פול הורצ'יו
פול הורצ'יו, (ביפנית: 堀内 親正, 12 באפריל 1906 - 29 באוגוסט 1999) היה צייר אמריקאי. הוא נולד בימאנשי, יפן, ולמד אמנות מגיל צעיר. לאחר שהיגר לארצות הברית בשנות העשרה המוקדמות שלו, הוא בילה שנים רבות כעובד רכבת במערב ארצות הברית. בשנת 1946, הוא עבר לסיאטל, וושינגטון, שם העביר בסופו של דבר את המוקד שלו מציור לקולאז' והפך למזוהה עם "בית ספר צפון מערב" של האמנים. באמצע שנות הארבעים לחייו, הוא הצליח להתמסר לאמנות במשרה מלאה, סגנון הקולאז' יוצא הדופן שלו הפך לפופולרי מאוד בשנות ה-50 וה-60. הוא המשיך ליצור אמנות בסטודיו שלו בסיאטל עד שנכנע לבעיות בריאות הקשורות לאלצהיימר ב-1999.[1] [2] [3]
הוא ידוע בעיקר בזכות פסיפס הזכוכית שלו במרכז סיאטל. ציוריו והקולאז' שלו נותרו מוערכים מאוד בקרב אספנים, מוצגים קבועים במספר מוזיאונים, וממשיכים להיות נושא לתערוכות מיוחדות במוזיאונים ובגלריות שונות.
ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פול הוריוצ'י נולד כצ'יקאמאסה הוריוצ'י ב-12 באפריל 1906, בכפר אושי, על גדות אגם קוואג'י, ליד הר פוג'י, ביפן. הוא היה בנם השני של Daisaku Horiuchi,זמר קבוקי ושל אשתו יאסו. אביו נסע לארצות הברית כשצ'יקמאסה היה בן כמה ימים, ואחרי ארבע שנים אימו הצטרפה לאביו בארה״ב. צ'יקאמאסה ואחיו הגדול טושימאסה (שנודע מאוחר יותר בשם "טום") גדלו על ידי סבם, טוקוטארו הוריוצ'י, אספן עתיקות.[1]
הוריוצ'י היה רץ בשנות העשרה המוקדמות שלו, הזמן הטוב ביותר שלו בריצת 100 מטר, השווה את השיא האולימפי. הוא היה מועמד לנבחרת האולימפית של יפן, אך נאלץ להפסיק לרוץ עקב לב מוגדל.
אצל אמן בולט מקומי, הורצ׳יו למד טכניקת שטיפת דיו מסורתית, וזכה בפרס שני בתחרות ציור נוף ארצית. [4]
שנים מוקדמות בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר צ'יקאמאסה היה בן ארבע עשרה, אחיו הגדול עזב להצטרף להוריהם באמריקה, וצ'יקמאסה הלך בעקבותיו שנתיים לאחר מכן, עלה על הספינה לארצות הברית ב-21 בדצמבר 1920. כמה ימים לאחר מכן הגיע לסיאטל, שם קיבל את פניו בן דודו המבוגר סוחר ואספן של אמנות אסייתית, שהקשרים שלו בחוגי האמנות של צפון-מערב האוקיינוס השקט יתגלו מאוחר יותר. לאחר מכן הוא נסע לפגוש את משפחתו בעיירת הרכבת רוק ספרינגס, ויומינג. [5] אף שמעולם לא ראה את אביו לפני כן, הוא זיהה אותו מיד על ידי הדמיון שלו לאחיו. הוא עבד עבור הרכבת של יוניון פסיפיק כמנהל עבודה בקנדה, וויומינג, ושם פגש לראשונה את אחיותיו ילידות אמריקה בנות השבע והשמונה ואת אחיו בן השלוש. [6]
צ'יקאמאסה החל לעבוד עבור יוניון פסיפיק עם אביו. כדי לעקוף את חוקי החברה האוסרים על בני משפחה לעבוד באותן קבוצות, הוא אימץ את שם הנעורים של אמו, קמאקורה, וכך נודע כצ'יקאמאסה קמאקורה במשך שנים רבות. הוא גם שינה את גילו, מ-15 ל־16, ולמד ספרדית נטולת מבטא מעמיתים לעבודה מקסיקניים. בגיל 17, הוא היה מנהל עבודה. [7]
כשהוריוצ'י שהה בארצות הברית כשנה, אביו בן ה-45 מת מסרטן הקיבה ואמו חזרה ליפן עם שלושת הילדים הקטנים זמן קצר לאחר מכן. צ'יקמאסה וטושימאסה נותרו עם מעט מאוד כסף לחיות ממנו, כאשר הם ניסו לפרנס את אמם ולשלם חובות שאביהם השאיר. בשנת 1929 פתחו האחים חנות מכירות ותיקון רדיו, אך עד מהרה היא נסגרה עקב השפל הגדול, והם חזרו לעבוד במסילת הברזל.
