רויטל סילברמן גרין

רויטל סילברמן גרין (נולדה ב-1971 בפתח תקווה) היא אוצרת ישראלית של אמנות עכשווית.

ביוגרפיה

רויטל סילברמן גרין היא בעלת תואר ראשון (1997) ותואר שני (2004) בתולדות האמנות מאוניברסיטת תל אביב. עבודת המחקר שלה במסגרת התואר השני בהנחיית פרופ' מרדכי עומר, עסקה ביחסו של האמן דייוויד הוקני אל המרחב. בשנת 2007 סיימה לימודי תעודה במוזיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

בין השנים 1997–2000 עבדה במוזיאון תל אביב לאמנות ובגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר בתל אביב כעוזרת מחקר של פרופ' עומר ששימש כמנכ"ל ואוצר ראשי של מוזיאון תל אביב לאמנות. בין השנים 2015–2020 עבדה כעוזרת אוצרת במוזיאון חיפה לאמנות, מוזיאון מאנה-כץ ובית הרמן שטרוק. משנת 2020 עובדת במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן כאוצרת משנה.

במקביל ללימודיה ולעבודתה במוזיאונים השונים, פועלת רויטל כאוצרת עצמאית משנות התשעים.

סילברמן גרין מתגוררת בזכרון יעקב. היא נשואה לדויד גרין ולהם שלושה ילדים.

תפיסה אוצרותית

סילברמן גרין אוצרת תערוכות בחללי תצוגה ממוסדים כמו מוזיאונים וגלריות ובמקביל פועלת באופן עקבי ולאורך שנים בחללים אלטרנטיביים ובמרחב הציבורי. בפעולת האוצרות שלה בחללי תצוגה ממוסדים היא שמה דגש על תערוכות נושא קבוצתיות שנוגעות בסוגיות חברתיות ותרבותיות עכשוויות כמו התערוכה "!Overload" שטיפלה בהיבטים של עומס יתר שנגרם מהשימוש המרובה במדיה חברתית. בעבודה באתרים חוץ מוזיאלים סילברמן גרין פועלת בתוך ועם ההקשרים ההיסטוריים של המקום ומשלבת בהם אמנות עכשווית. עבודה במרחבים כאלה, שלעיתים לא הוצגה בהם אמנות קודם לכן, מטעינים הן את העבודות והן את האתר במשמעויות ובהקשרים חדשים. כבר בראשית דרכה כאוצרת פעלה בחללי דיזנגוף סנטר בתל אביב (1999) ובעשור האחרון הציגה תערוכות ברחבי זכרון יעקב, באתרים היסטוריים ובחצרות הבתים.

פעילות אוצרותית

תערוכות במרחב הציבורי

• 2012 (אפריל–אוקטובר) אוצרת המיזם "אמנות-מקום" והתערוכה "תלוי – אמנות בהשהיה" (בשיתוף טלי ביכלר).

התערוכה נאצרה במסגרת 130 שנה לזכרון יעקב. מסלול אמנות ברחבי זכרון יעקב, במוזיאון העלייה הראשונה, יקבי כרמל, מבנים לשימור, חצרות המדרחוב ורמת הנדיב, בהשתתפות 30 אמנים. בקטלוג התערוכה מציינת סילברמן גרין כי: "המושג תלוי מקפל בתוכו מספר משמעויות: תלוי – נמצא בזיקה למרחב; תלוי – ללא בסיס אחיזה; תלוי – מוטל בספק, עשוי מחומרים יומיומיים, מתכלים. העבודות בתערוכה מקנות לצופה תחושה של השהייה. מצב של השהייה, הוא מצב של התבוננות מרוחקת, ארעית מושהית, ריחוף זמני, שחרור מתנאים רגילים. כשצופה מצוי בהשהיה הוא דרוך, מתוח, קשוב ובאותו זמן מוסח, מופקע, מופרע. הסחת הדעת ותשומת הלב מתרחשים בו זמנית."

