פלוריאנו אברמוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פלוריאנו אברמוביץ (מוכר גם כדון פלוריאנו אברמוביץ, באיטלקית: Don Floriano Abrahamowicz;‏ נולד ב-7 באפריל 1961 בווינה, אוסטריה) הוא כומר רומי-קתולי איטלקי יליד אוסטריה, בן למשפחה בעלת שורשים ארמניים, איטלקיים, וגרמנים . הצהיר הצהרות תמיכה ברעיונות הכחשת השואה.

אברמוביץ' משרת בקודש בקפלה "הבתולה הקדושה מלוּרד" בלנצאגו די סילאה (Lanzago di Silea), במחוז טרוויזו שבאזור ונטו, המשתייך לכת השמרנית המתבדלת הקרויה "מסורתית" במסגרת הכנסייה, אותה יסד הארכיבישוף מרסל לפבר (1905 – 1991). אברמוביץ' היה הממונה על פעילות כת זו בצפון מזרח איטליה, מטעם "אגודת הקדוש פיוס העשירי". בגלל דעותיו, שהוגדרו בסופו של דבר כמנוגדות לברית זו, סולק משורות הברית בפברואר 2009.

פרטים משפחתיים וביוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלוריאן אברהמוביץ' נולד ב-7 באפריל 1961 בווינה, בירת אוסטריה, כבן הצעיר מבין חמשת ילדיו של אלכסנדר אברהמוביץ', כומר לותרני קרוב לוודאי ממוצא ארמני, ושל מריה תרזה אמנטאה (Amantea), פסנתרנית ילידת איטליה.[1] הסב, יעקב אברהמוביץ' נולד וחי ביישוב פוז'וריטה (Pojorâta) בדרום בוקובינה שברומניה, שם הייתה קיימת גם קהילה גרמנית לותרנית (גרמנים הקרויים "ציפסרים" או "גרמנים קרפטיים"). אשתו, הלנה לבת זוכר (Socher), ילידת איגלאו שבבוהמיה, הייתה ככל הנראה נוצרייה שהשתייכה לקהילה זו. בני הזוג היגרו בשנת 1926 לווינה.[2] ידוע שהיו יהודים בשם אברהמוביץ', תושבי סירט, שנספו מאוחר יותר בשואה, בטרנסניסטריה.[3] אולם השם אברהמוביץ' מוכר בקרב הארמנים מבוקובינה ופולין[4] וככל הנראה, אין קשר בין אותם יהודים ולכומר. פלוריאן אברהמוביץ' הביע לא פעם תרעומת לגבי מה שראה הבלטת רצח העם של היהודים בהשוואה להתעלמות מרצח העם נגד הארמנים ומרצח העם שבוצע על ידי סטלין. [5] אחותו של אלכסנדר, אלפרידה הובר-אברהמוביץ' (2001-1922), הייתה מחנכת, משוררת והוגה פמיניסטית ידועה בציריך, לשם היגרה אחרי סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית.

אלכסנדר אברהמוביץ, שכיהן ככומר בעדה הלותרנית הזעירה האוסטרית, אימץ לעיתים דעות נונקונפורמיסטיות מנקודת מבטה של כנסייתו. בשנת 1995, למשל, פרסם בעיתון האוסטרי "די פרסה" קריאה נרגשת בזכות רווקות הכמרים כפי שמקובל בכנסייה הקתולית. שלשת בניו; קלמנס, ניקולה ופלוריאנו, אכן פנו בדרך זו, המירו את דתם לקתולית והפכו לכמרים בכנסייה זו. להבדיל מפלוריאנו, שני אחיו לא התכחשו לקו הרשמי של ועידת הוותיקן השנייה ולא הצטרפו לכת של החשמן לפבר. האח האמצעי, ניקולה, הידוע כיום בשמו כנזיר, דון ג'ובני פאולו (יוהנס פאול) אברהמוביץ', מכהן כ"פריור" של האבצייה הבנדיקטנית פאול הקדוש מחוץ לחומות ברומא. בגלל מוצא אמן לכל האחים יש אזרחות איטלקית.[6][7]

