קרב בסינג
| מערכה: פלישת הוויקינגים לאנגליה | ||||||||||
| תאריך | 22 בינואר 871 | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב אשדון | |||||||||
| קרב אחרי | קרב מרטון | |||||||||
| מקום | אולד בסינג, האמפשייר, אנגליה | |||||||||
| קואורדינטות |
51°16′13.44″N 1°2′50.28″W / 51.2704000°N 1.0473000°W | |||||||||
| תוצאה | ניצחון דני | |||||||||
| ||||||||||
  | ||||||||||
קרב בסינג (באנגלית: Battle of Basing) נערך ב-22 בינואר 871 סמוך לכפר אולד בסינג בהאמפשייר של ימינו, אז חלק מממלכת וסקס. היה זה הרביעי מתוך סדרת קרבות בין כוח הפלישה של הוויקינגים הדנים אשר היו חלק מהצבא הוויקינגי הגדול, לבין האנגלו-סקסונים בפיקודם של המלך אתלרד הראשון ואחיו אלפרד (לימים המלך אלפרד הגדול). הקרב והמערכה כולה מתוארים בכרוניקה האנגלו-סקסונית.
רקע לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פלישת הדנים לממלכת וסקס וכיבושה של רדינג ב-28 בדצמבר 870, התחוללו שלושה קרבות בין הדנים לבין צבא ממלכת וסקס. הדנים תכננו לפשוט על הממלכה, לבזוז את יישוביה, לקבל תשלום בעבור נסיגתם ולבסוף לכובשה וליישבה, כפי שעשו בסופו של דבר במסעותיהם בממלכות הנוספות שבאי הבריטי: נורת'מבריה, מזרח אנגליה ומרסיה.
האנגלו-סקסונים ניצחו כוח סיור דני סמוך לרדינג בקרב אנגלפילד ב-31 בדצמבר 870, הובסו בקרב רדינג ב-4 בינואר 871 וניצחו פעם נוספת ב-8 בינואר, בקרב אשדון. הקרב הסתיים באבדות כבדות לשני הצדדים, אך האבדות היו משמעותיות יותר לאנגלו-סקסונים. הצבא האנגלו-סקסוני, אשר הורכב בעיקר מכוח מגויס לשעת חירום של איכרים (פירד) שחלקם שב לכפריו, נחלש מאוד ולא היה מסוגל לנצל את ההצלחה ולהכות בבסיס הדני ברדינג על מנת לסלק סופית את הפולשים. הדנים מצידם, התאוששו במהירות, ושבועיים לאחר תבוסתם יצאו שוב מרדינג, כאשר יעדם היא העיר וינצ'סטר, בירת ממלכת וסקס[1].
הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצבא המוחלש של אתלרד ואלפרד נאלץ לחסום את דרכם של הדנים סמוך לכפר בסינג (נקרא בימינו אולד בסינג), השוכן כ-30 ק"מ דרומית לרדינג. לוחמי שני הצדדים יצרו מערך של "קיר מגנים" (Shield wall) ונעו חזיתית אלה כנגד אלה. בניגוד לקרב אשדון, הפעם לא זכו הלוחמים האנגלו-סקסונים לתגבורת במהלך הקרב, המערך אותו החזיקו קרס ואתלרד, אלפרד ואנשיהם נאלצו לסגת משדה הקרב. בדומה לקרב אשדון, גם הפעם לא הסתיים הקרב בניצחון מכריע, כאשר האבדות שספגו הדנים מנעו את המשך מסעם לוינצ'סטר והם שבו לרדינג[2].
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרב בסינג היה הראשון בסדרה של תבוסות, שהדפו בהדרגה את הכוחות האנגלו-סקסונים אל פנים הממלכה. לאחר הקרב הוביל אלפרד קבוצות לוחמים קטנות אשר שימשו להטרדת הדנים באמצעות פגיעה ביחידות סיור שחיפשו מזון באזורים הכפריים, אך לא הצליח לגייס כוח גדול מספיק כדי לתקוף את בסיסם ברדינג. חמור מכך, עם בוא האביב הפכה האפשרות שהדנים יקבלו תגבורת מיבשת אירופה לסבירה ביותר[3].
כחודשיים לאחר מכן הובסו האנגלו-סקסונים גם בקרב מרטון ב-22 במרץ 871. ככל הנראה נפצע אתלרד במהלך הקרב, ומת מפצעיו ב-23 באפריל, זמן קצר לאחר חג הפסחא. אלפרד הוכתר כיורשו וקיבל ידיעות על הגעת צי תגבורת ויקינגי לרדינג, בעוד צבאו הלך והתדלדל כתוצאה מהקרבות וממספר רב של התכתשויות לא מתועדות[4]. ככל הנראה נערכו שני קרבות נוספים לא מזוהים בתקופה שבין הקרב בבסינג לקרב במרטון[5].
כחודש לאחר הכתרתו של אלפרד, נחלו האנגלו-סקסונים תבוסה נוספת בקרב וילטון. על מנת להרוויח זמן, נאלץ אלפרד להגיע להסכם עם הדנים, שתמורת תשלום נכבד פינו את כוחותיהם מהממלכה, תוך שהם נוטשים את רדינג ומקימים בסיס חדש בלונדון שבממלכת מרסיה, בו בילו את החורף[6]. במהלך חמש השנים הבאות ערכו הדנים מסעות כיבוש וביזה באזורים אחרים באי הבריטי והניחו לממלכת וסקס, עד לחידוש פלישתם בשנת 876[5].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Merkle, Benjamin R. The White Horse King: The Life of Alfred the Great. Thomas Nelson, 2009. ISBN 1418581038
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "Timeline: 871-899". Anglo-Saxons.net
- A H Gray. "871: The battle for Wessex, or how Alfred the Great came to the throne". March 30, 2014.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| פלישות הוויקינגים לאיים הבריטיים | ||
|---|---|---|
| הצבא הוויקינגי הגדול (865 - 878) | אנגלפילד • רדינג • אשדון • בסינג • מרטון • וילטון • סינוויט • אדינגטון | |
| דנלואו | בטינגטון • סטמפורד (894) • הולם • טטנהאל • טמפספורד • דרבי • סטמפורד (918) • קורברידג' • ברוננבורג • סטיינמור • מלדון • אלטון הראשון • יום סנט ברייס • פינהו • רינגמר | |
| קנוט הגדול (1015 - 1016) | אסאנדון • ברנטפורד | |
| האראלד הארדרדה (1066) | פולפורד • גשר סטמפורד | |