• 2019 (יוני–ספטמבר) "צועדים בגאווה בזכרון יעקב" – תערוכת רחוב במדרחוב זכרון יעקב במסגרת אירועי חודש הגאווה.
• 2020 (אוגוסט–אוקטובר) "קרקוע מעוף".

תערוכה קבוצתית במרחב הציבורי בחצר הרשקוביץ במדרחוב זכרון יעקב. התערוכה עסקה בגוף המקורקע והמוגבל המחפש דרכים חדשות לפעולה ולשליטה. בטקסט התערוכה נכתב כי כדי להתנשא מעל פני הקרקע, תכופות אנו דווקא מתמסרים לה, נשענים עליה, ככוח המאפשר לנו להתאזן ולהאמיר. העבודות בתערוכה מרמזות על תהליכי צמיחה, מעין מטמורפוזה פנימית למצב חדש של הוויה.

תערוכות במוזיאונים

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. הסיבה היא: להעביר קישורים חיצוניים להערות שוליים.

• 1998 (נובמבר 1998 – פברואר 1999) "תשעים שנה של אמנות ישראלית – מבחר מאוסף יוסף חכמי – הפניקס הישראלי," מוזיאון תל אביב לאמנות – עוזרת אוצרת.
• 2003 (ספטמבר–דצמבר) "כיסי אויר – איתן בן משה," מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד.
• 2016 (יולי–דצמבר) "בתנודה" מוזיאון חיפה לאמנות.

תערוכה קבוצתית העוסקת בתנודה בין עולמות, תנודה בין קטבים, בין קרקע לשמיים, בין הגופני לרוחני, בין הממשי לדמיוני, כביטוי לגישה המטא-מודרנית. גישה זו, באה בעקבות ובתגובה לפוסט-מודרניזם ומכירה בתנודה כסדר טבעי של העולם.

• 2017 (פברואר–אוקטובר) "מוזיאון השעווה: לגעת בגיבורי תרבות" מוזיאון חיפה לאמנות.

תערוכה קבוצתית המתמקדת ביצירות המתכתבות עם מוזיאוני שעווה. בקטלוג התערוכה, מציינת סילברמן גרין כי: "המבקרים במוזיאוני שעווה יכולים להצטלם לצד דמות מפורסמת ו"לפגוש" את מושאי הערצתם הבלתי נגישים במושגי מקום וזמן. התפתחות המדיה החברתית מאפשרת לחלוק את החוויה בזמן אמת ומעצימה את חווית המבקר במוזיאון שעווה. בהתייחס להיבטים אלו, תערוכה זו מציגה יצירות הבוחנות את התחושות המתעוררות בקרב הצופים לנוכח הייצוג של בובות ופסלי שעווה."

• 2017 (נובמבר 2017 – יוני 2018) "חוק וסדר," תערוכת יחיד לאמן הגרפיטי AME72, מוזיאון חיפה לאמנות.
• 2018 (נובמבר 2017 – יוני 2018)  "מאבק, מחאה – אביר, מסכה," מוזיאון חיפה לאמנות. תערוכה קבוצתית הבוחנת את עמדת הצפייה ומידת מעורבותו של האמן באירועים של זירות, מאבק, הפגנה או מחאה.
• 2019 (מרץ–נובמבר) "!Overload," מוזיאון חיפה לאמנות.

תערוכה קבוצתית בהשתתפות: רונית ברנגה, כריסטינה דה-מידל, אלון קדם. בטקסט התערוכה מציינת סילברמן גרין כי התערוכה "!Overload" עוסקת בתופעה של עומס יתר בעידן הפוסט־עובדתי, המאופיין בהסתמכות רבה מדי על המדיה החברתית כמקור מידע. בעידן זה כמות בלתי פוסקת של גירויים ממסכת את האמת ומקשה על שיקול הדעת ועל זיקוק המסרים. בהתייחסות לכך התערוכה מבקשת לבחון כיצד התופעה של עומס יתר באה לידי ביטוי בעבודותיהם של שלושת האמנים.

