רות בקי-קולודני

רות בקי-קולודני
לידה	27 באוקטובר 1939 (בת 84); חיפה, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
פרסים והוקרה	פרס היצירה לסופרים עבריים; פרס זאב לספרות ילדים ונוער ;

רות בַּקי-קוֹלוֹדְנִי (נולדה ב-27 באוקטובר 1939) היא סופרת וחוקרת תולדות היישוב. רוב ספריה הם רומנים היסטוריים וביוגרפיות, ובעיקר ביוגרפיות של דמויות בולטות בתולדות היישוב. כמו כן עבדה כעיתונאית ושדרנית ב"קול ישראל". כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת תש"ס (1999).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות בקי נולדה בחיפה למשפחת חלוצים ציונית. בת למלכה לבית פיש ולמשה קולודני. סבה מצד אביה הוגלה לסיביר בימי הצאר האחרון, וסבה מצד אמה היה בעל טחנת קמח בכפר הורודץ (בוויקיפדיה האוקראינית) – הטחנה הראשונה בסביבה שפעלה בקיטור. אחי אביה שמריהו קולודני היה מראשוני חוות ההכשרה בקלוסובה, ואחי אמה, ברל פיש, שימש בקלוסובה ראש צוות עבודת מחצבות ונספה שם. אח אחר של אמה, לייב פיש, היה ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר המחוז קובל, ואף נשלח מטעם התנועה הציונית לייצג את פלך ווהלין בטקס הקמת האוניברסיטה העברית בהר הצופים ב-1925.

הוריה עלו ארצה ב-1936 ועבדו תחילה בקטיף הדרים בחוות קלמניה ליד צופית, זאת למרות שאמה קבלה תואר מבית הספר הלאומי הגבוה למהנדסים בקן (ENSICAEN) שבצרפת כמהנדס כימאי (1933). לאחר מות אביה בהיותה בת שנתיים וחצי, שימשה אמה מחנכת ומורה לכימיה וטבע. תחילה לימדה במשק הפועלות בשכונת בורוכוב ולאחר מכן, בימי מלחמת העצמאות ולאחריה - בחולדה. בימי מלחמת העצמאות הקיבוץ שימש בסיס ליציאת שיירות לירושלים והופגז לא מעט, ואז פונו כל הנשים והילדים לתל אביב. במהלך השנים העמידה אמה מלכה קולודני אלפי תלמידים ברחבי הארץ ונחשבת לאחת המורים הראשונים בישראל (רישיון הוראה מטעם משרד החינוך מס' 22).

סיימה בית ספר עממי בנווה שאנן, (1954) ו"תיכון חדש" שברחוב שבתאי לוי בחיפה (1957). בזמן לימודיה בבית הספר היסודי כתבה רשימות קצרות במדור "קוראינו כותבים", ב"דבר לילדים", ואף התכתבה מעל דפי העיתון עם אליעזר שמאלי על אהבת הטבע והארץ.

בשנות נעוריה הייתה פעילה בתנועות נוער, שבאותן שנים הדריכו להגשמה, צניעות ואהבת הארץ בסיסמה "עלה נעלה ויכול נוכל". בכל חופשת לימודים השתתפה במחנות עבודה בקיבוצים שחינכו לחריצות, עבודת שדה ואהבת הארץ. ב-1956, בתקופת קליטת העליות הגדולות והקמת עיירות הפיתוח, זכתה במקום ראשון בתחרות חיבורים ארצית מטעם "רוטרי" בנושא קליטת עלייה, עבור החיבור "גשר" שבו כתבה כי בני הנוער חייבים להוות את הגשר לקליטת העולים.

בצבא שירתה כחיילת בפיקוד צפון (1957–1959). לאחר מכן למדה באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות עברית ואנגלית, וסיימה לימודי מוסמך ותעודת הוראה ב-1965. תוך כדי הלימודים עברה קורס "עורכי תוכניות רדיו" והחלה לעבוד ב"קול ישראל".

