פורטל:עולם הישיבות/מושג ישיבתי/4

תקופת החופשה בין זמן לזמן נקראת בין הזמנים (נהגה בעולם הישיבות במלעיל). חופשה זו ניתנת כדי לאפשר לבני הישיבה לשהות עם משפחתם תקופה מסוימת (בייחוד בחגים), לנוח מעמלה של תורה (שהרי "תורה מתשת כוחו של אדם"), ולאגור כוחות לקראת הזמן הבא. בישיבות נזהרים מלקרוא לה "חופשה", על מנת להבדיל בין מטרתן של הישיבות בנתינת זמן מנוחה- התרעננות בלבד, לבין מטרת החופשה הנהוגה בבתי ספר הכלליים, שהיא, לדעתם, בילויים אגרסיביים. סיבה נוספת היא משום שגם בתקופת בין הזמנים מקפידים רבים מן הלומדים להמשיך וללמוד במסגרת מצומצמת יותר, לעיתים במסגרת "ישיבות בין הזמנים", ועל כן הם אינן בחופש ממש. בתקופה האחרונה מתרחבת המגמה בחלק מהישיבות לצמצם את ימי בין הזמנים כדי שיהיו יותר ימי לימוד, והתלמידים יוצאים לחופשה כמה ימים לאחר הזמן המקובל, זאת בנוסף למסגרות הלימוד של "ישיבת בין הזמנים", שבהן שעות הלימוד נוחות וכל אחד לומד במה שחשקה נפשו. כמו כן קיימת גם מלגה לפי שעות הלימוד אשר מחולקת על ידי עמותות שונות.

בישיבות רבות ישנה חופשה קצרה אף בזמן ימי החנוכה, שאורכה הוא בדרך כלל כארבעה ימים, מחצית מימי החנוכה. ימים אלו נקראים לעיתים בבדיחוּת "בין הזמנים דרבנן", משום שחופשה זאת לא הייתה נהוגה בעבר והתחדשה רק בזמן האחרון, בדומה לחגים שחז"ל תיקנו, אשר התחדשו אף הם רק בתקופה מאוחרת יחסית, וכן כי חג החנוכה בעצמו הוא חג מדרבנן.