ריכרד קורהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריכרד קורהר
Richard Korherr
לידה 30 באוקטובר 1903
רגנסבורג, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בנובמבר 1989 (בגיל 86)
בראונשווייג, גרמניה המערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת ארלנגן-נירנברג עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ריכרד קורהרגרמנית: Richard Korherr‏, 1903, רגנסבורג - 1989, בראונשווייג) היה פקיד באס-אס ומומחה לסטטיסטיקה, מחבר דו"ח קורהר על התקדמות "הפתרון הסופי של הבעיה היהודית".

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורהר היה עובד המשרד לסטטיסטיקה של הרייך, יושב-ראש מועצת החברה הממלכתית 'רייך ומולדת' (Reich Und Heimat) ומחבר ספרים אקדמיים וספרות פופולרית בנושא תורת הגזע. בתקופת השלטון הנאצי היה קורהר חבר המפלגה הנאצית ומנהל המדור לסטטיסטיקה ומדיניות דמוגרפיה במטהו של רודולף הס. מ-1940 היה קורהר מפקח ראשי במשרד הסטטיסטיקה של היינריך הימלר ובין תפקידיו עיבד את נתוני "הפתרון הסופי של הבעיה היהודית" תוך שהוא נעזר בפקיד של "ההתאחדות הארצית של היהודים בגרמניה" ובחומר שסיפקו פקידיו של אדולף אייכמן בדו"ח שאותו כתב ועדכן בין השנים 1943-1944. במשפטו הודה אייכמן שמדורו נעזר בדו"ח קורהר לשם תכנון ההשמדה.

לאחר המלחמה לא הובא דו"ח קורהר כראייה במשפטי נירנברג. קורהר ניסה להמעיט בערך עבודתו, וטען שלא הבין את משמעותה לגבי רצח היהודים. הוא היה פקיד במשרד האוצר במערב גרמניה ומרצה באקדמיה לכלכלה ומדעי החברה בנירנברג. בשנות החמישים פורסם ספרו של ג'רלד רייטלינגר על "הפתרון הסופי" ובו פרטים על דו"ח קורהר. כתוצאה מכך, ב-1961 פוטר קורהר ממשרתו. מעדויות שנאספו בשנות השבעים עולה כי קורהר ידע על השמדת היהודים, ואף טען שעובדה זו הייתה ידועה בגרמניה בתקופת השואה.[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Karl Heinz Roth and Götz Aly, The residue-free detection. People counting, identifying, screening, sorting under National Socialism. Rotbuch Verlag Berlin 1984, revised edition Fischer (Tb), Frankfurt 2000, ISBN 3-596-14767-0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Gitta Sereny: Albert Speer. Goldmann, München 2001, ISBN 3-442-15141-4, p. 417