בשנים 1965–2005 הייתה שדרנית תוכניות תעודה ב"קול ישראל". תוך כדי עבודתה כמנהלת "מרכז ההדרכה" של רשות השידור, ולאחר שנוכחה בחשיבות התיעוד בעל פה כמקור להכרת השינויים הדרמטיים והדינמיים של עם ישראל משואה לתקומה – החלה לכתוב רומנים היסטוריים וביוגרפיות. רוב ספריה עוסקים בביטוי ההגשמה הציונית בצורה חווייתית-סיפורית המיועדת להנחיל את הסיפור הציוני גם לדור הצעיר.

מ-2005 לאחר צאתה לגמלאות מתנדבת בקליטת עולים מאתיופיה במרכז הקליטה "מבשרת ציון", ומקיימת קשר פרטני עם תלמידים המתקשים בלימודים ועם בני משפחותיהם.

בקי- קולודני תרמה את ארכיונה האישי לספרייה הלאומית בשנת 2017^[1].

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"להתחיל מבראשית" - סיפורי ראשונים בארץ, ביניהן בולט חלקן של הנשים בעליות הראשונות (משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1988)
"רולטה רוסית" - רומן דוקומנטרי מחיי מניה שוחט ברוסיה, (כנ"ל, 1992). ספרה זה זיכה אותה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית 1993.
"תיק יוזפינה" - רומן מחיי החיילות העבריות בצבא הבריטי. (כנ"ל 1994)
"זהו טדי" - ביוגרפיה של טדי קולק מפי חברים (כנ"ל 1995, הדפסה נוספת 2004) .
"אם תלכי עמי" - קורות חייה של אולגה חנקין. (הוצאת עם עובד ויד בן-צבי, 1998)
"הכניסיני תחת כנפך" – מסע בעקבות אירה יאן" ("הוצאת הקיבוץ המאוחד", 2003), (תרגומי מכתבים מרוסית מאת פטר קריקסונוב, ויקטור רדוצקי, אהרן אורמיאן), דמותה וחייה של הציירת העברייה הראשונה, שהייתה ממקימי "הגימנסיה העברית רחביה" בירושלים.
"אני יוסף אחיכם" - חייו של ד"ר ג'ו שווארץ – מפעל הצלה של איש אחד. ("מודן" 2010)
"שורשים אדומים" - סיפוריהם של פורצי דרך בחברה ובתרבות העברית. ("הוצאת ראובן מס" 2023)

שידורים ב"קול ישראל"[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות בקי הייתה שדרנית משדרי תעודה ב"קול ישראל" במשך כארבעים שנה, בשנים 1965–2005. המשדרים שיקפו את התפתחות המדינה באמצעות הסיפור האישי והחברתי. להלן פירוט:

עם בני ראשונים – ראשוני ההתיישבות העובדת או צאצאיהם: (יצחק חנקין, איש "השומר" ו"ההגנה", רחל סלוצקי מראשוני דגניה ונהלל, אסתר לויט הבת הראשונה במטולה ו"אם החיילים", אנה שוחט בתם של מייסדי "השומר" מניה וישראל שוחט ועוד).
קהילות בישראל- יוצאי ארצות מזרח ומערב על הכמיהה לציון וקשיי התגשמותה – בהם יוצאי עיראק, מרוקו (הרי האטלס) רוסיה (יקטרינוסלב), פולין, (סאנוק), תימן (חבן), ושרידי שואה. סדרה זו שודרה בשנות ה-60 תוך כדי התאקלמות העליות הגדולות בישראל.
ארץ מולדת - סיפורי היאחזות בארץ, בהם מקימי נהלל ועין-חרוד, בני המושבות הראשונות מטולה, ראש פינה, פתח תקווה, רחובות, ותיקי יבנאל, סג'רה כפר תבור ודמויות כמו רבקה גובר "אם הבנים", יעקב מיימון אב המתנדבים, צאצאי משפחת זייד, הלל יפה, עבריה וטוביה לישנסקי ועוד. כמו כן הובאו סיפורי אתרים, מורשת קרב, לוחמים ומפקדים, פעילי מחתרות, רכש נשק בתקופת ה"הגנה", וסקר ספרים בנושאי ארץ-ישראל.
בית הורי – זיכרונות ילדות של ותיקים ועולים, יוצאי מזרח ומערב, על ילדותם, בית הוריהם, וחבלי התאקלמותם כאן. התוכניות שודרו אחת לשבוע בשנים 1995–2005 (ונמשכו ברשת א' גם לאחר פרישתה, בעריכה אחרת). רוב המשדרים עסקו ב"עמך" אך חלקם בדמויות ידועות בתרומתן למפעל הציוני ביניהן חיים גורי, משה שמיר, גאולה כהן, לובה אליאב, רחל רבין-יעקב (לאחר רצח יצחק רבין), בניו של יצחק שדה, משפחת יפה.

