קונדואה

קונדואה
אתר מורשת עולמית
אתרי אמנות הסלע בקונדואה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2006, לפי קריטריונים 3, 4
שטח האתר 2,336 קמ"ר
מיקום
מדינה טנזניהטנזניה טנזניה
מיקום Dodoma Region עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 4°54′16″S 35°46′56″E / 4.9045777777778°S 35.782255555556°E / -4.9045777777778; 35.782255555556
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קונדואה (Kondoa) הוא אתר המשתרע על פני 2,336 קמ"ר בצפון מרכז טנזניה, בין הערים ארושה ודודומה. האתר כולל כ-200 עד 450 מערות, מסתורי סלע וצוקים, שבחלקם התגלו ציורי סלע שהמוקדמים שבהם מוערכים כבני למעלה מ-1,500 שנים. הציורים שנחקרו לראשונה בשנות ה-30 של המאה ה-20 בידי החוקר הבריטי לואיס ליקי, מתארים אנשים, בעלי חיים, סצינות ציד ודוגמאות גאומטריות. בשנת 2006 הכריז ארגון אונסק"ו על האתר כאתר מורשת עולמית.

היסטורית המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיומם של ציורי סלע באזור דווח לראשונה בשנת 1908 על ידי מיסיונרים, ופורסם לראשונה בשנת 1929. המקום נחקר לראשונה על ידי לואיס ליקי בשנות ה-30, אך סקר מקיף נערך בו רק בסוף שנות ה-40. מחקרים בקונדואה נמשכו גם בשנת 1964 ובסוף שנות ה-70, ולאחר מכן נחשפו שרידים מתקופת הברזל, ובהם תנורים, קדרות ועדויות להתכת מתכות. האתר זכה לפרסום בספר שיצא לאור בשנת 1983, והמחקרים האחרונים נערכו בו בשנים 1981-1979.

האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונדואה שוכנת באזור ערבות המסאי והצוקים שבצידו המזרחי של השבר הסורי-אפריקני, והיא משתרעת על פני גבעות סלעיות. הציורים שוכנים על פסגות הגבעות, וייתכן שאתרים אלה שימשו כמקומות מסתור או פרישה בעת התקפות המסאי. חלק מהמערות שימשו עד לאחרונה כמקומות מסתור לבני אדם, אשר נטשו את המישורים בעת העונות הגשומות. חלק ניכר מהאתרים פונים לכיוון מזרח, וצופים אל השמש הזורחת. נכון לשנת 2006 תועדו 193 אתרים בהם התגלו ציורי סלע, ואלה ערוכים בשישה צברים. לחלק מהאתרים נודעת גם כיום משמעות מסורתית וטקסית בקרב האוכלוסייה המקומית, ונערכים בהם טקסי חניכה, רפואה, טקסים להורדת גשם ועוד. עם זאת, אין קשר הכרחי בין ציורי הסלע לאתרים אלה - בחלק מהאתרים הטקסיים אין ציורים כלל, וייתכן שציורים נוספו לאתרים דתיים קיימים.

ציורים אדומים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציורים האדומים בקונדואה שוכנים בקצה ההתפשטות הצפוני של הציידים-לקטים באפריקה הדרומית. הם מתארים בני אדם שלהם דמויות מוארכות ובעלי חיים, חלקם בקווי מתאר בלבד ואחרים אגב צביעת הדמויות. קיימות גם דמויות בשני גוונים או יותר, אך אלה נדירות. חלק מהדמויות האנושיות עוטות מסיכה שייתכן ושימשה ציידים, ולעיתים קרובות בלווית חץ וקשת או בעלי חיים, במה שנראה כסצינות ציד. בעלי החיים הנפוצים ביותר בציורים הם אנטילופות אך גם פילים וג'ירפות מתועדים. בין הציורים דוגמאות גאומטריות של מעגלים הערוכים זה בתוך זה, עם קווים הקורנים מהם. הציורים צוירו זה על גבי זה ומייצגים תרבות מתמשכת שייתכן ונהגה משך אלפי שנים. ליקי תיארך את הציורים בשנת 1951 למועד מוקדם שלא זכה להסכמה בקרב חלק מעמיתיו, ונכון לשנת 2006, סוגיית תיארוך הממצאים נותרה פתוחה.

ציורים מאוחרים בשחור ובלבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציורים בשחור ובלבן מאוחרים לציורים האדומים והם מתארים קווים, מעגלים, ריבועים, נקודות וסימנים נוספים. הציורים מתארים גם חיות בית וסצינות ציד שוב אינן מופיעות בהם. ככלל, ציורים אלה פחות מתוחכמים מהציורים האדומים וחלקם צוירו על גבי האחרונים. ציורים אלה מיוחסים לרועים חקלאים שהגיעו לאזור לפני כ-1,500 שנים, וגרמו לעקירתם של חלק מהציידים-לקטים ששכנו בו, אך גם לגביהם קיימת חוסר ודאות באשר לתיארוכם, וייתכן ששני הסגנונות התקיימו זה לצד זה.