פרנסס הרפר
 | |
| לידה |
24 בספטמבר 1825 בולטימור, מרילנד |
|---|---|
| פטירה |
22 בפברואר 1911 (בגיל 85) פילדלפיה, פנסילבניה |
| שם לידה |
Frances Ellen Watkins  |
| מדינה |
ארצות הברית |
| לאום |
אפרו-אמריקאים |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| סוגה | שירה, סיפורים קצרים, מאסות |
| יצירות בולטות | Iola Leroy |
| פרסים והוקרה |
היכל התהילה של נשות מרילנד (1987) |
| חתימה |
 |
  | |
פרנסס אלן וטקינס הרפר (באנגלית: Frances Ellen Watkins Harper; 24 בספטמבר 1825 – 22 בפברואר 1911) הייתה פעילה למען ביטול העבדות ופעילה חברתית, סופרג'יסטית, משוררת וסופרת אפרו-אמריקאית. הייתה חברה באיחוד הנשים הנוצרי להתנזרות מאלכוהול (Woman's Christian Temperance Union), אשר תמך בהתערבות הממשל הפדרלי ברפורמות חברתיות.
הרפר נולדה כאישה חופשייה בבולטימור, מרילנד. הייתה לה קריירה ספרותית ארוכה – את ספר השירה הראשון שלה פרסמה בגיל 20, ואת הרומן האחרון בגיל 67. בשנת 1850, היא הפכה לאישה הראשונה בסגל ההוראה ביוניון סמינרי, שם לימדה תפירה. בשנת 1851, לצד ויליאם סטיל, יו"ר האגודה לביטול העבדות בפנסילבניה, היא סייעה לעבדים נמלטים לאורך מסילת הרכבת המחתרתית בדרכם לקנדה. לאחר שהצטרפה לאגודה נגד העבדות ב-1853, פתחה גם בקריירה כנואמת מקצועית ופעילה פוליטית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנסס אלן וטקינס נולדה בבולטימור, מרילנד, בת יחידה להורים שחורים חופשיים.[1] בגיל שלוש כבר הייתה יתומה, וגודלה בידי דודה ודודתה מצד אמה. הדוד, ויליאם וטקינס, היה איש כמורה ופעיל זכויות אזרח. היא התחנכה בבית הספר שאותו ניהל עבור ילדים שחורים בבולטימור.[2][3] בגיל 14 יצאה פרנסס לשוק העבודה, ועבדה כתופרת, וכן כמשרתת בבית של לבנים קווייקרים, שם הייתה לה גישה לספריה עשירה, שאפשרה לה להרחיב את הידע הספרותי שלה.
קריירה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1845, כשהייתה בת 20, יצא לאור ספר השירה הראשון שלה, Forest Leaves (עלי יער). ספרה השני, Poems on Miscellaneous Subjects" (שירים במגוון נושאים) (1854), זכה להצלחה, ויצא במספר מהדורות. בשנת 1859, סיפור קצר פרי עטה, "The Two Offers" (שתי ההצעות), פורסם בכתב עת ספרותי שחור; היא הייתה האישה השחורה הראשונה לפרסם סיפור קצר.[4]
היא המשיכה לפרסם שירים וסיפורים קצרים במהלך חייה. היא כתבה שלושה רומנים שפורסמו בהמשכים בכתב עת נוצרי בין השנים 1868 ל-1888, אך היא ידועה בשל הרומן הראשון שכתבה - שהיה האחרון שפורסם כספר - Iola Leroy, או Shadows Uplifted (1892), שיצא לאור כשהייתה בת 67. במשך תקופה ארוכה נחשב ספר זה הרומן הראשון שפורסם מאת אפרו-אמריקאי, אך אחר כך גילו עבודות מוקדמות יותר של הרייט א. וילסון ווויליאם ולס בראון. ועדיין, ספריה הם מהמוקדמים. הרפר כתבה בסגנון הרומנטי שהיה מקובל בתקופתה, אך עסקה בספריה בסוגיות חברתיות רציניות, כולל חינוך של ילדות ונשים, "מעבר", כפי שנקרא כשאדם שחור בהיר עור נתפש כלבן, נישואי תערובת בין שחורים ולבנים, מיגור העבדות, תקופת השיקום, התנועה לאיסור אלכוהול, ואחריות חברתית.
