רכבת היתומים
.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | כריסטינה בייקר קליין |
| שפת המקור | אנגלית |
| הוצאה | |
| מקום הוצאה | ידיעות ספרים |
| תאריך הוצאה |
2013  |
| הוצאה בעברית | |
| תאריך | נובמבר 2015 |
| מספר עמודים | 303 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-0-06-195072-8 |
  | |
רכבת היתומים (אנגלית: Orphans Train) הוא רומן אמריקאי, שנכתב על ידי כריסטינה בייקר קליין (אנ'). הספר יצא לאור בשנת 2015 על ידי ידיעות ספרים. הרומן מספר את סיפורן המרגש של מולי וויויאן, המגלות שיש להן הרבה במשותף. רכבת היתומים מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בין השנים 1854–1929. לספר גרסה נוספת המותאמת לילדים הנקרא "הילדה ברכבת".[1][2][3]
על המחברת[עריכת קוד מקור | עריכה]
כריסטינה בייקר קליין נולדה ב-1964, בקיימברידג שבאנגליה. קליין היא סופרת אמריקאית, בוגרת תואר ראשון באנגלית ותואר שני בספרות. קליין חיברה את הספרים רכבת היתומים, מים מתוקים, ציפור ביד ועוד.
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר "רכבת היתומים" הוא סיפור בתוך סיפור כאשר הסיפור החיצוני מספר לנו על החיים של מולי. מולי היא ילדה מאומצת ויש לה בעיות התנהגות. היא לא כל כך מסתדרת עם אמה המאמצת, דינה. באחד מן הימים מולי נתפסת על גנבה ומקבלת עונש. היא נשלחת לעבודות שירות אצל אישה בשם ויויאן ועוזרת לה לסדר את עליית הגג שלה. תוך כדי סידור עליית הגג ויויאן משתפת את מולי בילדותה, ומכאן מתחיל הסיפור הפנימי.
הסיפור הפנימי מספר על חייה הלא קלים של ויויאן. חיים אילו מתחילים באסון, שבו משפחתה מתה והיא נשארת בודדה. היא נלקחת לרכבת שבה שולחים יתומים למשפחות אומנה, רכבת זו נקראת רכבת היתומים. ברכבת ויויאן עוברת המון קשיים ונודדת בין כמה משפחות עד שהיא מוצאת משפחה אחת שיכולה ומסכימה לגדל אותה בתמורה לעזרה בעבודות הבית ועוד. במהלך חייה של ויויאן היא פוגשת במקרה מישהו שהיה איתה ברכבת ושמו דאצ'י. כבר ברכבת היה ביניהם חיבור והם חוזרים לקשר. בהמשך הסיפור החיצוני מולי וויויאן מתקרבות אחת לשנייה.[2]
דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מולי אייר: ילדה מאומצת שלא מסתדרת עם הוריה המאמצים. מתוארת כילדה בעייתית ולא חברותית. בעקבות גנבה היא נאלצת לעבוד עבודות שירות אצל ויוויאן.
- ויויאן דיילי: קשישה בת 91, המשתפת את מולי בעברה ומתארת את חייה הקשים בתור ילדה יתומה.
- ראלף ודינה: הוריה המאמצים של מולי. ראלף רוצה אותה ומסתדר איתה ודינה פחות ואפילו מעדיפה שהיא לא תהיה אצלם יותר.
- דאצ'י: מתואר כילד שובב ובעייתי שמתחבר לויויאן עוד בילדותה ברכבת ולאחר פרידה ארוכה בעקבות האימוץ שלהם אצל משפחות שונות, הם נפגשים.
- ג'ק: חבר של מולי אשר עוזר לה ונלחם עליה. הוא זה שקישר בינה לבין ויוויאן.
- מיס לארסן: הייתה מורתה של ויויאן. אימצה אותה לזמן קצר ודאגה לה לבית חם ואוהב.[2]
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר מתאר את תלאות הילדים ברכבת, את האגודה לסיוע הילד ואת התנהלותה. בהתאם למתואר הספר נאמן לרקע ההיסטורי.
