רחל עשת

רחל עשת
לידה	1954 (בת 70 בערך); חדרה, ישראל
תחום יצירה	ציור

רחל עשת (נולדה ב-1954) היא ציירת ישראלית שפיתחה סגנון של רקמה באמצעות מכחול.

נולדה בחדרה, גדלה בדגניה ב' שם התחתנה. החלה לעסוק בציור בגיל 50 והתפרסמה לאחר שיצירותיה הוצגו בביאנלה בפירנצה, בדצמבר 2007. נבחרה להופיע במגזין NY ARTS של סיכום שנת 2008 ובחודש מאי תשתתף בתערוכה בגלריה BROADWAY, סוהו ניו יורק.

יצירותיה הוצגו בארץ לראשונה בבית גבריאל בפברואר-מרץ 2009

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטיח^[1].
ללא כותרת (אקריליק על קנווס, גודל: 50*50 ס"מ. שנה: 2005)
שמים וארץ (אקריליק על קנווס, גודל: 60*50 ס"מ. שנה: 2005)
דיאלוג עם אמא (אקריליק על קנווס, גודל: 60*60 ס"מ. שנה: 2004)
אמא (אקריליק על קנווס, גודל: 50*50 ס"מ. שנה: 2009)
קוגולה (תרנגולים בשדה הפשתה, אקריליק על קנווס, גודל: 70*100 ס"מ. שנה: 2006)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא רחל עשת בוויקישיתוף

רחל עשת – "רוקמת במכחול", בבית גבריאל בכנרת, באתר הפורטל הישראלי לאמנויות
"RACHEL ESHET EXHIBITION "ME AND OTHER ANIMALS, סרטון באתר יוטיוב
רחל עשת באתר Naive Light Over Jerusalem

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ שטיח זה – מלאכת רקמת-צלבים בחוטי צמר – יצרה עשת בחורפים 1986/1987. לאורך כל השנים חשה האמנית זיקה עמוקה לעבודה זו, אך רק כעשרים שנה מאוחר יותר, כאשר תתחיל לצייר, תבין את מקור הקשר הזה. האלמנטים והטקסטורות בציוריה מובילים את עשת לתובנה שסגנונה הציורי צרוב בתוכה מאז ומתמיד, מבלי שהייתה מודעת לכך, שהרי הוא בא לידי ביטוי כבר אז, לפני שני עשורים, במלאכת רקמת השטיח. הצלבים, הסגנון הפולקלוריסטי, האווירה הפולחנית-מאגית עם הניחוח של אקזוטיקה פרימיטיבית – כל אלה באים לידי ביטוי בשטיח, ובאופן בולט ומרכזי גם בכל ציוריה. והמקור? – עלום, קדמוני וחזק מכל. נקודת חיבור נוספת ומשמעותית בין השטיח והציורים היא נוכחות דמותה של אם הציירת. השטיח עשוי משאריות צמר שנאספו ונאגרו על ידי האם במהלך שנות סריגה. עשת הרגישה דחף עמוק ליצור דבר מה משאריות אלו, וכך ללא תכנון, ללא כל שרטוט מנחה, התחילה לרקום – נישאת על כנפי הדמיון, מאותגרת על ידי הצבעוניות האקראית ומובלת אל הבלתי נודע. כאשר תתחיל לצייר תגיע עשת לתובנה שהדינאמיקה שנוצרת בעבודתה על גבי הקנווס זהה לחלוטין לזו שברקמת השטיח. כך, בדיעבד, עומדת הציירת על מהותו של השטיח כאובייקט שנותן מענה לחיפושיה אחר פשר סגנונה האמנותי.

[1] שטיח זה – מלאכת רקמת-צלבים בחוטי צמר – יצרה עשת בחורפים 1986/1987. לאורך כל השנים חשה האמנית זיקה עמוקה לעבודה זו, אך רק כעשרים שנה מאוחר יותר, כאשר תתחיל לצייר, תבין את מקור הקשר הזה. האלמנטים והטקסטורות בציוריה מובילים את עשת לתובנה שסגנונה הציורי צרוב בתוכה מאז ומתמיד, מבלי שהייתה מודעת לכך, שהרי הוא בא לידי ביטוי כבר אז, לפני שני עשורים, במלאכת רקמת השטיח. הצלבים, הסגנון הפולקלוריסטי, האווירה הפולחנית-מאגית עם הניחוח של אקזוטיקה פרימיטיבית – כל אלה באים לידי ביטוי בשטיח, ובאופן בולט ומרכזי גם בכל ציוריה. והמקור? – עלום, קדמוני וחזק מכל. נקודת חיבור נוספת ומשמעותית בין השטיח והציורים היא נוכחות דמותה של אם הציירת. השטיח עשוי משאריות צמר שנאספו ונאגרו על ידי האם במהלך שנות סריגה. עשת הרגישה דחף עמוק ליצור דבר מה משאריות אלו, וכך ללא תכנון, ללא כל שרטוט מנחה, התחילה לרקום – נישאת על כנפי הדמיון, מאותגרת על ידי הצבעוניות האקראית ומובלת אל הבלתי נודע. כאשר תתחיל לצייר תגיע עשת לתובנה שהדינאמיקה שנוצרת בעבודתה על גבי הקנווס זהה לחלוטין לזו שברקמת השטיח. כך, בדיעבד, עומדת הציירת על מהותו של השטיח כאובייקט שנותן מענה לחיפושיה אחר פשר סגנונה האמנותי.

[1]