מאמרים שפורסמו בעיתונות וכתבי עת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת כתבות ומאמרים בעיתונות היומית ובכתבי עת, המתארים בדרך חווייתית- סיפורית דמויות ומעשים של יוזמה ציונות ומחירה, מהפכנות בהרגלי עבודה וחיים, התיישבות תוך התגברות על קשיים, אמונה בעתידו של עם ישראל בישראל.

אכזרית במעשיותה, נפלאה במהותה. על הקומונה בקלוסובה, עת־מול חוברת 166, גיליון 2 כרך כ"ח, יד יצחק בן-צבי, נובמבר 2002.
לבדה – דרכה של אשה משוחררת מראשית המאה – כסניה פמפילובה, מוסף "הארץ", 17 ביוני 1988
אבי אבות הסקופים – בנציון כץ, קשר, הוצאת המכון לחקר העיתונות היהודית (אז בהקמה) אוניברסיטת ת"א, חוברת 7 מאי 1990 – מאמר המתאר את מאבקיו והצלחתו של ב.צ כץ לפרסם את "בעיר ההרגה" של ביאליק בעיתון "הזמן" שבעריכתו, דבר שסייע להתעוררות ההגנה העצמית ברוסיה
שייכת ולא משתייכת, עת־מול, גיליון 150, כרך כ"ה חוברת, 4 מאי 2000 - סיפור חייה של מרים זינגר מדגניה, שעלתה לארץ בעקבות פגישות בפראג עם א.ד. גורדון וש.ה. ברגמן, וחייתה של שישים שנה, הסופרת שכתבה (בגרמנית, בדגניה) את סיפור הילדים הראשון על השואה "דן ויאן והחסידות".
אגדת אלכסנדר זייד, עמק יזרעאל 1967-1900, סדרת "עידן", הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1993, עמ' 126–135
השטורמנים, עמק יזרעאל 1967-1900, סדרת "עידן", יד יצחק בן-צבי, 1993, עמ' 136–146
מחיר האמהות – כסניה פמפילובה מהפכנית רוסיה, שעלתה לארץ ישראל בהשפעת ברל כצנלסון ומשה בילינסון, חייתה שנים בנען וכתבה בקביעות במוספי "דבר" ו"דבר הפועלת". כתב העת "שדמות" שהוקדש לנושא "מהפכה!? אתמול, היום ומחר" (שדמות, חוברת קי"ז, אביב תשנ"א 1991)
רות בקי, מיכאל שלה, מעריב, 14 בספטמבר 1990 - על פרשת האהבה של רחל המשוררת עם מיכאל ברנשטיין, שיש בה כדי להאיר באור חדש כמה משיריה. סופשבוע "מעריב", 14 בספטמבר 1990
רות בקי, אולגה היפה, מעריב, 23 בדצמבר 1988 - על חייה של אולגה אשתו של יהושע חנקין, וחברה קרובה של מניה שוחט, האשה שסייעה לחנקין במשימותיו הקרקעיות. "סופשבוע" מעריב, 23 בדצמבר 1988
ובלבבי יש ספוג – על התאבדות פסיה אברמסון, אשתו של מאיר ספקטור מהנועזים באנשי "השומר" – סיפור חלוצי ופמיניסטי. מוסף "הארץ", 29 באפריל 1988
נפש יהודית – אסתר לוויט במלאת שנה למותה של "אם החיילים" במלחמת לבנון הראשונה –, כלת פרס ישראל 1977 עבור שרות–חיים למופת, אחת הבנות הראשונות במטולה - האשה שהביאה מים ליוסף לישנסקי בבריחתו והכירה את טרומפלדור. מוסף "הארץ", 22 בינואר 1988
רק לתת - מניה וישראל שוחט בעיני בתם אנה - על ההתמסרות לרעיון במקום למשפחה, על קשיחות החינוך בכפר לגלעדי, על סגפנותה וצניעותה של מניה ונדודיה בענייני השומר, הקיבוץ והתנועה. ראיון חושפני וכאוב. מוסף "הארץ", 17 באוקטובר 1986
עולה הגרדום שנשכח – פרשת מרדכי שוורץ – עולה הגרדום של "ההגנה", שהרג שוטר ערבי שהתגרה בו והבריטים שפטו אותו לעונש מוות. "כותרת ראשית", 15 ביולי 1987
בדווים לבנים - הסאגה של משפחת חנקין יחזקאל וחיה-שרה חנקין, מראשוני ההגנה העצמית בהומל – עלילות הבן יצחק בכיבוש קרקעות ובהתנקשות ברוצחו של אלכסנדר זייד. מוסף "הארץ", 4 בספטמבר 1987
