רונית ויסמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופ' רונית ויסמן

רונית ויסמן (באנגלית: Ronit Weisman, נולדה ב-1966) היא חוקרת בתחום הביולוגיה המולקולרית ומכהנת כפרופ' חבר במחלקה למדעי הטבע והחיים באוניברסיטה הפתוחה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בחיפה ללאה לבית פרידמן ולדוד ויסמן, שניהם ילידי הארץ.

למדה ביסודי ובתיכון בבית הספר הריאלי (סיימה בשנת 1984).

בשנים 1987-1990 למדה לתואר ראשון במדעי החיים באוניברסיטת תל אביב וסיימה את לימודיה בהצטיינות.

בשנים 1991-1995 למדה במסלול ישיר לדוקטורט באוניברסיטת אדינבורו בסקוטלנד. את עבודת הדוקטורט, שעסקה באפיון גנטי ומולקולרי של הגן +wis2 בשמר החלוקה, כתבה בהנחיית פרופ' פיטר פאנטס (Peter Fantes).[1]

עם חזרתה לארץ עסקה במחקר במחלקה למיקרוביולוגיה מולקולרית וביוטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב, תחילה כפוסט דוקטורנטית בקבוצות מחקר של פרופ' יגאל קולטין (1995-1996), אחר כך בקבוצת המחקר של פרופ' מרדכי חודר (בשנים 1997-2000), ובהמשך כעמיתת מחקר בקבוצת מחקר של פרופ' מרטין קופייק (בשנים 2000-2008).

בשנת 2008 החלה לעבוד במחלקה למדע הטבע והחיים באוניברסיטה הפתוחה כמרצה בכירה אורחת, בשנת 2010 התמנתה למרצה בכירה, ובשנת 2017 התמנתה לפרופ' חבר.

ויסמן נשואה למרדכי עמבר, עורך דין במקצועו, ולהם שתי בנות.

מחקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויסמן מתמקדת במחקריה במסלול מעבר האותות תלוי הגן TOR, שהוא מסלול מרכזי בבקרה של חילוף חומרים (מטבוליזם), גידול וחלוקת תאים. מוטציות במסלול זה יכולות לגרום להתפתחות סרטנית, למחלות מטבוליות כגון סוכרת ולמחלות של מערכת העצבים. מסלול זה ממלא תפקיד מרכזי גם בתהליכים של הזדקנות והארכת חיים.

הגן TOR זוהה ואופיין לראשונה ב-1993 בשמר האפייה (S. cerevisiae) בעזרת מוטציות בגן TOR המקנות עמידות לתרופה רפמיצין, ומכאן שמו, Target Of Rapamycin. שנה מאוחר מאוחר יותר זוהה גן דומה באדם. הגן TOR מקודד לחלבון השייך לקבוצת הקינאזות. התרופה רפמיצין, הידועה גם בשם סירולימוס, נקשרת לחלבון TOR ומעכבת את פעילותו והיא נמצאת היום בשימוש קליני, בין היתר כתרופה אימונוספרסורית, למניעת דחיה של שתלים וכתרופה אנטי-סרטנית.

ויסמן הייתה הראשונה לזהות ולאפיין בשנת 2001 את שני הגנים שמקודדים לחלבון TOR בשמר החלוקה S. pombe . שמרים מהווים מערכת מחקרית אידיאלית משום שקל לגדל אותם, הם מאפשרים שימוש בכלים גנטיים מתוחכמים, ועם זאת קיים דמיון רב בינם ובין תאים איקריוטים עילאיים, כמו תאי אדם. היתרון של מחקר בשמר החלוקה הוא הדמיון בין שמר החלוקה לבין תאי האדם במספר מנגנונים תאיים, שאינם קיימים בשמר האפייה.

החלבון TOR  נמצא בשני סוגי קומפלקסים (מבנים המכילים מספר חלבונים), הידועים בשמות TORC1 ו-TORC2. ויסמן וקבוצת המחקר שלה הראו כי רמת הפעילות של TORC2 רגישה לרמות הגלוקוז במצע הגידול, ממצא שמחזק את ההשערה כי ל-TORC2 תפקיד בבקרה על מטבוליזם של גלוקוז. בנוסף, מחקריה של ויסמן הצביעו על ההשפעה של  TORC2 על היציבות הגנומית ועל היכולת של תאים להתמודד עם נזקים לDNA. ממצאים אלו מרחיבים את הידע שלנו לגבי התפקידים התאיים שממלא הגן TOR ויכולים להיות בעלי השלכה לטיפול בתאים הסרטניים.

מחקריה זכו למימון של הקרן הלאומית למדע ישראל (ISF) והקרן הבין-לאומית לחקר הסרטן בבריטניה (AICR, UK).

פרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויסמן פרסמה יותר מ-20 מאמרים ופרקים בספרים מדעיים ערוכים. להלן הבולטים שבהם:

  • Weisman, R. and Choder, M. (2001) The fission yeast TOR homologue, tor1+, is required for the response to starvation and other stresses via a conserved serine. Journal of Biological Chemistry, 276: 7027-7032.
  • Weisman, R. Cohen, A. and Gasser, S. (2014) TORC2 – A new player in genome stability. EMBO Molecular Medicine, 6:995-1002.
  • Cohen, A., Kupiec, M. and Weisman, R. (2014) Glucose activates TORC2-Gad8 via positive regulation of the cAMP/PKA pathway and negative regulation of the Pmk1-MAPK pathway. Journal of Biological Chemistry, 289:21727-21737.

פיתוח קורסים באוניברסיטה הפתוחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויסמן פיתחה, בשיתוף עם עמיתיה לעבודה, מספר קורסים בתחום הביולוגיה ובהם:

  • מעבדה בביולוגיה של התא, רונית ויסמן, אדי פצ'ניוק, 2011
  • התא: מבנה ופעילות, רונית ויסמן (עריכה מדעית וריכוז הפיתוח), ד"ר שירה הירש (עריכה מדעית), 2013
  • מעבדת מבוא בביולוגיה תאית ומולקולרית, רונית ויסמן, ישראלה תורג'מן גרוט, נטע אלטמן, 2021

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ronit Weisman, Genetic and molecular analysis of the wis2+ gene in fission yeast, Edinburgh: University of Edinburgh, 1995