קריסטל פאלאס

**קריסטל פאלאס**
**.Crystal Palace F.C**
מידע כללי
כינוי	העיטים
תאריך ייסוד	1905
אצטדיון	סלהרסט פארק, לונדון ; (תכולה: 26,309)
בעלים	סטיב פאריש(אנ') ; ג'ושוע "ג'וש" האריס(אנ') ; דייוויד ס. בליצר(אנ') ; ג'ון טקסטור(אנ')
יו"ר	סטיב פאריש(אנ')
מאמן	רוי הודג'סון
ליגה	פרמייר ליג
	www.cpfc.co.uk
תלבושת

ערך זה עוסק בקבוצת הכדורגל הלונדונית. אם התכוונתם למבנה הוויקטוריאני, ראו ארמון הבדולח.

מועדון הכדורגל קריסטל פאלאס (באנגלית: Crystal Palace Football Club) הוא מועדון כדורגל אנגלי מהעיר לונדון. פאלאס היא הקבוצה היחידה בכדורגל האנגלי שירדה חמש פעמים מהפרמייר ליג. נכון לעונת 2023/24, קבוצת הכדורגל של המועדון משחקת בפרמייר ליג.

קריסטל פאלאס משחקת באצטדיון סלהרסט פארק אשר מכיל 26,309 מקומות ישיבה. מדיה המסורתיים כוללים חולצת פסים כחולה-אדומה ומכנסיים כחולים.

שניים מארבעת בעלי הקבוצה הנוכחיים הם אנשי העסקים האמריקאים-יהודים ג'ושוע "ג'וש" האריס(אנ') ודייוויד ס. בליצר(אנ').^[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העשורים המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריסטל פאלאס הוקמה בשנת 1905 סמוך לארמון הקריסטל, אחד מפלאיה הארכיטקטוניים של המאה ה-19, שהעניק את שמו לכל אזור סיינדהאם שבדרום לונדון. הקבוצה שיחקה בליגה הדרומית עד שנת 1920, או אז העפילה לראשונה לליגה השלישית של הפוטבול ליג.

ב-1915 נדרש המועדון להעתיק את עצמו לאזור אחר בעיר. סלהרסט פארק שבאזור סלהרסט נבחר כמגרשה הקבוע של הקבוצה. משחקה הראשון של הקבוצה באצטדיון זה נערך ב-30 באוגוסט 1924.

פאלאס שיחקה ברמות הנמוכות של הכדורגל האנגלי עד שנות השישים. רק ב-1969 - 64 שנים לאחר היווסדו - העפיל המועדון לראשונה בתולדותיו לליגה הבכירה. עם זאת, המועדון לא הצליח לבסס עצמו וכבר בראשית שנות השבעים צנחו העיטים לליגה השלישית. הנהלת המועדון חשה כי הגיע הזמן לשינוי: העיט הוצג כסמלו הרשמי של המועדון, ומדיו - שהיו עד אז סגולים-תכולים (בדומה למדי אסטון וילה) - הוחלפו בחולצות פסים כחולים-אדומים, יש האומרים כדי לחקות קבוצות כדורגל בכירות כברצלונה ובולוניה.

עם זאת, השינוי הממשי בטיבו של המועדון הגיע רק עם מינויו של טרי ונבלס למאמן הקבוצה בסוף שנות השבעים. בתוך שתי עונות בלבד בתפקיד (1979-1981), ונבלס העלה את קריסטל פאלאס חזרה לליגה הבכירה.

ב-1981 עזב לטובת אימון היריבה העירונית קווינס פארק ריינג'רס. תחתיו הובא מלקולם אליסון, שכבר אימן את הקבוצה בעבר. אלא שתחת אליסון המועדון שוב גמגם, וגורלו של המועדון לרדת ליגה נחרץ עוד בחודש פברואר של אותה עונה.