רות בקי, התשוקה לסכנה, מעריב, 12 באוקטובר 1990 – על מעשיו הנועזים של יהודה ארזי ברכש נשק, בהתגרות בבולשת הבריטית, בהעפלה מאיטליה, האיש שלא השתייך לשום מפלגה כי אם "למפלגת עם ישראל". "סופשבוע" מעריב, 12 באוקטובר 1990
רות בקי, קומונה אינטימית, מעריב, 8 ביולי 1988, המשך – על רצח ברנר בבית משפחת יצקר בפרדס ביפו, רעיונותיו של צבי שץ בדבר קומונה קטנה כתחליף למשפחה, התכתבותו עם טרומפלדור, רצח והתאבדות בעין חרוד. "סופשבוע" מעריב, 8 ביולי 1988
במדינה שהייתה ונשארה מאצ'ואיסטית – כתבה על הספר "העבריות החדשות" – נשים ביישוב ובציונות בראי המיגדר. "ספרות וספרים" מעריב, 9 באוגוסט 2002
המורה מלכה במשק הפועלות בורכוב ו"הבנות הסוריות", עת־מול, חוברת 206, אוגוסט תשס"ט
בין ז'בוטינסקי למניה שוחט מהשומר, האומה, חוברת 180 חורף תשע"א, רבעון בהוצאת המסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי
היהודי מתחום המושב שהיה הנשר של המהפכה הרוסית 1905, האומה", חוברת 182 קיץ תשע"א 2011, חורף תשע"א, רבעון בהוצאת המסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי
המהפכניות הרוסיות העבריות החדשות, האומה, חוברת 188 חורף תשע"ג 2012, רבעון בהוצאת המסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי
המכתבים שחושפים את האנטישמיות של דוסטויבסקי, באתר הארץ, 31 במרץ 2012
בשדמות בית לחם בדרך פטרבורג, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2012
כסניה פמפילובה, רות המואבייה החדשה, באתר הארץ, 25 במאי 2012
מארק אנטוקולסקי: "השקעתי בפסל את כל נשמתי וצערי היהודי", באתר הארץ, 3 באוקטובר 2012
חידת טרומפלדור, באתר הארץ, 16 בפברואר 2013
שירה גורשמן הקרימצ'אקית: דיוקן של מהפכנית, באתר הארץ, 25 בפברואר 2013
כיצד הפך חסיד חב"ד לצנזור הראשי לענייני יהודים, באתר הארץ, 30 במרץ 2013
Hebrew poet turned Christian convert, but always a lover of the Jewish people, "הארץ" (מהדורה באנגלית), 14 בדצמבר 2012
The Chabadnik who became czarist Russia's chief censor for Jewish writings, "הארץ" (מהדורה באנגלית), 31 במאי 2013
המזכיר היהודי של רספוטין, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2013
בן אדם ובן חווה מסעירים את היישוב, האומה, חוברת 182 קיץ תשע"ג 2013, רבעון בהוצאת המסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי
מסע הצליינות של רספוטין לארץ הקודש, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2013
היומן האישי של אלכסנדר זייד, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2013
מאתיופיה להלם קרב בקרבות בבינת ג'בייל, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2013
ירושלים כמקרה פסיכיאטרי, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2013
כחיה טרף חולצתה, פתח חזייתה והתחיל לנשק... לנשק.., באתר הארץ, 11 באפריל 2014
המלחמה בדמותה הנכונה - בדם, בעינויים, במוות, באתר הארץ, 13 באפריל 2014
איך התגלו היהודים הקדומים של פקיעין, באתר הארץ, 5 ביוני 2014
ברוכים הבאים לארץ שום מקום, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2014
סיפור הגבורה של "החלוץ הלוחם" בגטו קראקוב, באתר הארץ, 13 באפריל 2015
סיפורה של יפה ברוידא, טרקטוריסטית חלוצה, באתר הארץ, 23 באפריל 2015
