פורטל:קולנוע/מאמר נבחר/אוסף

ערכים נבחרים

1	הצעידה המפורסמת של פליקס מתוך הסרט "ענק כאוקיינוס" (1930) פליקס החתול הינו דמות אנימציה מתקופת הראינוע. פליקס הוא מדמויות האנימציה המוכרות ביותר בעולם, הן בזכות מאפייניו הפיזיים: גופו השחור לעומת פניו הלבנות עם עיניו וחיוכו הענקים, והן בזכות המצבים הסוריאליסטיים בסרטיו. הוא נחשב גם לראשון מדמויות הסרטים המצוירים שהיה לכוכב קולנוע אמיתי שהקהל נוהר לסרטיו. פליקס נוצר באולפנו של פאט סאליבן, המפיק והאנימטור ממוצא אוסטרלי, אולם קיימת מחלוקת מיהו יוצרו המקורי. שניים טענו לזכויות יוצרים: פאט סאליבן והאנימטור האמריקאי אוטו מסמר, וקיימות עדויות לכאן ולכאן. היסטוריונים רבים, בכללם ג'ון קנמקר, סבורים כי מסמר היה צייר הצללים של סאליבן. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
2	כרזת הסרט בלייד ראנר הוא סרט מדע בדיוני אפל שבוים בידי רידלי סקוט, ויצא למסכים בשנת 1982. הסרט הוא דיסטופיה קודרת המציגה את לוס אנג'לס בעתיד הלא-כל-כך רחוק, נובמבר 2019. הסרט מבוסס באופן רופף על סיפורו של פיליפ ק. דיק "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?". האריסון פורד מככב בתפקיד הראשי, כ"בלייד ראנר" דקארד. בעולם העתידני שהסרט מציג, אנדרואידים הקרויים "רפליקנטים" ("שכפולים") מבצעים את העבודות המסוכנות והשוחקות במושבות החלל. רפליקנטים מדגם "נקסוס 6" הביו רובוטי, דמוי האדם והמתקדם מתמרדים כנגד בני האדם ובעקבות כך מוצאים כל הרפליקנטים אל מחוץ לחוק ומיועדים להשמדה. הבלייד ראנרים הם שוטרים מיוחדים שמשימתם היא לאתר רפליקנטים נמלטים ולהביא ל"פרישתם" (לשון נקיה ל"חיסולם"). דקארד נקרא מחופשתו על מנת לאתר ו"להפריש" ארבעה רפליקנטים שמסתתרים בלוס אנג'לס, אשר מנסים לאתר את יוצרם כדי שיאריך את תוחלת חייהם הקצובה. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
3	גרייס קלי וגרי קופר ב"בצהרי היום" בצהרי היום הוא מערבון משנת 1952, הנחשב לאחד המערבונים הטובים ביותר שנעשו אי פעם. זהו סיפורו של שריף בעיירה במערב ארצות הברית, בשנות השבעים של המאה ה-19, הנלחם כנגד כנופיית פושעים הבאה להורגו, אך ננטש על ידי תושבי עיירתו, ואינו מקבל מהם סיוע. המערבון כלל אלמנטים קולנועיים חדשניים לזמנו, וכן פורש בצורות רבות, כאשר הפירוש הנפוץ הינו כי המדובר בהתרעה פוליטית כנגד בגידת האינטלקטואלים בחבריהם הנרדפים בחשד לקומוניזם בימי "ציד המכשפות" של הסנאטור ג'וזף מקארתי. גם ללא רקע פוליטי זה ניתן לראות בסרט משום אמירה קולנועית עזה על הדינמיקה החברתית המעמתת גבורה אישית אל מול פחדנות קולקטיבית, על הצורך לעמוד איתן אל מול איום הגובר אף על אידאולוגיה פציפיסטית ועל המחיר האישי והקולקטיבי שיש לשלם עבור החירות. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
4	דארת' ויידר (Darth Vader) הוא דמות בדיונית מסדרת הסרטים מלחמת הכוכבים. דארת' ויידר הוא אביר סית', המפקד העליון של צבא האימפריה הגלקטית, משרתו של הקיסר פלפטין. ויידר הוא אדם אכזר ביותר ומבסס את שליטתו באמצעות הטלת פחד וטרור הן בפקודיו והן באויביו. ויידר לא מהסס להרוג את אלה שחולקים על דעתו ודתו או את אלה שנכשלו במילוי משימה שהטיל עליהם. ויידר התחיל את דרכו בתור אנקין סקייווקר, אביר ג'דיי צעיר שנחשב לעילוי, אך עקב הזעם שבו על מות אמו ותאוות הכוח שלו, פנה לצד האפל של הכוח. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