בשנת 1853 הקים השר צ'ארלס לורינג ברייס (אנ') את האגודה לסיוע הילד בעיר ניו-יורק. מטרתו הייתה לסייע לילדים נזקקים שלדעתו יחיו יותר טוב במשפחות מאשר ברחובות. המטפלים בבתי היתומים היו קשוחים וכעוסים, הילדים לבשו בגדים דקים שלא מתאימים למזג האוויר וסבלו מרעב. ברייס חשב שהעיר לא מתאימה לילדים עניים, כשהוא ראה שמספר היתומים גדל הוא החליט שזה הזמן הנכון להפעיל את הרכבת. ברייס החליט שהרכבת תיסע לכיוון מערב ארצות הברית, הוא חשב שהגיוני לשלוח לשם ילדים מפני שהמזון והמרחב היו שם בשפע. בכל רכבת היו בין 30–40 ילדים בכל הגילאים ובין 2–5 חברי האגודה. חברי האגודה לא סיפרו לילדים לאן ולמה הם נוסעים. רוב הילדים חשבו שהנסיעה ברכבת היא הרפתקה מרגשת.
לפני העלייה לרכבת הלבישו את הילדים בבגדים נקיים והדריכו אותם איך להתנהג ולהתנהל. בערים בהם עצרה הרכבת פורסמו כרזות המודיעות שהרכבת מגיעה. כשהגיעו לערים בהם עצרה הרכבת, אנשי האגודה היו לוקחים את הילדים למפגשים בהם היו באים אנשים כדי לאמץ את הילדים. המשפחות המאמצות בדקו האם הילדים כשירים לעבודה לפי רצונם. המשפחות חויבו לגדלם כמו את ילדיהם, לדאוג להם לחינוך, לאוכל ולקורת גג, אך לא כל המשפחות נהגו בדרך זו. בנוסף היו משפחות שיחסם לילדים היה כאל משרתים. בחלק מהמשפחות הילדים חוו התעללויות ולעולם לא התקבלו בצורה מלאה. פעולת הרכבות הופסקה בשנת 1929 מסיבות שונות, בעקבות ירידת הביקוש בעבודה חקלאית ועליית מערכת הרווחה ותמיכתה הכספית במשפחות. הפעולה העיקרית שהובילה להפסקת פעילות הרכבות התחילה כאשר מדינות חוקקו חוקים האוסרים על העברת ילדים יתומים לאימוץ בין מדינות שונות.
בניגוד לרקע ההיסטורי הסופרת בחרה להתעלם מסיום פרשת הרכבות, ומייסד האגודה לסיוע למען הילד.[4][5][6]
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
רובן של הביקורות שיבחו את הספר ואת כתיבתה הקולחת של הכותבת. הקוראים התייחסו לרומן ההיסטורי והתקשו להאמין שרובו קרה באמת. הביקורות שיבחו את העלילה הלא פשוטה, הסוחפת והמרגשת, המעבירה מסרים בצורה ברורה ויפה. מצד שני, ישנן ביקורות אחרות שטענו כי כתיבת הספר נעשתה בצורה פשוטה ואף ילדותית, התיאורים העצובים אינם באמת מרגשים. בנוסף, טענו הביקורות שסיפור המסגרת מיותר והיה אפשר לקצר את הספר. [7][1]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 רכבת היתומים - כריסטינה בייקר קליין, באתר www.e-vrit.co.il
- ^ 1 2 3 כריסטינה בייקר קליין., רכבת היתומים, ידיעות ספרים, 2015
- ^ הילדה ברכבת - כריסטינה בייקר קליין, באתר www.e-vrit.co.il
- ^ Erin Blakemore, 'Orphan Trains' Brought Homeless NYC Children to Work On Farms Out West, HISTORY (באנגלית)
- ^ תנועת הרכבת היתומה בארצות הברית - מַדָעֵי הָרוּחַ - 2021, באתר kyaaml (ב־)
- ^ Washingtonpost.com: Horizon Section, www.washingtonpost.com
- ^ ביקורות ספרים על הספר רכבת היתומים - פרוזה #, באתר סימניה
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "רכבת היתומים".