פוליטיקה 2.0
פוליטיקה 2.0 היא מונח המתייחס לשינויים שחלו התנהלות הפוליטית בעקבות השימוש בפלטפורמות וב 2.0. פוליטיקאים משתמשים בכלי וב 2.0, כגון פייסבוק, טוויטר, יוטיוב, בלוגים וכו' במטרה לקדם את מעמדם, ליצור קשר עם המצביעים, לגייס כספים ועוד. הפלטפורמה מאפשרת לפוליטיקאים להתבטא בצורה חופשית ומגוונת, לכוון את מאמצי הקמפיין לקהל מטרה מסוים, להעביר מסר בעלות זולה יחסית, באופן מתמיד ועדכני. השינוי בקרב הבוחרים בא לידי ביטוי בעובדה שהמדיה המקוונת יוצרת אינטראקטיביות ותקשורת דו-סטרית בין התומכים לבין המועמד, מאפשרת לבוחרים לתקשר בינם לבין עצמם, ולמעשה ליצור מעין קהילה שיש בידה כלים לפעילות ולהתארגנות, אשר לא היו קיימים במדיה המסורתית. הכלים החדשים מאפשרים לקהל גדול ליצור תכנים ולשתף אותם, הם נגישים, זולים, ומתעדכנים באופן תדיר[1][2].
פוליטיקה 2.0 בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשיא ארצות הברית לשעבר, ברק אובמה, הרבה להשתמש במדיה המקוונת. בקמפיין הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2008 עשה אובמה שימוש רחב באינטרנט וברשתות החברתיות, במקביל לשימוש בכלי התקשורת המסורתיים. לגולשים היה חלק גדול בקמפיין האינטרנטי של הנשיא, כדוגמת הקליפ "התאהבתי באובמה"[3] אשר אמנם אינו פרי יוזמתו, אך קיבל סיקור מכלים חברתיים רבים. על פי מספר מקורות ברבע הראשון של 2007, אובמה גייס 32 מיליון דולר, כאשר שליש מהם ברשת. פוליטיקאים רבים מנסים לחקות את הצלחתו של אובמה ולנהל קמפיין בחירות בעזרת פלטפורמת וב 2.0[4].
פוליטיקה 2.0 בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
המפלגות הישראליות משקיעות כסף רב בקמפיינים באינטרנט. עם זאת, סקר שערך TheMarker בשנת 2008, גילה כי בישראל האינטרנט עדיין משמש בעיקר ככלי לאיסוף מידע על מפלגות ועל מועמדים לראשות הממשלה ולא מקום לנקיטת עמדה או למעורבות.[5] בנוסף, מחקר שמתבסס על נתונים שנאספו בין השנים 2013 עד 2015 מצא כי מפלגות גדולות מפיקות יותר ערך מפרסום ברשתות החברתיות מאשר מפלגות קטנות, למשל הן נהנות מיותר עוקבים והפוסטים של חברי המפלגה זוכים בממוצע ליותר מעורבות מצד הקהל[6]. מחקר נוסף מצא שאתרי אינטרנט של חברי כנסת הם כלי לפרסונליזציה[7], ודרך משמעותית להבליט את האישיות והמצע של חבר הכנסת על חשבון המפלגה לה הוא שייך[8].
נשיא המדינה לשעבר, שמעון פרס, עשה גם הוא שימוש בפוליטיקה 2.0, והשיק עמוד פייסבוק פעיל. לקראת ההשקה פנה בית הנשיא למוזיקאי נוי אלוש, כדי להפיק קליפ אינטרנטי שיתפרסם בכל הרשתות החברתיות בו יופיע פרס ויציע לגולשים להיות חבריו בפייסבוק. את הקליפ "Be my Friends for peace" חשף בית הנשיא באולפני פייסבוק ביום ההשקה ב-06.03.12.[9]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוליטיקה 2.0, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- גל מור, פוליטיקה באינטרנט: דף הבית בידינו, באתר ynet, 23 ביולי 2000
- יוסי גורביץ, אמריקה, אתר הבית של אובמה: הקמפיינים שמכרו את המועמדים, באתר כלכליסט, 4 בנובמבר 2008
- סיני גז, ריאיון עם טל שניידר על האופן שבו האינטרנט משנה את הפוליטיקה
- רפי מן, המועמד הדיגיטלי, באתר העין השביעית, 8 ביוני 2008
- סיני גז, פוליטיקה אנלוגית בעידן דיגיטלי, באתר Geektime
- עולים ברשת- כן אנחנו יכולים!
- חנוך מרמרי, מרחב שקוף? סביבה פתוחה?, באתר העין השביעית, 14 באפריל 2013
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Andreas Jungherr, Digital campaigning: how digital media change the work of parties and campaign organizations and impact elections, Edward Elgar Publishing, 2023-03-31, עמ' 446–462, ISBN 978-1-78990-676-9
- ^ Andreas Jungherr, Four Functions of Digital Tools in Election Campaigns, The International Journal of Press/Politics 21, 2016-04-08, עמ' 358–377 doi: 10.1177/1940161216642597
- ^
פוליטיקה 2.0, בביצוע קליפ התאהבתי באובמה, סרטון באתר יוטיוב
- ^ Rachel Gibson, From Brochureware to ‘MyBo’: An Overview of Online Elections and Campaigning, Politics 32, 2012-05-04, עמ' 77–84 doi: 10.1111/j.1467-9256.2012.01429.x
- ^ מעיין כהן, סקר של TheMarker ומכון פאנלס: הבחירות עברו לאינטרנט - הבוחרים לא, באתר TheMarker, 15 בינואר 2009
- ^ Nili Steinfeld, Azi Lev-On, A big-data analysis of the communication patterns of parliament members with the public on Facebook: top-down, non-inclusive and non-egalitarian, Aslib Journal of Information Management 76, 2022-11-17, עמ' 1–15 doi: 10.1108/ajim-07-2022-0324
- ^ Gunn Sara Enli, Eli Skogerbø, PERSONALIZED CAMPAIGNS IN PARTY-CENTRED POLITICS, Information, Communication & Society 16, 2013-06, עמ' 757–774 doi: 10.1080/1369118x.2013.782330
- ^ Lior Livak, Azi Lev-On, Gideon Doron, MK websites and the personalization of Israeli politics, Israel Affairs 17, 2011-07, עמ' 445–466 doi: 10.1080/13537121.2011.584676
- ^ Be my Friends for peace, סרטון באתר יוטיוב