5	קברו של פאזוליני פייר פאולו פאזוליני (5 במרץ 1922, בולוניה – 2 בנובמבר 1975, רומא) היה איטלקי רב כישורים. מחוץ לאיטליה זכור פאזוליני במיוחד כבמאי קולנוע, אך הוא היה איש אשכולות ואחד מאנשי הרוח הבולטים באיטליה של אחרי המלחמה – בין היתר היה גם משורר, אינטלקטואל, פילוסוף, בלשן, סופר ומחזאי, שחקן, צייר, בעל טור בעיתונים ופעיל פוליטי. הוא הראה רב-צדדיות תרבותית ייחודית והיה לדמות שנויה במחלוקת. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
6	הטוב, הרע והמכוער (באיטלקית: Il buono, il brutto, il cattivo), הוא מערבון ספגטי קלאסי, השלישי בטרילוגיה שביים סרג'ו לאונה. הטרילוגיה – הכוללת את סרטיו המוקדמים של לאונה – החלה בשנת 1964 עם 'בעבור חופן דולרים', המשיכה ב-1965 עם 'הצלפים' ונחתמה עם 'הטוב, הרע והמכוער' שיצא לאקרנים ב-1966. המערבון, שהופק באיטליה, נחשב לגדול מערבוני הספגטי בכל הזמנים וכסרט פולחן שמשפטים ממנו מצוטטים תכופות. סצנת הסיום ושיאו של הסרט, בה מתעמתים שלושת גיבוריו בבית הקברות בדו-קרב משולש (המכונה תיקו מקסיקני), היא מסצנות הסיום הזכורות ביותר בתולדות הקולנוע. הסרט צולם ברובו בספרד, בתקציב נמוך יחסית של $1,600,000, תוך שימוש ב־1,500 חברי מיליציה מקומית כניצבים. הוא צולם בטכניסקופ על ידי צלם הקולנוע עטור הפרסים, טוני דלי־קולי. ה"טוב, הרע והמכוער" ידוע במיוחד בשל הפסקול הדליל אך העקשני שנוצר על ידי המלחין אניו מוריקונה. מוריקונה שילב במוזיקה שכתב צלילי ירי ושריקה, ובנעימת הנושא, ניסה לחקות, לדבריו, יללת קויוט (זאב ערבות). הסרט מכיל סימני היכר רבים של ליאונה, כמו דיאלוגים דלילים (עשר הדקות הראשונות של הסרט נטולות דיאלוג), סצינות ארוכות הנבנות לאיטן עד לשיא, וניגוד בין צילומים ארוכים ומקיפים לבין צילומי תקריב קיצוניים של עיניים או של אצבעות הנשלחות אל הדק האקדח. הציטוט הידוע ביותר מן הסרט הוא – "כשאתה צריך לירות, תירה. אל תדבר". לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
7	הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני הינו זרם קולנועי אקספרסיוניסטי שנוצר בגרמניה בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, והביא לעולם יצירות כ"הקבינט של ד"ר קליגרי" (1919) ו"מטרופוליס" (1926). בזרם זה יצרו במאים כפרידריך וילהלם מורנאו ופריץ לאנג. על אף שתקופת הפריחה של הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני הייתה קצרה ביותר (ראשון הסרטים, "הקבינט של ד"ר קליגרי" נוצר ב-1919, ו"מטרופוליס" נוצר ב-1926 ונחשב לאחד מאחרוני הסרטים בסוגה זו), הרי שהשפעת הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני על הקולנוע העולמי הייתה גדולה. הדים לקולנוע זה נמצאו בסרטי אימה הוליוודיים משנות ה-30 ואילך, ולאחר מכן בסרטים בסגנון "הסרט האפל". קולנוע זה, שנכשל במשימה לפרוץ את גבולות הקולנוע האירופי האיכותי, ולהפוך לנחלת ההמונים בעולם כולו, הטביע את חותמו על הקולנוע האמריקני המסחרי, אם בדרך של השפעה עקיפה, ואם באופן ישיר לאחר שגדולי הבמאים והשחקנים הגרמנים כפריץ לאנג וקונרד ויידט נאלצו להגר מגרמניה עם עליית הנאציזם ולמצוא את פרנסתם בהוליווד, והחדירו לתעשייה האמריקנית תכנים וצורות השאובים מן המסורת האקספרסיוניסטית הגרמנית. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
8	ויוויאן לי (5 בנובמבר 1913 – 8 ביולי 1967), שחקנית קולנוע ותיאטרון אנגלייה, הידועה בשל תפקידיה הקולנועיים, ובמיוחד תפקיד "סקרלט או'הרה", בסרט חלף עם הרוח (1939), הנחשב לאחד הסרטים הקלאסיים בתולדות הקולנוע, וזאת, בין היתר, בזכות משחקה של ויוויאן לי, והזיהוי של דמותה עם דמותה של או'הרה. אף על פי שלא הופיעה במספר רב של סרטים, זכתה לי פעמיים בפרס האוסקר. בפעם הראשונה על גילום דמותה של סקרלט או'הרה ב"חלף עם הרוח", ובפעם השנייה בשל גילום דמותה של "בלאנש דובואה" בסרט חשמלית ושמה תשוקה (1951). לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