הוריוצ'י צייר בזמנו הפנוי, בעיקר נופים בסגנון Sumi-e, אבל התנסה גם בגישות אמריקאיות ואירופיות מודרניות יותר. הוא קיבל ביטוי מסוים בעיתונים בוויומינג וביוטה. [8] במהלך טיולים לסיאטל כדי לבקר את בן דודו שיגטושי, הוא פגש והתיידד עם הציירים קנג'ירו נומורה וקמקיצ'י טוקיטה, שהיו להם השפעות חשובות עליו. הוא גם התיידד עם Tamotsu Takizaki, מאסטר זן ומדריך קנדו שימלא תפקיד חשוב בעיצוב הקריירה שלו.
ב-1934, במהלך ביקור בסיאטל, הוא הכיר והתאהב בברנדט סודה, שהייתה צעירה ממנו בשבע שנים. לאחר שהוריוצ'י המיר את דתו לקתוליות ושינה את שמו הפרטי ל"פול" כמחווה לפול סזאן, [3] הם נישאו בסיאטל ב-1935. כשחזרה לרוק ספרינגס עם בעלה החדש, ברנדט, הייתה המומה מהחיים בדיור של חברת יוניון פסיפיק, שלא היה בהם חשמל או מים, אך עד מהרה הסתגלה לתנאים. נולדו להם שני בנים, פול, ג'וניור וג'ון (השלישי, וינסנט, נולד מאוחר יותר, בסיאטל). בשנת 1937, הוריוצ'י, חזר רשמית לשם משפחתו האמיתי.[1]
התנאים היו קשים בוויומינג, אך הוריוצ'י הרוויח כסף טוב, הצליח לרכוש מכונית חדשה, עשה נסיעות קבועות לבקר חברים ובני משפחה בסיאטל, והמשיך לפתח את כישורי הציור שלו, ולעיתים קרובות השתמש באשתו ובילדיו כנושא. בשנת 1938, ציורים שלו נכללו בתערוכות שנתיות במוזיאון לאמנות באוקלנד, במוזיאון לאמנות בסן פרנסיסקו ובמוזיאון לאמנות של סיאטל. [9]
מלחמת העולם השנייה הביאה קשיים קיצוניים עבורם. הם גרו מספיק בתוך הארץ ולא היו נתונים להעברה כפויה למחנות הסגר, אבל כל היפנים פוטרו מיד על ידי יוניון פסיפיק וגורשו מדיור החברה. אנשים ממוצא יפני היו לעיתים קרובות מאוימים פיזית, ונמנעו מהם עבודה ודיור ראויים. הוא ומשפחתו נאלצו לגור בקרוואן תוצרת בית רוב הזמן, בעוד שפול עבד בעבודות זמניות. כשהוא לא יכול לשאת אותן, ומחשש שזה יכניס את משפחתו לצרות עם השלטונות, שרף הוריוצ'י את אוסף הספרים וההדפסים היפנים הישנים שלו; [10] אוסף של עשרים וחמישה מציוריו הטובים ביותר, שנותר אצל חבר, נהרס בשיטפון. בשלב מסוים, המשפחה הגישה בקשה להצבה במחנה הסגר (אירוע לא נדיר עבור יפנים-אמריקאים נואשים שחיפשו מחסה ומזון), אך נדחו.
ב-1944 הוצע להוריוצ'י בן הכמעט 40 לעבוד כשוליית שיפוצניק רכב בספוקיין, וושינגטון, ומשם החל מזלו להשתנות.
בצפון מערב האוקיינוס השקט[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם סיום המלחמה, הוריוצ'י ומשפחתו עברו לסיאטל, שם פתח את חנות ברובע הבינלאומי השוקק של העיר. העסק זכה להצלחה. במקביל, הקריירה של הוריוצ'י כאמן החלה להמריא. בשנת 1947 הוא זכה בפרס הראשון בציור שמן ביריד וושינגטון המערבי, שהיה באותה תקופה תערוכה מכובדת שנשפטה על ידי דמויות מרכזיות מעולם האמנות בחוף המערבי, ובשנת 1948 הוצג ציורו Boat House במוזיאון לאמנות בסיאטל. התערוכה השנתית ה-34 של צפון מערב. הוא גם החל לקבל את תשומת הלב של מבקרים ועיתונאים.
בשנת 1950, הוריוצ'י סבל מנפילה מסולם שבה נפצע קשה בפרק כף היד השמאלית, ולא היה מסוגל לעבוד במשך מספר חודשים. כשהם הגיעו פעם נוספת לייאוש כלכלי, חבר משפחה שאל אם הוא יכול לנסות למכור כמה מציוריו של פול. להפתעתו של הוריוצ'י, החבר מכר במהירות ארבע מיצירותיו תמורת סכום כסף נכבד. הוריוצ'י סגר את חנות הרכב שלו ופתח את טוזאי ("מזרח-מערב") ארט, חנות עתיקות ששימשה גם כסטודיו וגלריה שלו, וכמקום מפגש לאמנים. [11]
בשנת 1953, שינוי בחוק אפשר להוריוצ'י להפוך לאזרח ארצות הברית. [12]
הוא נפגש והתיידד עם הצייר מארק טובי, [13] מה שהוביל את הוריוצ'י לבחון מחדש את גישתו לאמנות. הוא התעניין יותר ויותר בקולאז', והחל להתנסות במיזוג אלמנטים של קולאז' יפני מסורתי עם טכניקות, סגנונות וחומרים מודרניים יותר. ברמה הבסיסית ביותר שלו, הוא שילב עיצוב 'מזרחי' עם אקספרסיוניזם מופשט 'מערבי', אך הזרים לו אנרגיה ייחודית, אולי נולדה מהעליות והמורדות שחווה בחייו. הוא השתלט בהדרגה על הסגנון החדש הזה, ובסוף שנות ה-50, עבודתו הפכה לפופולרית יותר ויותר.