השקפתו כפי שבאה לידי ביטוי בדרשותיו ובמדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסיד של הארכיבישוף לפבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף זה של הכנסייה הקתולית, שאברמוביץ' הוא אחד מדובריו המתוקשרים, והמייצג מיעוט של מאמינים, דוגל בין השאר, בהחזרת המיסה בלטינית, כפי שהייתה נהוגה לפני ועידת הוותיקן השנייה, חזרה לחלקים מהנוסחים הליתורגיים הכוללים תביעה אל היהודים להתנצר וכו'. סיעה זו הוקעה בעבר על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני. בדומה לחסידים אחרים של החשמן לפבר אברמוביץ' מוכר בעמדותיו נגד החלטות ועידת הוותיקן שנייה ונגד האפיפיורים שיזמו אותה – יוחנן ה-23 ופאולוס השישי. השקפותיו הפוליטיות, כולל תאוריות הקונספירציה שהוא דוגל בהן, דומות לאלו של הימין הרדיקלי והאנטישמי. בינואר 2009 הוסר על ידי האפיפיור בנדיקטוס ה-16 החרם נגד ארבעה נציגים בכירים, חברים בזרם אמוני זה, לרבות הבישוף ויליאמסון.

האשמות באנטישמיות ובהכחשת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2009 תמך אברהמוביץ בהכחשת שואה של עמיתו, ראש אגודת הקדוש פיוס העשירי, הבישוף ריצ'רד ויליאמסון. לדבריו תאי הגזים במחנות הריכוז הנאציים שימשו רק לחיטוי וכי מספר הנספים בשואה הומצא על ידי ראשי הקהילה היהודית בגרמניה מבלי לבדוק את העובדות. הוא העלה טענות נגד הדגש המופרז לטעמו שעושים היהודים בקשר לשואתם בהשוואה המקרי טבח המוניים או של עמים אחרים כמו הארמנים וטען כי "היהודים בהתחלה היו אנשי האלוהים...לאחר מכן הם הרגו את האל...בסופו של דבר הם יחזרו לישו".[8] פרט לעמידתו לימין הערבים הפלסטינים הסובלים מהתקפות ישראל וגינוי פשעים שלדבריו ביצעה ישראל במלחמתה בחמאס בעזה, השווה האב אברהמוביץ גם את צ'רצ'יל לפושעים הנאצים בגלל ההפצצות האוויריות הבריטיות על גרמניה בימי מלחמת בריטניה בגרמניה הנאצית.

עמדותיו בנושא השואה הביאו לביקורת רבה כלפיו מצד פוליטיקאים ואנשי דת איטלקיים. פלאביו טוסי, פוליטיקאי מוונציה אמר על אברהמוביץ כי דעותיו "לא מקובלות, לא נתפסות ומפלצתיות".[9] ב-5 בפברואר 2009 אגודת הקדוש פיוס העשירי השעתה את חברותו של אברהמוביץ באגודה בשל דעותיו ובשל הראייה כי המשך הקשר של האגודה אליו יביא לפגיעה בשמה ובעבודתה לטובת הכנסייה.[10]

בקשר להאשמות באנטישמיות נגדו ונגד עמיתו ויליאמסון, אברמוביץ' הצהיר ש"קתולי אינו יכול להיות אנטישמי". כמו כן טען כי הוא בעצמו בעל שורשים יהודיים

קונספירציה של בנקים, בונים חופשים ובני שטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי אברהמוביץ "האסלאם משמש כלי בידי מעצמות והבונים החופשים היהודים על מנת לאיים על הערכים הקתוליים ולמוטט את מסורת חברתנו. הם משתמשים באסלאם מפני שאינם יכולים לפעול במישרין. אבל המאבק אינו אבוד עדיין". בדרשותיו הביע תקוה בהתנצרותם של היהודים וגינה במילים חריפות את שלטון הכסף והבנקים (אוזורוקטיה usurocrazia ) בעולם והתבטא נגד הניסיון לאחד את אמונות העולם - ה"אקומניזם".

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהמוביץ' נמנה עם תומכי המפלגה הבדלנית הימנית "הברית הלומברדית" (לגה לומברדה) של אומברטו בוסי וברך על ישיבות של הפרלמנט הלומרדי של מפלגה זו שהתכנס בעיר ויצ'נצה.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ספר לעיתונאות *של אוניברסיטת סלרנוhttp://ca.news.yahoo.com/s/capress/090129/world/20090129_vatican_jews

http://www.haaretz.co.il/1.1528822 כומר קתולי נוסף מעורר סערה: "תאי הגזים שימשו לחיטוי"

en:Richard Williamson (bishop)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]