9	ירושלים סגל (24 ביולי 1898 – 29 באפריל 1993) – חלוץ, מתנדב בהגנה ובמשטרה, ומתרגם סרטים ישראלי. ירושלים סגל זכור כיום בזכות עבודתו רבת השנים כמתרגם סרטים. היה לו כישרון טבעי לשפות. כשעלה לארץ, ידע סגל רוסית, יידיש ועברית בהגייה אשכנזית. ערבית למד בארץ מתושבי הארץ, צרפתית החל ללמוד במרחביה והמשיך בהיותו במצרים, ואנגלית למד במצרים במקביל לאימונים בגדוד העברי. אבל סגל לא היה רק מתרגם, הוא עסק גם בהפצת סרטים, בפעילות ב"איגוד הקולנוע הישראלי" ובתחילת דרכו אפילו בהפקה. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
10	כרזה המפרסמת הקרנה של הסרט באוניברסיטת פרינסטון מופע הקולנוע של רוקי (הוקרן לראשונה בבריטניה ב-14 באוגוסט 1975) הוא סרט קומדיה-אימה מוזיקלי בבימויו של ג'ים שרמן, ומבוסס על תסריט מאת שרמן וריצ'רד אובריאן שגם הלחין את השירים. הסרט מתבסס על מחזה בשם The Rocky Horror Show שהוצג מ-1973. הסרט נחשב לאחד מסרטי הפולחן המובהקים ביותר, ואולי המפורסם שבהם. בסרט מככבים ברי בוסטוויק, סוזן סרנדון וטים קרי. שחקני המשנה בסרט הם נל קמפבל, פטרישיה קווין, פיטר הינווד, ג'ונתן אדמס, צ'ארלס גריי וריצ'רד אובריאן. זמר הרוק מיט לוף מופיע בסרט בסצנה אחת. קרי, אובריאן וקמפבל השתתפו גם בהצגה עליה מבוסס הסרט, ומיט לוף הצטרף אליהם בבכורה בברודוויי. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
11	פרד מקמוריי וברברה סטנוויק בסרט האפל הקלאסי "שיפוי כפול" יצירתו של בילי ויילדר משנת 1944 סרט אפל הוא סגנון קולנועי המקושר לרוב עם סרטי פשע. אין המדובר בסוגה קולנועית, כי אם באווירה, בסגנון, במערכת ערכים מוסרית ובדרך הצגת הדמויות. הסרט האפל מציג את גיבוריו בעולם ניהיליסטי ואקזיסטנציאליסטי. הגיבור בסרט האפל, כמו גם הנבל, הוא לרוב ציני, מפוכח, לעיתים קרובות בודד, וקשור לאירוע נורא בעברו. מבחינת סגנון קולנועי וטכניקה הסרט האפל מתמקד בסצינות לילה, תוך הדגשת הצללים וזוויות צילום בלתי רגילות. הצילום הוא לרוב בשחור-לבן. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
12	דבר אליה הוא סרט שכתב וביים הבמאי הספרדי פדרו אלמודובר. הסרט הוקרן לראשונה בשנת 2002. הסרט מתאר סיפור חברות בין שני גברים, המכירים על רקע טרגדיות משותפות, לאחר שאהובותיהם שוכבות במצב של תרדמת בבית חולים. הסרט מתאר את דרכי האהבה השונות, את התמודדותם של הגברים עם התרדמת של אהובותיהם, את החברות האמיצה שנוצרה בין שני הגברים עצמם. חלק משמעותי ביצירה דן בתפקידיהם של גברים ונשים, ובמשמעויותיו הרות הגורל של המושג "אהבה". לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
13	קזבלנקה "קזבלנקה" הינו סרט קולנוע משנת 1942 המתרחש בעיר קזבלנקה בעת שלטון צרפת של וישי במרוקו בימי מלחמת העולם השנייה. הסרט בוים על ידי מייקל קורטיז ומככבים בו המפרי בוגרט כריק ואינגריד ברגמן כאילזה. הסרט מתמקד בקונפליקט שנוצר בנפשו של ריק בין האהבה ובין המידה הטובה – עליו לבחור בין אהבתו לאילזה והצורך לעשות את הדבר הנכון ולסייע לבעלה של אילזה, לוחם המחתרת ויקטור לאזלו, להימלט על מנת להמשיך במאבקו בנאציזם. עוד בזמן הקרנתו היה הסרט להיט, אך במהלך השנים צבר קהל אוהדים נאמן, והוא נחשב כיום לקלאסיקה קולנועית, ולאחד מן הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם בהוליווד. הסרט זכה בפרס האוסקר לשנת 1943 כ"סרט הטוב ביותר". לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