הוראה ופעילות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1850, וטקינס עברה לאוהיו, שם הייתה לאישה הראשונה להתקבל כמורה ב-Union Seminary, שהוקם על ידי הכנסייה המתודיסטית האפיסקופלית האפריקאית. (הסמינריון נסגר בשנת 1863, כאשר הכנסייה רכשה את אוניברסיטת וילברפורס, האוניברסיטה הראשונה בבעלות שחורה והנהלה שחורה).[5]
ב-1853 הצטרפה וטקינס לאגודה נגד העבדות, והפכה למרצה בשם הארגון. את הנאום הראשון שלה נגד העבדות נשאה בנושא "חינוך והעצמת הגזע השחור". הנאום קצר הצלחה כה גדולה, שהזמינו אותו לסבב הרצאות של שנתיים במדינת מיין. גם לאחר שסיימה התחייבות זו, המשיכה לנסוע ברחבי החוף המזרחי והמערב התיכון של ארצות הברית ולהרצות, עד 1860. היא הייתה דוברת פופולרית, והופיעה על בימות לצידן של הפעילות המובילות של תנועות הנשים וביטול העבדות, דוגמת לוסי סטון ולוקרישה מוט, וכן לצד גברים שחורים מתנועת ביטול העבדות שההיסטוריה הנציחה, דוגמת ויליאם גריסון ופרדריק דאגלס.
וטקינס הייתה תומכת נלהבת של ביטול העבדות, חוק היובש, וזכות בחירה לנשים.[6] היא הייתה פעילה גם בכנסייה האוניטרית, אשר תמכה בסוגיות הפרוגרסיביות שווטקינס קידמה.[7] היא לעיתים קרובות הקריאה את שירתה במפגשים הציבוריים בהם נטלה חלק, כולל השיר הפופולרי עד מאוד "קיברו אותי בארץ חופשייה."
בשנת 1858, היא סירבה לוותר על המושב שלה, או לעבור לאזור ה"צבעונים" בחשמלית מופרדת גזעית בפילדלפיה (100 שנה לפני רוזה פארקס), שם גרה מאותה תקופה ועד מותה.
היא נישאה לפנטון הרפר ב-1860. לזוג נולדה בת, שהצטרפה לשלושת ילדיו של פנטון מנישואים קודמים. כשפנטון נפטר בשנת 1964, היא המשיכה לפרנס את משפחתה בעיקר דרך נאומיה הציבוריים.
בשנת 1866, הרפר נשאה נאום בפני הכנס הלאומי לזכויות נשים, שבו דרשה זכויות שוות לכולן, כולל נשים שחורות. במהלך תקופת השיקום, היא המשיכה לקדם זכויות אזרח, ונסעה לדרום ארצות הברית כדי לחקור ולדווח על מצבם של עבדים משוחררים. בהשראת חוויות אלו כתבה את השירים שפורסמו בספרה הבא, Sketches Of Southern Life (1872). היא השתמשה בדמותה של אישה משוחררת, דודה קלואי, בתור המספרת במספר משירי הספר.
בחזרה בפילדלפיה, הרפר המשיכה בפעילות הציבורית שלה, והחזיקה בתפקידים מרכזיים בארגונים רבים. היא האמינה שעל רפורמיסטים שחורים לעבוד גם בנפרד מלבנים כדי לקבוע את סדרי העדיפויות שלהם. היא ארגנה אירועים עבור איחוד הנשים הנוצרי להתנזרות, ועמדה בראש סיעת הנשים השחורות של הארגון. אחת הסיבות למחויבות שלה דווקא לחוק היובש הייתה כי "היה זה ארגון הנשים החשוב ביותר שקידם הרחבת הכוח הפדרלי", שהיא האמינה שהוא הכרחי לקידום זכויות לנשים ולשחורים.[8]
הרפר, כמו פעילות נוספות של התקופה, לדוגמה פרנסס וילארד, הסופרג'יסטית הלבנה עמה עבדה רבות, האמינה כי מן ההכרח לקדם זכויות עבור כל הקבוצות המדוכות בחברה, ולא לקדם רק קבוצה אחת; ולכן הייתה מחלקת זמנה בנושאי זכויות נשים, מיגור ההפרדה הגזעית וחוקים גזעניים, רווחת ילדים ונוער, ועוד. היא עמדה בחזית של התפישה החדשה דאז, שלממשלה הפדרלית ישנה אחריות להגן על זכויות אזרחי ארצות הברית, ולקדם את רווחתם. היא פעלה כמנטורית לפעילות רבות אחרות, כולל מרי אן שד, אידה ב' ולס, ויקטוריה ארל מת'יוס וקייט. ד. צ'פמן.[9]
אך הרפר התאכזבה מווילארד כאשר זאת נתנה עדיפות לנושאים הקשורים לנשים לבנות, ולא תמכה במטרותיהן של הפעילות השחורות, כמו השגת תמיכה פדרלית לחוקי אנטי-לינץ', הגנה על זכויותיהם של אזרחים שחורים, וביטול מערכת חכירת האסירים שהייתה נהוגה אז, והחזיקה שחורים רבים כעבדים בפועל. בעקבות ההבנה שהישועה לא תבוא מהפעילות החברתיות הלבנות, הרפר הקימה יחד עם מרי צ'רץ' טרל את ארגון הנשים השחורות הלאומי ב-1894, ונבחרה לסגנית יו"ר הארגון ב-1897. בין החברות בדור מייסדות הארגון נמנו גם הארייט טאבמן ואידה ב' ולס. הרפר הייתה פעילה גם באגודה האמריקאית למען זכות בחירה לנשים, וכן בארגונים שקידמו רווחה וחינוך לנוער שחור.