"קרבות מתנהלים בכל החזיתות ופתאום להתאהב?", באתר הארץ, 22 בספטמבר 2015
הרפתקאותיה של משלחת סודית בעבר הירדן, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2015
בוריס סבינקוב, הארכי-טרוריסט של רוסיה הצארית, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2015
אמנות, דיכאון וסיפורו המרתק של איסאק לויטָן, באתר הארץ, 21 במרץ 2016
להיות בדווי-עברי: מחברותיו של הרועה גרשון פליישר, באתר הארץ, 15 באפריל 2016
סיפור רוסי על דוכסית שהתאהבה בארץ ישראל, באתר הארץ, 15 ביולי 2016
בחזרה ל"חיים", ספר פמיניסטי שהקדים את זמנו, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2016
סיפורה המרתק של דורה אברהמית - פרק שני, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2016
זו היתה ההיכרות הראשונה שלי עם נגאש, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2016
הקשר האתיופי הפתלתל עם "מלך המלכים, ארי יהודה, רבעון "האומה", גיליון 208
מישהו נגע בצווארה, בשדהּ. עתה ברור היה: זה היה אבא, באתר הארץ, 21 בפברואר 2017
נראה לי שאולי אני כותב ספר אחד יותר מדי, באתר הארץ, 19 במאי 2017
רות בקי קולודני, נדמה לי כאילו מישהו סוחב בחוצות את גופי לראווה, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2017
רות בקי קולודני, ומהסוד ההוא נחל את שירו, באתר הארץ, 5 בפברואר 2018
רות בקי קולודני, בשמי ובשם כל אלה שאינם פה, אני מודה לכם, באתר הארץ, 6 במרץ 2018
רות בקי קולודני, ההורים שלנו כולם היו יתומים, וכך זה היה הכי פשוט ורגיל, באתר הארץ, 15 בינואר 2019
רות בקי קולודני, חיילים אנחנו אלמונים כמוך, באתר הארץ, 30 ביוני 2020
רות בקי קולודני, יומן גנוז | רומיאו ויוליה מרחוב היהודים בדמשק, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2020
רות בקי קולודני, אם יחליטו לשמר את בית יצקר כפי שהיה, יוכלו לפנות אלי, באתר הארץ, 27 באפריל 2021
רות בקי קולודני, אלכסנדר זייד היה כמו אביו השני, באתר הארץ, 18 במאי 2021
רות בקי קולודני, כולם אומרים לאה בזכות ברל, ואני אומר ברל בזכות לאה, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2021
רות בקי קולודני, קשה לי בין הרקבון הזה ובכלל כל הארץ אונחת, באתר הארץ, 29 ביוני 2022
רות בקי קולודני, וקצינינו האמיצים בגיבורים עושים מזה היסתריה שלמה, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2022
רות בקי קולודני, לעברית הקדושה נתמסר לעולמים, באתר הארץ, 24 באפריל 2023
רות בקי קולודני, עמנואל אמנם נהרג, אבל עמנואל בשבילי לא מת, הוא חי. ציקינקה, באתר הארץ, 23 במאי 2023
רות בקי קולודני, ריח ההרים והדרור, באתר הארץ, 18 ביולי 2023
רות בקי קולודני, ריח ההרים והדרור, באתר הארץ, 18 ביולי 2023
רות בקי קולודני, כאן השמש מדליקה את נרות השבת, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2023

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס רשות השידור 1978
פרס גבתון להישג עיתונאי מיוחד 1979
פרס זיו לעיתונאים מטעם צדק-מדות-מוסר 1983^[2]
פרס יצחק שדה 1993
פרס זאב לספרות ילדים ונוער 1998
פרס ראש הממשלה, 1999
פרס "עת־מול" להפצה והנחלה של ידיעת הארץ ותולדות העם היהודי בציבור, יד יצחק בן-צבי, 2015
פרס בן-גוריון תשע"ט (2019)