14	תידה בארה, מכוכבותיו המוקדמות של הסרט האילם, בסרט "קלאופטרה" (1917) ראינוע הינו שמו העברי של הסרט האילם, טכנולוגיה שקדמה לקולנוע והציגה יצירות מצולמות של קטעי תנועה ללא צליל מוקלט מראש המוצג באופן מתואם לעלילה. עד לסוף שנות ה-20 היו כל הסרטים אילמים. על אף שנעשו ניסיונות רבים להתאים צליל לתנועה, ההתפתחות הטכנולוגית איפשרה זאת רק עם סיום שנות ה-20. גם לאחר מכן המשיכו יוצרים כצ'ארלי צ'פלין ביצירת סרטים אילמים למשך תקופה קצרה, אם כי סרטים אלו לוו בפסקול מוזיקלי, כדוגמת הסרט אורות הכרך. במאים כרנה קלייר, וסרגיי אייזנשטיין, ראו בשילוב הקול בתמונה פגיעה באומנות המבוססת של הסרט האילם, שנראתה כסוג נפרד ושונה של אומנות. עם זאת, מרגע הקרנת הסרט המדבר הראשון "זמר הג'אז" בכיכובו של אל ג'ולסון בשנת 1928, נטשו צופי הראינוע את הסרט האילם, ודרשו הפקתם של סרטי קולנוע. מזה עשרות בשנים אין איש עוסק עוד ביצירת סרטי ראינוע, (על אף שיש במאים ששילבו ביצירתם מחוות לאומנות זו, כמו גם פארודיות עליה), וניתן לומר שאומנות זו חלפה מן העולם. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
15	ריצ'רד פריור ריצ'רד פריור (1 בדצמבר 1940 – 10 בדצמבר 2005) היה קומיקאי, שחקן ותסריטאי אפרו-אמריקני, הנחשב לאחד הסטנדאפיסטים הגדולים ביותר שצמחו בארצות הברית של המאה ה-20. פריור הרבה לשלב בהופעתו וסיפוריו סאטירה חברתית, הכרוכה בשפה בוטה ובכינויים לא תקינים פוליטית כלפי לבנים ושחורים כאחד, תוך שהוא מנתח את קשיי האדם הפשוט בחברה המודרנית. הוא הצליח לצבור לעצמו קהל נרחב, תוך שבירת מחסומי הגזע שבדרנים אפרו-אמריקאים אחרים סבלו מהם באופן מסורתי. זכה בעשרות פרסים שונים, ביניהם פרס אמי וגראמי, ובערוב ימיו אף נבחר על ידי ערוץ קומדי סנטרל כסטנדאפיסט מספר אחד בהיסטוריה. סגנון ההופעה הכה בוטה ופרוע שהציג לא עמד בסתירה ואף שאב את השראתו מחייו ההפכפכים, רצופי האלימות, סמים, מין, נישואים מרובים וצאצאים רבים. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
16	תמונה מתוך הסרט שדרות סאנסט (סאנסט – שקיעת החמה) הוא סרטו של הבמאי והתסריטאי בילי ויילדר משנת 1950, הכולל אלמנטים של דרמה, אימה, וקומדיה שחורה. הסרט קיבל את שמו משמה של השדרה המפורסמת העוברת לאורך לוס אנג'לס ובוורלי הילס. הסרט זכה לשבחי הביקורת בעת הקרנתו, ואף היה מועמד לאחד עשר פרסי אוסקר. הדעה הרווחת היא כי הסרט הינו סרט קלאסי, ורבים מציינים אותו כאחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם בארצות הברית. הסרט הוכרז כ"בעל חשיבות תרבותית" על ידי ספריית הקונגרס בשנת 1989. "שדרות סאנסט" נשמר בארכיב הסרטים הלאומי של ארצות הברית, ובשנת 1998 דורג כמספר 12 ברשימת מאה הסרטים האמריקנים הטובים ביותר שנעשו במהלך המאה ה-20 על ידי קרן הקולנוע האמריקנית. הסרט נחשב לאחד המבטים החושפניים והציניים ביותר שהנפיקה הוליווד לתוככי עצמה, ולניסיון רב עוצמה לנפץ את המיתוס הריקני של "כוכב הקולנוע", שהייתה זו הוליווד שעמלה במשך עשרות השנים שקדמו ליצירת הסרט לבנות ולשווק ברחבי העולם. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