המועדון אימץ את הכינוי העיטים בתחילת שנות ה-70 כחלק ממאמץ רחב יותר לחדש את תדמית המועדון בניהולו של מלקולם אליסון. לפני שאימצו את העיט כסמל וככינוי שלהם, קריסטל פאלאס נודעה בכינוי "הזגגים" (the Glaziers) בשל בניין תערוכת קריסטל פאלאס ההיסטורי, שהיה עשוי ברובו מזכוכית ועמד באזור לפני שנהרס בשריפה ב-1936.^[2]

1981: רון נודס משתלט על המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף עונת 1980/81 נרכשה קריסטל פאלאס על ידי רון נודס, לשעבר היושב ראש של וימבלדון. נודס פיטר את אליסון (לשמחת האוהדים), ותחתיו החתים את דריו גרדי, מאמן וימבלדון לשעבר. גרדי לא הצליח למנוע את הירידה, וגם בליגת המשנה בעונת 1981/82 הוסיפה להציג יכולת חלשה. גרדי פוטר ובמקומו הובא סטיב קאמבר כמאמן-שחקן. העיטים הוסיפו לסבול מחולשה, וניצלו מירידה שנייה ברציפות רק בעור שיניהם, במחזור שלפני האחרון בעונה. קמבר הוחלף בסוף העונה על ידי אלן מאלרי. אלא שבהינתן קשריו של מאלרי עם היריבה ברייטון אנד הוב אלביון, המינוי לא היה פופולרי וכך גם התוצאות שהשיג. מאבק נגד הירידה לליגה השלישית התנהל בעונת 1982/83, ואף ביתר שאת בעונת 1983/84. מאלרי עזב בסוף העונה כדי להחליף את טרי ונבלס בקווינס פארק ריינג'רס, ובמקומו מונה דייב באסט. אלא שבאסט הדהים את המועדון כשכעבור ארבעה ימים בלבד מההכרזה על המינוי התפטר ושב למועדונו הקודם, וימבלדון.

עידן סטיב קופל (1984 - 1993)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיב קופל, שחקנה לשעבר של מנצ'סטר יונייטד שקריירת המשחק שלו נקטעה בעקבות פציעה, מונה למאמן החדש של הקבוצה והוא בן 29 בלבד. בשיתוף פעולה עם רון נודס, הוא שיקם את הסגל וכעבור חמש שנים - ב-1989 - השיב את הקבוצה חזרה לליגה הבכירה.

פאלאס סיימה במקום ה-15 בעונה הראשונה שלה מזה שמונה שנים בליגה הבכירה, אולם רשמה הישג משמעותי כשהגיעה לראשונה בתולדותיה לגמר גביע ה-FA, כשהיא מסיימת בתיקו 3-3 עם מנצ'סטר יונייטד הודות לתרומתם של שחקני מפתח ששיחקו אז עבור המועדון, כגון אנדי גריי, ג'ון סלאקו, איאן רייט, נייג'ל מרטין (שמוקדם יותר באותה עונה היה לשוער היקר בבריטניה) וריצ'רד שו. במשחק החוזר, פאלאס הפסידה 0–1 וכך כשלה בניסיונה לזכות לראשונה בתואר משמעותי. עידוד נשאב, עם זאת, מתפקודה של הקבוצה בעונת 1990/91, אותה סיימה במיקום שיא (שלישית בליגה הבכירה).

עם זאת, מכירתם של שחקני מפתח ופציעות ארוכות טווח הביאו לדעיכה ביכולתם של העיטים בעונת 1992/93, שירדו מהליגה הבכירה בעונתה הראשונה כפרמייר ליג.

עידן אלן סמית' (1993 - 1995)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיב קופל התפטר נוכח ירידתה של פאלאס, והעביר את המושכות לעוזרו אלן סמית'. סמית' הדריך את פאלאס לזכייה משכנעת בליגת המשנה ואגב כך לקידום לפרמייר ליג. הקבוצה שיחקה היטב בעונת 1994/95 והגיעה לשלב חצי גמר גביע ה-FA וגביע הליגה האנגלית. עם זאת, פאלאס שבה לליגת המשנה בסיום העונה, במידה רבה נוכח החלטתה של התאחדות הכדורגל האנגלית לצמצם את הפרמייר ליג מ-22 ל-20 קבוצות; פאלאס איישה את מקומה של היורדת הרביעית. סמית' פוטר, וקופל הוזעק להחליפו. הירידה הביאה לגל עזיבה: כריס קולמן, אריק יאנג, ריצ'רד שו, גארת' סאות'גייט, איאן דואי, ג'ון סלאקו וכריס ארמסטרונג - כולם נמכרו למועדנים אחרים, וההרכב שהציגה פאלאס לעונת 1995/96 היה שונה לחלוטין.