אמן מצליח[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-5 במאי 1957, תערוכת היחיד הראשונה של הוריוצ'י נפתחה בגלריה זואה דוסאן בסיאטל. [14] זו הייתה הצלחה מרהיבה, עשרים ושניים מתוך עשרים וחמישה ציוריו נמכרו במהירות. בשנה שלאחר מכן, תערוכת היחיד המוזיאונית הראשונה של עבודותיו נערכה במוזיאון לאמנות של סיאטל, והוא זכה לחשיפה הרחבה הראשונה שלו מחוץ לצפון מערב כשכמה מיצירותיו נבחרו לתערוכת קרן האמנות של רומא-ניו יורק.
המופעים השנתיים שלו בגלריה וודסייד/בראס' בסיאטל הפכו לאירועים מרכזיים; בהזדמנות אחת, כל היצירות של הוריוצ'י נמכרו עוד לפני שהתערוכה נפתחה לקהל.
הקולאז'ים שלו הוצגו בתערוכה הבינלאומית של Carnegie Art בפיטסבורג בשנת 1961, ושוב בשנת 1964. בשנת 1962, כאשר סיאטל אירחה את יריד העולם הוריוצ'י קיבלה משימה ליצור ציור קיר חיצוני ענק (17 x 60 אינץ') אשר ישמש רקע לאמפיתיאטרון במרכז סיאטל. פסיפס הזכוכית של אמפי הקיר נותרה עבודתו הידועה ביותר.
ב-1966 עברו פול וברנדט לגור בבית שתוכנן עבורם על ידי האדריכל גרגורי סאיטו. הוא כלל סטודיו מרווח במרתף המשקיף על שכונת ריינאייר ביץ' בסיאטל. פול פינק את אהבתו לעצי בונסאי יקרים, בעוד ברנדט המשיכה בקריירה בת 22 השנים שלה בסניף הבינלאומי של הבנק הלאומי הראשון של סיאטל.
עבודתו של הוריוצ'י זכתה לשבחים רבים על ידי המבקרים. אמר מיקיאקי קוואקיטה, אוצר ראשי של המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית של יפן בטוקיו: "הוא מתקרב במהירות לשליטה מלאה בטכניקה החדשה שלו [...] עבודתו היא מהטובות ביותר שהופקו". [15]
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנותיו המאוחרות, הוריוצ'י סבל מסרטן הקיבה - שהרג את אביו - אך ניתוח למיגורו הצליח. אולם מאוחר יותר, הוא אובחן כחולה אלצהיימר ומת מסיבוכי המחלה ב-29 באוגוסט 1999. [16]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Horiuchi, Paul (1906-1999), www.historylink.org
- ^ Paul Horiuchi: East and West, by Barbara Johns; University Of Washington Press, 2008
- ^ Papanikolas, Theresa and Stephen Salel, Stephen, Abstract Expressionism, Looking East from the Far West, Honolulu Museum of Art, 2017
- ^ Paul Horiuchi: East and West, pp.4-5, by Barbara Johns; University Of Washington Press, 2008
- ^ Paul Horiuchi: East and West, p.5, pp.7-8, by Barbara Johns; University of Washington Press, 2008
- ^ Paul Horiuchi: East and West, pp.5-6, by Barbara Johns; University of Washington Press, 2008
- ^ Paul Horiuchi: East and West, pp.5-7, by Barbara Johns; University of Washington Press, 2008
- ^ Within the last two years, [Horiuchi], snowbound on the bleak red desert during the winter months, has turned out 150 paintings of merit";Salt Lake City Tribune, July 7, 1929
- ^ Paul Horiuchi: East and West, p.21, by Barbara Johns; University of Washington Press, 2008
- ^ Paul Horiuchi, A Hard Won Harmony", Regina Hackett, ArtsJournal Web Blog
- ^ Paul Horiuchi: Accident Turned Laborer into Master Artist -- Seattle Times, March 23, 1980
- ^ US Department of State, Office of the Historian: The Immigration and Nationality Act of 1952 (The McCarran-Walter Act)
- ^ Woodside/Braseth Gallery; artist profile
- ^ Asian American Art: A History, 1850-1970 edited by Gordon H. Chang, Mark Dean Johnson, Paul J. Karlstrom, Sharon Spain; p.72 Stanford University Press, 2008
- ^ Geijutsu-Shincho (Japanese monthly art magazine), March 1960
- ^ Peterson, Julie (August 30, 1999). "Paul Horiuchi Obituary". The Seattle Times. Retrieved February 14, 2022.