17	אחר צהריים של פורענות הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת דרמת פשע שיצא לאקרנים בשנת 1975, בבימויו של סידני לומט ובכיכובם של אל פצ'ינו, ג'ון קאזאלה וכריס סרנדון. הסרט מבוסס על אירוע אמיתי ומתאר שוד בנק שביצעו ג'ון וויטוביץ' וסאל נטורילה בברוקלין שבניו יורק ב-22 באוגוסט 1972, במהלכו התבצרו במבנה והחזיקו בבני הערובה במשך 14 שעות. את השוד יזם וויטוביץ' שהיה הומוסקסואל וביקש לממן ניתוח לשינוי מין עבור בן זוגו הטרנסקסואל. הסרט מתאר בצורה כרונולוגית את השתלשלות האירועים, את היחסים בין השודדים, המשטרה ובני הערובה, וכן את העניין הציבורי שהתעורר באירוע במהלך התרחשותו. "אחר צהריים של פורענות" נחשב לסרט המייצג את עשייתו הקולנועית של סידני לומט, המתבטאת בעיסוק רב בפשע, בשבריריותו של החוק והצדק ואי-יושרה של המשטרה, ובצילומיו בניו יורק המביאים לידי ביטוי את אופייה וקצבהּ הייחודי של העיר. ג'ון וויטוביץ' עצמו צפה בסרט מכלאו, וביקר אותו באופן מפורט במכתב ששלח לניו יורק טיימס ולא פורסם מעולם. הסרט ידוע בהתייחסותו האנטי-ממסדית לאירוע ולנושאים חברתיים-אזרחיים אחרים, והוא היה מועמד לשישה פרסי אוסקר ולשבעה פרסי גלובוס הזהב, וזכה בפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר. בנוסף, הוא דורג במקום השני ברשימת "עשרת סרטי השוד הטובים ביותר אי-פעם" של מגזין Movie Magic הבריטי. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
18	כרזת הסרט "מוטורסייקו" משנת 1965, סרט ניצול מסוגת "האופנוענים" סרט ניצוּ‏ל הוא סוגה קולנועית של יצירת סרטים באופן זול ומהיר, המושכים את קהל צופיהם באמצעות פניה ליצריהם הבסיסיים. סרטי הניצול, שנחשבו בעת עשייתם למוצר נחות, זוכים כיום לעיון מחודש, ולהערכה מחודשת. פסטיבלי קולנוע רבים בעולם מעלים רטרוספקטיבות של סרטי הניצול, ובמאים כקוונטין טרנטינו ורוברט רודריגז יוצרים סרטים המזכירים אותם במכוון. סרטי הניצול נוצרו, לעיתים בארצות הברית ולעיתים מחוצה לה, באירופה (במיוחד באיטליה), וכן באסיה (במזרח הרחוק וביפן). סרטים אלו, שהתבססו על סובלנות גדולה יותר של הרשויות במדינתם בנושאי מין ואלימות, או על תרבות שנראתה לאמריקנים כזרה ואקזוטית, הגיעו לארצות הברית, הוצגו בבתי הקולנוע המיועדים להצגת סרטי ניצול, והביאו ליצירת חיקויים מקומיים. בסרטים אלו סוגות שונות, וביניהן: בלקספלויטיישן – סרטי ניצול אפרו אמריקאים, סקספלויטיישן – פורנוגרפיה רכה, סרטי הלם, סרטי אופנוענים, סרטי קניבלים, צ'מברה, סרטי אמנויות לחימה מהונג קונג, סרטי זומבים, סרטי מונדו, סרטי ספלאטר, סרטי "ג'אלו", ועוד. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
19	משחקי שעשוע הוא סרט קולנוע ניסיוני אוסטרי משנת 1997, שנכתב ובוים בידי מיכאל הנקה. הוא עוסק בשני גברים צעירים שמחזיקים במשפחה בת שלוש נפשות כבת ערובה ומאלצים את בני המשפחה להשתתף במשחקים סדיסטיים. הסרט נוצר כביקורת על השפעתה השלילית של האלימות המבוטאת באמצעי התקשורת, אחד מהנושאים המרכזיים ביצירתו של הנקה, ובפרט כפרודיה על מותחנים אמריקניים אלימים. הנקה עצמו השתמש בביטוי "אנטי-טרנטינו" לשם הצגת נושאו של הסרט. "משחקי שעשוע" מתואר לעיתים כאחד מהסרטים הבוטים ביותר בתולדות הקולנוע, על אף שכמעט ואינו מציג בגלוי אלימות פיזית. זהו סרטו הרביעי של הנקה, סרטו הראשון שזכה להתעניינות בינלאומית רחבה, וסרטו הראשון שהועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. הוא אף ביסס את מעמדו של הבמאי כיוצר שנוי במחלוקת. בשנת 2008 יצאה הפקה אמריקאית מחודשת ודוברת אנגלית ל"משחקי שעשוע" בבימויו של הנקה, שהעתיקה במדויק, תמונה אחר תמונה, את הסרט המקורי. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