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל פמיניזם | ||
פרנסס הרפר נפטרה מדום לב ב-25 בפברואר 1911.
עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Forest Leaves, verse, 1845
- Poems on Miscellaneous Subjects, 1854
- The Two Offers, 1859
- Moses: A Story of the Nile, 1869
- Sketches of Southern Life, 1872
- Light Beyond the Darkness, 1890
- The Martyr of Alabama and Other Poems, 1894
- Iola Leroy, or Shadows Uplifted, novel, 1892
- Idylls of the Bible, 1901
- In Memoriam, Wm. McKinley, 1901
- Free Labor
בנוסף, הרפר כתבה שלושה רומנים שפורסמו במקור בהמשכים בין השנים 1868 ל-1888:[10]
- Minnie's Sacrifice
- Sowing and Reaping
- Trial and Triumph
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Frances Smith Foster, ed., A Brighter Coming Day: A Frances Ellen Watkins Harper Reader, 1990.
- Frances Smith Foster, ed., Minnie's Sacrifice, Sowing and Reaping, Trial and Triumph: Three Rediscovered Novels by Frances E. W. Harper, 1994.
- Melba Joyce Boyd, Discarded Legacy: Politics and Poetics in the Life of Frances E. W. Harper, 1825–1911. Wayne State University Press, 1995.
- Shockley, Ann Allen, Afro-American Women Writers 1746-1933: An Anthology and Critical Guide, New Haven, Connecticut: Meridian Books, 1989. ISBN 0-452-00981-2
- Maryemma Graham, ed., The Complete Poems of Frances E. W. Harper, 1988.
- Hazel Carby, "Introduction" to Iola Leroy. Beacon Press, 1987.
- John Ernest, Resistance and Reformation in Nineteenth-Century African-American Literature, 1995
- Parker, Alison M. (2010). Articulating Rights: Nineteenth-Century American Women on Race, Reform, and the State, Northern Illinois University Press, 97-138.
- Parker, Alison M. (2012). Susan B. Anthony and the Struggle for Equal Rights, University of Rochester Press,145-171.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי פרנסס הרפר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- עבודותיה של פרנסס הרפר ב- Librivox, מסד הקלטות בנחלת הכלל
- פרנסס הרפר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פרנסס הרפר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- Frances Ellen Watkins Harper. Enlightened Motherhood: An Address/by Mrs.Frances E. W. Harper; before the Brooklyn Literary Society, November 15th, 1892. Published 1892.
- Frances Ellen Watkins Harper. Idylls of the Bible. Philadelphia, 1901.
- Frances Ellen Watkins Harper. Light Beyond the Darkness. Chicago: Donohue and Henneberry, 189-?
- Frances Ellen Watkins Harper. Poems on Miscellaneous Subjects. Boston: J.B. Yerrinton & Son, Printers, 1854.
- Frances Ellen Watkins Harper, "Free Labor", Wisconsin Curriculum guidelines
- NEH's EDSITEment lesson Francis Ellen Watkins Harper's Learning to Read
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Margaret Busby, "Frances Ellen Watkins Harper", in Daughters of Africa, 1992, p. 81.
- ^ Hollis Robbins, Ed. "Introduction," Iola Leroy, or, Shadows Uplifted, Penguin Classics, 2010
- ^ "Frances Ellen Watkins". University of Minnesota.
- ^ Biography.com Editors. "Frances E.W. Harper Biography". The Biography.com website. A&E Television Networks.
{{cite web}}:|last1=has generic name (עזרה) - ^ "Editorial: The Late Bishop John M. Brown". African Methodist Episcopal Church Review. 10 (1). ביולי 1893.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Hine, C. D., C. W. Hine, & S. Harrold (2011).
- ^ DuBois, Ellen Carol; Dumenil, Lynn (2012). Through Women's Eyes: An American History with Documents (3rd ed.). Boston, MA: Bedford/St.Martin's. p. 282. ISBN 978-0-312-67603-2.
- ^ Corinne T. Field, "'Articulating Rights: Nineteenth-Century American Women on Race, Reform, and the State' (review)", The Journal of the Civil War Era, Volume 2, Number 3, September 2012, pp. 465-467 | 10.1353/cwe.2012.0065.
- ^ Foster, Frances Smith, Frances Ellen Watkins Harper (1825-1911) in Cognard-Black, Jennifer, and Elizabeth MacLeod Walls, eds.
- ^ Frances Smith Foster, ed., Minnie's Sacrifice, Sowing and Reaping, Trial and Triumph: Three Rediscovered Novels by Frances E. W. Harper, 1994