עידן דייב באסט (1996 - 1997)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופל עבר לתפקיד ניהולי בקבוצה בפברואר 1996, והקבוצה הופקדה בידיו של דייב באסט. הלה הצעיד את קריסטל פאלאס מהמקום ה-16 לסיום במקום השלישי בטבלת ליגת המשנה, שהקנה לה כרטיס למשחקי הפלייאוף. פאלאס הפסידה לעומת זאת ללסטר סיטי בגמר הפלייאוף, ונותרה בליגת המשנה גם לעונת 1996/97. באסט עבר לנוטינגהאם פורסט במרץ 1997, וקופל שב להנהיג את הקבוצה. בסוף העונה ניצחה פאלאס את קבוצת שפילד יונייטד בגמר הפלייאוף והעפילה לפרמייר ליג. ואולם גם הפעם שהייתה בפרמייר ליג לא ארכה זמן רב, ובסוף עונת 1997/98 היא שבה לליגת המשנה.

משבר מרק גולדברג (1998 - 2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1998, חודשים ספורים לפני הירידה מהפרמייר ליג, מכר רון נודס את חלקו במועדון לטייקון המחשבים מרק גולדברג, שביקש להפוך את המועדון לאחד מהבכירים באירופה בתוך חמש שנים. סטיב קופל הוצב כמאמן-על וטרי ונבלס כמאמן. אלא שהאופטימיות שאפפה את עונת 1998/99 הפכה עד מהרה לסיוט. גולדברג הפסיק את תמיכתו הכלכלית במועדון, שנכנס להליכי פירוק. טרי ונבלס התפטר, וקופל נאלץ לשוב ולאמן. פאלאס סיימה את העונה במרכז טבלת ליגת המשנה, ואף על פי שנדרשה למכור כמה משחקניה הטובים ביותר נוכח אילוצים כלכליים, סיימה גם את עונת 1999/2000 הרחק מהקו האדום.

חזרתו של אלן סמית' (2000 - 2001)[עריכת קוד מקור | עריכה]

טייקון הטלפונים הסלולרים סיימון ג'ורדן רכש את המועדון כשהוא על סף פשיטת רגל ביולי 2000, והחליף את קופל באלן סמית', שאימן את המועדון בין השנים 1993–1995. אף שבעיותיה הכלכליות של הקבוצה נפתרו נוכח ההשתלטות, תפקודה של הקבוצה על המגרש היה מזעזע. סמית' פוטר בשנית באפריל 2001 שכן אף על פי שהצליח להביא את פאלאס לשלב חצי הגמר בגביע הליגה, הקבוצה הייתה סמוכה לירידה לליגה השלישית. סטיב קמבר הוזעק להחליף את סמית' וכנגד כל הסיכויים הבטיח תוצאות טובות דיין כדי להציל את קריסטל פאלאס מירידה.

עידן ברוס, פרנסיס וקמבר (2001 - 2003)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 2001/02 פנתה הנהלת קריסטל פאלאס למאמן ויגאן אתלטיק, סטיב ברוס, כדי שידריך את הקבוצה. ברוס פתח את העונה היטב, מה שפיתח ציפיות להעפלה לפרמייר ליג בסיום העונה. אך ברוס עזב אחרי ארבעה חודשים בלבד בסלהרסט פארק כדי לאמן את ברמינגהאם סיטי. ברוס הוחלף, באופן אירוני, על ידי מאמנה המפוטר של ברמינגהאם, טרבור פרנסיס.

פרנסיס כשל במשימתו להיאבק על העלייה לפרמייר ליג, ותחת הדרכתו הקבוצה סיימה את עונת 2001/02 במרכז הטבלה. במרץ 2003 התפטר, והוחלף על ידי סטיב קמבר.

עונת 2003/04 נפתחה בשלושה ניצחונות מרשימים, אולם קמבר פוטר כבר בנובמבר לאחר ששורת הפסדים דרדרה את המועדון לתחתית הטבלה. קיט סימונס מונה למאמן זמני במשך חודש עד למינויו של איאן דואי, שחקנה של פאלאס לשעבר ומאמנה זה מכבר של אולדהאם אתלטיק.