20	פדרו אלמודובר פֶּדְרוֹ אַלְמוֹדוֹבַר הוא במאי קולנוע, תסריטאי ומפיק ספרדי. נחשב כבמאי הקולנוע הספרדי הפורה והמצליח ביותר מאז לואיס בוניואל. סרטיו, בעלי העלילה המורכבת, נוטים למלודרמה, שבה משולבים תרבות פופולרית, הומור המזלזל במוסכמות, צבעים עזים ותפאורה בולטת. תשוקה, מגדר, זהות ומשפחה הם נושאים שעולים תדיר בסרטיו. יחד עם אחיו אגוסטין הקים בשנת 1987 את חברת ההפקות El Deseo, המפיקה מאז את כל סרטיו. סרטו משנת 1988, "נשים על סף התמוטטות עצבים", הקנה לאלמודובר מוניטין עולמי. סרטו "הכל אודות אמא" זיכה אותו בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, וסרטו "דבר אליה" זיכה אותו בפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
21	כרזת הסרט בעברית לחזור הוא סרט קולנוע משנת 2006 שכתב וביים פדרו אלמודובר. הסרט מגולל את סיפורן של שתי אחיות, ריימוּנדה (פנלופה קרוז) וסוֹלֶה (לולה דואניאס), אִמן (כרמן מאורה), ובתה של ריימונדה, הנערה פאולה (יוהנה קובו) – שלושה דורות של נשים שסבלו משוביניזם גברי והתמודדו איתו, כל אחת בדרכה. זהו סרט שמורכב כמעט לחלוטין מנשים (גברים מופיעים בסרט רק דקות מעטות). שורשי עלילת הסרט נמצאים בסרט קודם של אלמודובר, "פרח הסוד שלי", שבו מסופר על רומן שאינו מתקבל לפרסום, אך נגנב ומשמש בסיס לתסריט לסרט בשם "המקפיא". הסרט זכה לתגובות חיוביות מצד המבקרים ובפסטיבל הקולנוע בקאן בשנת 2006 זכה אלמודובר בפרס לתסריט הטוב ביותר וכן זכה אנסמבל השחקניות של הסרט בפרס משותף עבור השחקנית הטובה ביותר. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
22	כרזת הסרט בספרדית אל מריאצ'י הוא סרט פעולה בשפה הספרדית משנת 1992. עלילת הסרט נסבה על נגן גיטרה, מריאצ'י, המגיע לעיירה מקסיקנית קטנה ונידחת במטרה למצוא בה פרנסה כנגן. הוא מזוהה בטעות כראש כנופיית פשע, נקרה בעל כורחו לתוך עימות אלים בין כנופיות, ונאלץ לנוס על נפשו. הסרט נכתב, צולם, הופק, בוים ונערך על ידי רוברט רודריגז, אמריקאי ממוצא מקסיקני. זהו סרטו הראשון באורך מלא של רודריגז, שהיה בן 23 בעת הפקתו. הסרט הופק בתקציב של 7,000 דולר בלבד, ויועד במקור לשיווק בשוק הווידאו הביתי בספרדית. רודריגז תכנן שהסרט ישמש אותו לתרגול ולרכישת ניסיון לקראת יצירת סרטו המשמעותי הראשון כבמאי הוליוודי. עם זאת, בבואו למכור את הסרט לחברות הפצה, הצליח לעורר אצלן עניין, וחתם על חוזה להפצת הסרט עם חברת קולומביה, שהשקיעה בו כ-200,000 דולר נוספים כדי להתאימו להצגה בקולנוע. הסרט נחל הצלחה בקרב המבקרים ובפסטיבלי הקולנוע, והוביל לשני סרטי המשך שהשלימו טרילוגיה הידועה בשם "טרילוגיית מקסיקו" (או "טרילוגיית מריאצ'י"). הסרט נחשב לאחד מהסרטים דלי התקציב המצליחים ביותר בתולדות הקולנוע. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
23	אדם סנדלר, כוכב "אל תתעסקו עם הזוהן" אל תתעסקו עם הזוהן (אנגלית: You Don't Mess with the Zohan) הוא קומדיה קולנועית משנת 2008 בכיכובו של אדם סנדלר. התסריט נכתב על ידי סנדלר, ג'אד אפאטו ורוברט סמייגל, ובמאי הסרט הוא דניס דוגן. הסרט מספר את סיפורו של זוהן דביר, חייל ביחידת קומנדו בצה"ל, המביים את מותו על מנת להגשים את חלומו – להפוך למעצב שיער בניו יורק. בנוסף להיותו פארודיה על דמות הלוחם הישראלי, הסרט כולל מסרים פוליטיים הנוגעים לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומציג את ההבדל בין ניו יורק, הרב-תרבותית, בה יש מקום גם לישראלים וגם לפלסטינים, ובין המזרח התיכון השקוע עדיין בסכסוך. מסר נוסף הוא כי היהודים והערבים יכולים להגיע להישגים אם ישתפו פעולה. מסרים אלו מוצגים באופן קליל ופשטני, והסרט רווי בהומור הרמיזות המיניות המזוהה עם סרטי אדם סנדלר. הסרט, שהיה הצלחה קופתית, התקבל באהדה גם בישראל, וזכה לביקורות חיוביות. פסקול הסרט מציג גם שירים ישראלים אהובים, ובמיוחד את השיר "הנה אני בא" של להקת הדג נחש, המושמע בכל פעם שהזוהן מסתער על אויביו. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
