העברית והערבית ורבים שרו אותם.

הכחיל שקם לתחייה דיבר גם אל לבם של המוסלמים בתימן. מוסלמים רבים נהרו אחריו. הוא קירב את המוסלמים אליו בכך שניווט את ההתרגשות המשיחית שעורר בקרבם למטרותיו שלו. מוטב היה לו שהמוסלמים יהיו שותפים לתנועה היהודית ולא מתנגדים לה. בדרך זו יכול היה לשמור על ביטחונם של היהודים. בניגוד לתעמולתו בקרב היהודים, בדברו אל המוסלמים נזהר לא לרמוז שהוא הגואל והציג עצמו לפניהם כמבשרו של משיח ושליחו של אליהו הנביא. כך נהרו אליו מוסלמים שהיו בעלי ציפיות משיחיות, מוסלמים אשר הושפעו מהלהט המשיחי של היהודים וששאבו עידוד מהטפותיו. אהדה זו כמובן לא הייתה בקרב כלל המוסלמים, היו גם כאלו שהתנגדו לו כי לא הכריז בבירור שהמשיח הוא מוסלמי. אולם את שתיקת היריבים קנה בכסף.

נפילתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב ספיר כותב כי בעקבות מכתבו "איגרת לתימן", החלה נקודת מפנה בקרב הציבור שהאמין בו^[1]. מאמיניו החלו לפקפק ביכולתו להביא גאולה. מצב חדש זה הוליד ירידה בתרומות המעשר ובשל כך נכנס לקשיים כלכליים שבעקבותיהם לווה הלוואות ממוסלמים שלא יכל להחזירן. כתוצאה מכך, שוכר כחיל השני איבד את התמיכה הפוליטית עליה נשען. בשל חובותיו הוא הושם בבית האסורים. בהמשך השתחרר והמשיך בפעילותו עד 1875, אז כבשו העות'מאנים את תימן ושמו קץ לפעילותו. את ימיו האחרונים עשה כחיל בתימן מבודד ומנודה מהקהילה. גלמוד הלך לעולמו ב-1877^[^{דרוש מקור]}.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בת־ציון עראקי קלורמן, יהודי תימן: היסטוריה, חברה, תרבות, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 392-426 ונספחים בהמשך
יעקב ספיר, ספר מסע תימן, פרק לז, פרויקט בן יהודה
אהרן גימאני, "משיחיותו של שֻכְּר כֻּחַיל השני: איגרת חדשה מקהילת צעדה", תהודה 32 (תשע"ז), עמ' 21-9

* Ahron Gaimani, "The Messianism of Shukr Kuhayl II: Two New Letters", JQR 92 (2002) pp. 347-358

Ahron Gaimani, "The Messianism of Shukr Kuhayl II: A Bundle of New Letters", HUCA 81 (2010), pp. 127-169
Ahron Gaimani, "The Messianic Story of Shukr Kuhayl as Revealed by a New Document", HUCA 84-85 (2013-2014), pp. 147-172