עידן איאן דואי (2003-)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פאלאס, שהייתה מועמדת ודאית לירידה מליגת המשנה האנגלית בדצמבר 2003, השיגה תחת הדרכתו של דואי כרטיס למשחקי הפלייאוף ארבעה חודשים מאוחר יותר. פאלאס ניצחה את סנדרלנד בפנדלים בחצי גמר הפלייאוף, ואת וסטהאם יונייטד בשלב הגמר. היה זה מספיק כדי להעלות את הקבוצה לפרמייר ליג לעונת 2004/05.

למרות מאמציו של איאן דואי, ו-21 שערי הליגה שכבש חלוץ הקבוצה אנדי ג'ונסון (סגן מלך השערים), קריסטל פאלאס שבה לליגת המשנה בסופה של עונת 2004/05 על חודו של שער בודד.

בנובמבר 2012 איאן הולוויי מונה למאמן והוא הצליח ב-27 במאי 2013 להצעיד את הקבוצה להעפלה לפרמייר ליג לאחר 8 שנות היעדרות.

אחרי כישלון בתחילת עונת 2013 מונה שחקן העבר אלאן פרדו למאמן. הוא הוביל את הקבוצה לגמר גביע FA לראשונה מזה 26 שנה, אך הפסידה שוב, הפעם בתוצאה 2–1 בתוספת הזמן למנצ'סטר יונייטד. לראשונה פאלאס שרדה בפרמייר ליג יותר מעונה אחת אך בדצמבר 2016, פרדו פוטר והוחלף על ידי סם אולרדייס, שהצליח לשמור את הקבוצה בפרמייר ליג.

ביוני 2017, פאלאס מינתה לראשונה מאמן זר, כשהחתימה את פרנק דה בור ההולנדי. אך זה פוטר כעבור 77 יום לאחר רצף הפסדים בפתיחת עונת 2017/18. מחליפו, רוי הודג'סון, מונה למחרת למאמן והצליח להשאיר את הקבוצה בפרמייר ליג לאחר שסיימה במקום ה 11.

את עונות 2018/19 ו 2019/20 סיימה הקבוצה במקומות 12 ו-14 בהתאמה. את עונת 2020/2021 סיימה הקבוצה במקום ה 14, ובסיומה מונה פטריק ויירה למאמן הקבוצה. תחת ויירה הציגה הקבוצה כדורגל חיובי בעונת 2021/2022, וסיימה במקום ה-12 בליגה. בנוסף הגיעה עד לשלב חצי גמר הגביע. עם זאת, במהלך עונת 2022/2023 פוטר ויירה מתפקידו ובמקומו מונה שוב רוי הודגסון. הודג'סון עזר לקבוצה להשיג את המטרה ולהישאר בליגה כשהקבוצה סיימה במקום ה-11.

סגל שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-1 בפברואר 2024 ^[3]

מס'		עמדה	שם
1	אנגליה	שוער	סם ג'ונסטון
2	אנגליה	מגן	ג'ואל וורד (קפטן)
3	אנגליה	מגן	טייריק מיטשל
4	אנגליה	בלם	רוב הולדינג
5	אנגליה	מגן	ג'יימס טומקינס
6	אנגליה	מגן	מארק גהי (קפטן שני)
7	צרפת	קשר	מייקל אוליזה
8	קולומביה	קשר	ג'פרסון לרמה
9	גאנה	חלוץ	ג'ורדן איו
10	אנגליה	חלוץ	אברצ'י אזה
11	ברזיל	קשר	מתאוס פרנסה
12	קולומביה	מגן	דניאל מוניוס
14	צרפת	חלוץ	ז'אן פיליפ מטטה
15	גאנה	קשר	ג'פרי שלופ

מס'		עמדה	שם
16	דנמרק	מגן	יואכים אנדרסן
17	אנגליה	מגן	נתניאל קליין
19	אנגליה	קשר	ויל האגהס
19	אנגליה	קשר	אדם וורטון
22	צרפת	חלוץ	אודסון אדוארד
26	ארצות הברית	בלם	כריס ריצ'רדס
28	מאלי	קשר	שייק דוקורה
29	צרפת	קשר	נאואירו אחמאדה
30	אנגליה	שוער	דין הנדרסון
31	אנגליה	שוער	רמי מטיוס
36	אנגליה	בלם	ניית'ן פרגוסון
44	הולנד	מגן	יאירו רידוולד
49	אנגליה	חלוץ	ג'סורון ראק-סאקיי
52	אנגליה	קשר	דייוויד אוזו