שגרירות ישראל באוטווה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| כתובת | רח' או'קונר 50 |
| עיר | אוטווה |
| קואורדינטות | 45°25′16″N 75°41′55″W / 45.4212°N 75.6987°W |
| תאריך פתיחה | 1953 |
| דיפלומטיה | |
| חלק מ | יחסי ישראל-קנדה |
| שגריר | עידו מועד |
| שטח האמנה |
 קנדה |
| מדינה מיוצגת |
 ישראל |
| https://embassies.gov.il/ottawa | |
|
(למפת אוטווה רגילה)   שגרירות ישראל באוטווה | |
  | |
שגרירות ישראל באוטווה היא הנציגות הדיפלומטית הגבוהה ביותר של ישראל בקנדה[1][2]. השגרירות ממוקמת באונטריו ומטרתה לקדם אינטרסים ישראלים בקנדה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדצמבר 1948, כחצי שנה לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, הכירה קנדה במדינת ישראל דה פקטו, ובהמשך, ב-11 במאי 1949, בעקבות קבלתה של מדינת ישראל כמדינה חברה באו"ם, הכירה בה דה-יורה, ובעקבות זאת כוננו שתי המדינות יחסים דיפלומטיים רשמיים ביניהן.
ישראל פתחה קונסוליה במונטריאול ב-1949, ששודרגה בספטמבר 1953 לצירות, עם מינוי מיכאל קומיי לציר ישראל בקנדה הראשון, וב-1954 לשגרירות[3][4]. במקביל פתחה קנדה שגרירות בתל אביב.
במאי 1961, ביקר ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון בקנדה.
ב-1961 נערך ויכוח הרצוג–טוינבי, בין השגריר יעקב הרצוג לבין ההיסטוריון ארנולד טוינבי.
שגרירי ישראל בקנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכאל קומיי 1953–1957, במעמד של צירות
- ארתור לוריא 1957–1960
- יעקב הרצוג 1960–1963
- גרשון אבנר 1963–1967
- אריה אשל 1967–1969
- אפרים עברון 1969–1971
- תיאודור מירון 1971–1975
- מרדכי שלו 1975–1979
- ישעיהו ענוג 1979–1983
- אלישיב בן חורין 1983–1987
- ישראל גור-אריה 1987–1990
- יצחק שלף 1990–1995
- דוד סולטן 1996–2000
- חיים דיבון 2000–2004
- אלן בייקר 2004–2008
- מרים זיו 2008–2013
- רפאל ברק 2013–2016
- נמרוד ברקן 2016–2021
- רונן הופמן 2021–2023
- עידו מועד מ–2023
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של שגרירות ישראל באוטווה
שגרירות ישראל באוטווה, ברשת החברתית פייסבוק
שגרירות ישראל באוטווה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Israel - Embassies and Consulates". נבדק ב-2019-07-31.
- ^ "Canada - Embassies and Consulates". נבדק ב-2019-07-31.
- ^ אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל - שנים ראשונות - תש"ח-תש"ך, ירושלים: כרטא, משרד הביטחון, 1978, עמ' 90
- ^ משה יגר, ראשיתו של שירות החוץ 1948 - 1967, ירושלים: הוצאת פרדס, תשפ"א 2021, עמ' 113
| נציגויות דיפלומטיות של ישראל
| ||
|---|---|---|
| המזרח התיכון | איחוד האמירויות הערביות • בחריין • טורקיה • ירדן • מצרים • (מרוקו) | 
|
| אסיה | אוזבקיסטן • הפיליפינים • הודו (בנגלור • מומבאי) • (הונג קונג) • וייטנאם • טורקמניסטן • יפן • מיאנמר • נפאל • סין • סינגפור • קוריאה הדרומית • קזחסטן • תאילנד | |
| אירופה | אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • אירלנד • אלבניה • בולגריה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • יוון • לטביה • ליטא • נורווגיה • סלובקיה • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צרפת • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ | |
| אפריקה | אנגולה • אתיופיה • גאנה • דרום אפריקה • חוף השנהב • ניגריה • סנגל • קמרון • קניה • רואנדה | |
| אמריקה | אורוגוואי • אקוודור • ארגנטינה • ארצות הברית (סן פרנסיסקו) • ברזיל • גואטמלה • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • מקסיקו • פנמה • פרו • צ'ילה • קולומביה • קוסטה ריקה • קנדה | |
| אוקיאניה | אוסטרליה • ניו זילנד | |
| נציגויות שנסגרו | איראן • (לבנון) • מאוריטניה | |
| מתקפות נגד נציגויות דיפלומטיות של ישראל | ||