פנסיה גרין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פנסיה גרין
Fancia Grün
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 22 באוגוסט 1904
סטרי, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 במרץ 1945 (בגיל 40)
טרזיינשטט, צ'כיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פנסיה גריןגרמנית: Fancia Grün), לבית גליק (Glück; ‏22 באוגוסט 1904, סטרי, גליציה - 3 במרץ 1945, טרזיינשטט) הייתה לוחמת נגד הנאציזם בגרמניה הנאצית. היא השתייכה לקבוצת ההתנגדות "קהילה לשלום ובנייה".

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן נגף לזכר פנסיה גרין בברלין-פרנצלאואר ברג

גרין עברה בשנת 1911 לברלין עם משפחתה, שם למדה בבית ספר יסודי ומסחרי. היא נישאה לאיש העסקים גרהרד גרין ב-1928 והתגרשה ב-1938, אך השניים נותרו בקשר. משנת 1938 עבדה גרין כמזכירה במשרד הרישום של הקהילה היהודית בברלין, שם כתבה רשימות גירוש. גרין וחברה ורנר שארף קיבלו כך מידע על המתרחש בקהילה היהודית. בעלה לשעבר גרהרד גרין ואשתו החדשה אילזה, לה היה נשוי מ-1942, הסתתרו בתחילת 1943, בעוד ורנר וגרטרוד שארף וכן פנסיה גרין ירדו למחתרת ב-1943.

גרין הייתה בקשר עם יוהנה שלשמידט (Schallschmidt), אדית ברלו (Berlow) ומסתירות אחרות.

ורנר שארף וגרין נעצרו ב-1943 וגורשו לגטו טרזינשטט ב-4 באוגוסט 1943, משם הצליחו להימלט ב-7 בספטמבר 1943 יחד עם אברהם ניגו (Niegho).

פעילותה נגד הנאצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף ספטמבר 1943 פגש ורנר שארף את הנס וינקלר בלוקנוולדה. הם ביקשו להסתיר יהודים ולהפיץ עלונים נגד המלחמה.

עם חברים נוספים בברלין, הוקמה קבוצת ההתנגדות "קהילה לשלום ובנייה", אליה השתייכו כ-20 איש.

גרין הייתה מעורבת בכל פעולות ההתנגדות של ורנר שארף.

שארף נעצר ב-14 באוקטובר 1944 בפרירוס (Prieros) וגרין - שישה ימים לאחר מכן, מול בית העירייה של טרפטוב (Treptow). הם הוחזקו בתחילה בכלא באלכסנדרפלאץ. גרין גורשה למחנה שולשטראסה (Schulstraße) ב-1945 ולאחר מכן לגטו טרזינשטט. ב-3 במרץ 1945 נורתה במבצר הקטן בטרזינשטט.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 הונחה אבן נגף בחזית דירתה של גרין ברחוב קולביץ (Kollwitzstrasse) 48 בברלין-פרנצלאואר ברג לזכרה.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Eugen Herman-Friede: Für Freudensprünge keine Zeit: Erinnerungen an Illegalität und Aufbegehren 1942 – 1948. Metropol-Verlag Berlin, 1991, ISBN 3-926893-11-7.
  • Barbara Schieb-Samizadeh: Die Gemeinschaft für Frieden und Aufbau. In: Wilfried Löhken/Werner Vathke (Hrsg.): Juden im Widerstand. Drei Gruppen zwischen Überlebenskampf und politischer Aktion. Berlin 1993, ISBN 3-89468-068-7, S. 37ff.
  • Barbara Schieb-Samizadeh: Die Gemeinschaft für Frieden und Aufbau. Eine wenig bekannte Widerstandsgruppe. In: Dachauer Hefte 7 (1991), S. 174 ff.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]