24	אטיין-ז'ול מארה בצעירותו אֶטיֶין-ז'ול מָארֶה (1830–1904) היה מדען צרפתי רב-תחומי. בהכשרתו היה רופא והתמחה בעיקר בפיזיולוגיה. היה ממייסדי הביומכניקה ונחשב בתקופתו למדען שידו בכול; למחקריו נודעה השפעה על תחומים רבים, ביניהם קרדיולוגיה, תעופה, מכניקה ופיזיולוגיה. עם זאת, מארה מוכר בעיקר הודות למחקר ופיתוח של מכשור מדעי ויישומים מדעיים של צילום, קולנוע והנפשה. לניסוייו ולטכניקות שהמציא הייתה השפעה גדולה על התפתחות הסינמטוגרפיה. מארה היה חבר בקולז' דה פראנס ובאקדמיה הצרפתית למדעים. על שמו של מארה נקרא המכון שבו עבד ביער בולון, וכן רחוב ברובע העשרים של פריז. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
25	כרזת הסרט בישראל יהודי טוב הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת קומדיה שחורה, שכתבו, הפיקו וביימו האחים ג'ואל ואיתן כהן. הסרט, משנת 2009, מספר את סיפורו של פיזיקאי יהודי בשם לארי גופניק, המחפש חיים יציבים בקרב משפחתו, קהילתו ומקום עבודתו, אך נוחל אכזבות בזו אחר זו. לפני עלילתו העיקרית של הסרט מוקרן סיפור קצר, המתרחש בזמן ובמקום רחוקים מאלה של העלילה העיקרית. הסיפור, ששפתו יידיש, מתרחש בשטייטל במאה ה-19, ובמרכזו בני זוג החושדים באורחם שהוא דיבוק. העלילה העיקרית של הסרט, שבה אלמנטים אוטוביוגרפיים של האחים כהן, מתרחשת בשנת 1967 במיניאפוליס. גיבור הסרט, לארי גופניק, הוא פרופסור לפיזיקה, המתמודד עם קשיים משפחתיים: אשתו, ג'ודית, מעוניינת להתגרש ממנו, כדי שתוכל להתחתן עם ידידם, האלמן סיי אבלמן, המחבק את לארי באהבה מעושׂה; בנו דני, המתכונן לטקס הבר מצווה, מעשן מריחואנה, שאותה הוא רוכש בהקפה מחבר ללימודים (ועקב חוסר יכולת לשלם, נאלץ לברוח שוב ושוב מחבר זה); בתו שרה גונבת ממנו כסף, כדי שתוכל לממן ניתוח אף; אחיו המובטל ארתור מתגורר בביתו, ועסוק בכתיבת ספר נומרולוגיה. בביתו שבפרוור מסוכסך לארי עם שכנו הגוי על גבולות המגרש של כל אחד מהם. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
26	כרזת הסרט אפוקליפסה עכשיו הוא סרט מלחמה אפי אמריקני משנת 1979, שעלילתו מתרחשת במהלך מלחמת וייטנאם. הסרט הופק ובוים על ידי פרנסיס פורד קופולה על פי תסריט שכתבו קופולה וג'ון מיליוס, ומככבים בו מרלון ברנדו ומרטין שין בתפקיד קצין אמריקני שהקים צבא פרטי עמו הוא מסתתר בג'ונגלים שבין וייטנאם וקמבודיה, וקצין אמריקני הנשלח להרוג אותו. התסריט מבוסס על ספרו של ג'וזף קונרד, "לב המאפליה", אך הוא שואב אלמנטים רבים מיצירות אחרות. הסרט זכה בפרס "דקל הזהב" בפסטיבל קאן והיה מועמד לפרס אוסקר ולפרס גלובוס הזהב. אך על אף הצלחתו הקופתית של הסרט והביקורות הטובות שלהן זכה, נודעה הפקת הסרט לשלילה כהפקה ארוכה, מסובכת ועתירת קשיים, שחרגה באופן ניכר מהמסגרת התקציבית ומלוחות הזמנים המתוכננים, וגבתה מחיר אישי כבד מהמעורבים בה. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
27	מראה הגשר כיום הגשר על הנהר קוואי הוא סרט מלחמה בריטי משנת 1957, המבוסס על ספר בשם זה שכתב פייר בול. את הסרט ביים דייוויד לין, מככבים בו אלק גינס, ססואה הייאקאווה, ג'ק הוקינס וויליאם הולדן, והוא מספר את סיפורם של שבויי מלחמה הכלואים במחנה שבויים יפני במזרח הרחוק בזמן מלחמת העולם השנייה. הספר עליו מבוסס הסרט הוא אמנם בדיוני, אך אירועים הקרובים לאירועים שהספר מתאר אירעו במציאות, כאשר שבויי מלחמה בריטיים ואמריקאיים הוכרחו לבנות גשר רכבת על נהר מיי קלונג במערב תאילנד, על מנת שישמש את מאמץ המלחמה היפני. הסיפור