• 2019 (יולי 2019 – ינואר 2020)  "זיכרונות נבדלים, מתוך הרכישות החדשות של אוסף המוזיאון," מוזיאון הרמן שטרוק, חיפה.

תערוכה קבוצתית שהציגה עבודות מתוך הרכישות החדשות של מוזיאון חיפה לאמנות. בשנת 2018 מוזיאון חיפה לאמנות רכש יצירות אמנות ישראליות עכשוויות כולן נוצרו החל משנת 2000.

• 2020 (דצמבר 2019 – אוגוסט 2020)  "בנות כלאיים, יצורים פלאיים," מוזיאון חיפה לאמנות.

תערוכה קבוצתית שעסקה בבת הכלאיים כדרך קיום אלטרנטיבית המשקפת את הזהות הנזילה, הלא יציבה, המורכבת והמשתנה בשיח התרבותי העכשווי. בטקסט התערוכה ציינה סילברמן גרין כי היברידיות מייצגת את היכולת לדבר בכמה שדות, מנעדים וקולות בעת ובעונה אחת. בנות הכלאיים שמיוצגות בעבודות בתערוכה מתוארות כבעלות פוטנציאל פלאי והן מאפשרות ליצור התבוננות חדשה על הגוף.

מבחר תערוכות בגלריות

• 1999 - "לא כל מה שנוצץ זהב," גלריית גרוס, דיזנגוף סנטר, תל אביב.
• 2007 - "יוצרים בזכרון יעקב," בית ניר, בשיתוף עמותת הגידעונים.
• 2008 - "גבולות הגוף – מרחבי הרוח," תערוכה קבוצתית, בית ניר, זכרון יעקב.
• 2009 - "דרקונים ומפלצות אחרות," תערוכה קבוצתית, ספריה ציבורית, זכרון יעקב.
• 2010 - "רגע cut," ליאורה קנטרביץ – תערוכת יחיד, גלריה גל און, תל אביב.
• 2015 - "שיוט אל תוך הריק," ליאורה קנטרביץ – תערוכת יחיד, בית האמנים, תל אביב.
• Vanitas vanitatum" - 2015", ענבל מארי כהן – תערוכת יחיד, מרכז חייק לאמנות עכשווית, תל אביב-יפו.
• 2019 - "מסע מקומי," גלריה על הצוק, נתניה, תערוכת יחיד לצייר שי אביבי.

פרסומים נבחרים

• "בלו סימיון פיינרו – קשר לאחד," דימוי, גיליון מס' 19, חורף תשס"א, 123-121.
• "בנות כלאיים, יצורים פלאיים," כאן, גיליון מס' 65, ינואר-פברואר, 2020, עמ' 12–15.
• "מוזיאון השעווה: לגעת בגיבורי תרבות," בתוך קטלוג אנונימיX: סוף עידן הפרטיות, מוזיאון חיפה לאמנות, 2017, 78-67.
• "מוריס לואיס," בתוך אוסף סוזאן ואנטון רולנד-רוזנברג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1996, עמ' 92–94.
• "תלוי – אמנות בהשהיה," בתוך קטלוג תלוי – אמנות בהשהיה, 2012.
• תשעים שנה של אמנות ישראלית – מבחר מאוסף יוסף חכמי – הפניקס הישראלי, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1998, עמ' 474–498, 530-528, 546, 570-566, 606, 628.

• .103-114 ,2001 ,The Non-Presence of People in David Hockney's Paintings of Nouveau-riche Houses", Assaph, Tel Aviv University"

לקריאה נוספת

• Dr. Alla Myzelev, "Exhibition Review: The Wax Museum – Approaching Celebrities, Haifa Museum of Art, Haifa", 18 February–19 August 2017,Critical Studies in Fashion & Beauty, Volume 8 Number 1, 2017, pp.137–144