ראובן בן חיים
רְאוּבֵן בֶּן חַיִּים (נפטר לפני 1279[1]) היה מחכמי פרובנס באמצע המאה ה-13 והתגורר בנרבון שבדרום-מערב צרפת של ימינו. מעט מאוד פרטים ביוגרפיים ידועים עליו. ידוע שהוא ואחיו אברהם חיברו פיוטים, ושהוא היה תלמידו של יצחק הכהן, שהיה מתלמידיו של אברהם בן דוד מפושקירה. ידוע גם שהיה רבם של מנוח בן יעקב ומנחם המאירי. האחרון העטיר עליו שבחים רבים בהקדמה לספרו "בית הבחירה על מסכת אבות" כבקיא בתלמוד ובעל השכלה רחבה.[2]
ראובן היה מחברו של "ספר התמיד",[3] פירוש פילוסופי לתפילות, שהכיל גם הלכות על התפילות יחד עם פירוש.[2] רבי אהרן בן יעקב מלוניל השתמש בספר בספרו "ארחות חיים" ונראה שגם רבי דוד אבודרהם עשה בו שימוש.[2] עזריה מן האדומים מזכיר פירושים שלו על אגדות חז"ל בספרו "מאור עיניים", החלק "ימי עולם".[2]
אברהם גייגר סבר שלוי בן אברהם בן חיים היה בן אחיו של ראובן בן חיים.[2]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה הלברטל, "בין תורה לחכמה" - רבי מנחם המאירי ובעלי ההלכה המיימונים בפרובנס, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2000
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הערך רְאוּבֵן בֶּן חַיִּים באנציקלופדיה העברית, כרך ל' עמוד 385
- ^ 1 2 3 4 5 Reuben Ben Ḥayyim
- ^ ספר התמיד, לרבינו ראובן בן חיים (רבו של הרב המאירי). יוצא לאור בפעם ראשונה על פי כתב יד יחידי נעולם ... עם מבוא והערות מאת יעקב משה טולידאנו