שהסרט מספר אינו סיפור מלחמה רגיל, אלא סיפור של מאבק בין תרבויות: התרבות היפנית, התרבות הבריטית והתרבות האמריקאית. הסרט גם מביא מבט פסיכולוגי מעמיק אל נבכי נפשו של גיבור הסרט, הקצין הבריטי קולונל ניקולסון, שבניית הגשר על הנהר קוואי הופכת אצלו לשגעון אובססיבי לדבר אחד. הסרט זכה להצלחה קופתית ולשבחי הביקורת, כמו גם לשבעה פרסי אוסקר, לרבות פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר שהוענק למפיקו, סם שפיגל, וכן לפרסים רבים נוספים. מנגינת הפתיחה של הסרט, "המארש של קולונל בוגי", מבוצעת בשריקה, והפכה לאחת המנגינות הידועות שנוצרו בקולנוע. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
28	פוסטר הסרט "המעיין" המעיין הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 2006 בבימויו של דארן ארונופסקי. זוהי דרמה רומנטית בעלת מוטיבים של מדע בדיוני והרפתקאות. התסריט נכתב על ידי ארונופסקי במשותף עם ארי הנדל. הסרט מורכב משלוש עלילות בהן מגלמים השחקנים יו ג'קמן ורייצ'ל וייס דמויות שונות: הראשונה מתרחשת בעבר ובה קונקיסטאדור בן המאה ה-16 נשלח על ידי המלכה למשימת כיבוש למציאת עץ החיים, השנייה מתרחשת בהווה ובה מדען המנסה להציל את חיי אשתו חולת הסרטן, והשלישית מתרחשת בעתיד, ובה איש דת הנוסע בחלל בניסיון להציל את אהבתו הגוועת. קו העלילה, השזור בדפוסים גאומטריים ויזואליים ומוטיבים מעולמות הדת, הפילוסופיה והמיתולוגיה של המאיה, מהווה תמה העוסקת ביחסים שבין אהבה, חיים ומוות. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
29	מיכלאנג'לו אנטוניוני "יצרים" (Blowup) הוא סרטו של מיכלאנג'לו אנטוניוני שצולם בלונדון ב-1966. הסרט מספר את סיפורו של צלם בשם תומאס, שבאופן מקרי הופך עד למעשה רצח. Blowup היא מילה בעלת כמה משמעויות באנגלית, לרבות התפוצצות, אך גם תהליך הגדלת התמונה, המתואר בסרט לפרטיו. בישראל הופץ הסרט בשם "יצרים". בסרט מככבים דייוויד המינגס בתפקיד תומאס, הצלם, וונסה רדגרייב בתפקיד ג'יין, אישה מסתורית המעורבת במעשה הרצח. הסרט עוסק באומנות הצילום וביחס בין הצלם ונושא הצילום, ובין המציאות, המציאות המצולמת וההזיה. כן מתעד הסרט את לונדון של שנות ה-60, את תרבות הפסיכדליה והשימוש בסמים, והוא כולל גם סצינות עירום נועזות לזמנו, שהביאו להתנגשויות עם הצנזורה במקומות בהם הופץ. הסרט נחשב לאחד מסרטיו החשובים של אנטוניוני, והשפיע על במאים רבים, לרבות פרנסיס פורד קופולה ובריאן דה פלמה. הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, וכן היה מועמד למספר פרסי אוסקר ופרסי באפט"א. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה
30	פרנסיס פורד קופולה פרנסיס פורד קופולה הוא במאי קולנוע, תסריטאי ומפיק סרטים, מחשובי במאי הקולנוע האמריקאים. קופולה הוא בן דור הצעירים בוגרי בתי הספר לקולנוע, שהגיעו לקדמת היצירה הקולנועית בארצות הברית בשנות ה-70, לצד ג'ורג' לוקאס ומרטין סקורסזה. הוא יצר סדרה של סרטים מצליחים בשנות ה-70, ובהם "השיחה", "הסנדק", "הסנדק 2" ו"אפוקליפסה עכשיו" שהביאו אותו למעמד של במאי על, ולהקמת אולפן משלו, "אמריקן זואיטרופ". מאמצע שנות ה-70 היה מעורב בהפקות יקרות ומסובכות שהביאו אותו אל סף פשיטת רגל, ולכישלונות מסחריים ואומנותיים. כישלון הסרט המוזיקלי "אחד מהלב" הביא אותו, בתחילת שנות ה-80 למשבר פיננסי ויצירתי. גם לאחר המשבר המשיך קופולה ביצירת קולנוע מוערך ואיכותי, וביים סרטים כגון "הסנדק חלק שלישי" שזכו להצלחה ולתשבחות המבקרים, אך לא זכו למעמד בו זכו יצירותיו החשובות בשנות ה-70. לערך המלא	עריכה | תבנית | שיחה

< בחזרה לפורטל