ציר כיסופים

ציר כיסופים (נקרא גם "פרוזדור כיסופים") הוא כינוי ישראלי לכביש ברצועת עזה, שחיבר בין כביש 242 ומעבר כיסופים בצד הישראלי של גדר המערכת ובין יישובי גוש קטיף שנמצאו בשטח רצועת עזה עד תוכנית ההתנתקות ב-2005. ציר זה היה עורק החיים של גוש קטיף והדרך הראשית בינו לבין השטחים שבתוך הקו הירוק.

מאחר שהייתה בו תנועה רבה, הוא היה יעד מועדף לפיגועי טרור מצד המחבלים הפלסטינים. רוב הפיגועים היו פיגועי ירי שנערכו בחסות בניינים מהעיר ח'אן יונס הסמוכה. הפיגוע הידוע ביותר שהתרחש בציר היה רצח טלי חטואל ובנותיה ב-2 במאי 2004. במהלך השנים נרצחו בציר כיסופים גם חיילים ששמרו על הציר או נעו בו^[1]. בתגובה לפיגועים תגבר צה"ל את האבטחה סביב הציר, בנה את גדר עוגן סביבו (2004)^[2] ואף הרס מבנים ששימשו לפיגועי טרור. לעיתים נחסם הציר לתנועה בעקבות פיגועים.

ב-2005 ננטש הציר בעקבות ביצוע תוכנית ההתנתקות, יציאת צה"ל מרצועת עזה ופינוי התנחלויות גוש קטיף^[3].

במקום מלבד הכביש היה גם גשר מור אשר חיבר את כל האזור ופורק גם הוא במסגרת תוכנית ההתנתקות, כמו כן בצמוד לכביש הייתה ועודנה טחנת קמח בבעלות של פלסטיניים מקומיים.^[4]

אחרי תוכנית ההתנתקות, חשיבותו ושמו הסמלי של הציר "כיסופים" (כלומר: געגועים) שימשו את מפוני גוש קטיף במאמרים, תפילות, שירים ויצירות אמנות שהנציחו את חייהם בגוש קטיף וביטאו את רצונם לחזור לבתיהם.