עשרת הימים שזעזעו את העולם

עשרת הימים שזעזעו את העולם
Ten Days That Shook the World
	כריכת הספר במהדורתו הראשונה
מידע כללי
מאת	ג'ון ריד
שפת המקור	אנגלית
סוגה	היסטוריה
נושא	מהפכת אוקטובר, המהפכה הרוסית (1917), קומוניזם, bolshevism
מקום התרחשות	סנקט פטרבורג, ברית המועצות
הוצאה
הוצאה	Boni & Liveright
תאריך הוצאה	1919
מספר עמודים	376
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת הקיבוץ המאוחד
תאריך	1960
תרגום	אברהם יבין
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002071608

עשרת הימים שזעזעו את העולם (באנגלית: Ten Days That Shook the World) הוא ספר מאת העיתונאי ג'ון ריד שראה אור בארצות הברית ב-1919 ומגולל את אירועי מהפכת אוקטובר שהתרחשה ב-1917 ברוסיה, להם היה ריד עד ובחלקם אף נטל חלק פעיל. ריד מתמקד בכמה מהדמויות שהובילו את המהפכה הבולשביקית בהם טרוצקי, לנין, קארל ראדק וגריגורי זינובייב. הדיווח של ריד אינו דיווח עיתונאי קר, מרוחק ונייטרלי, אלא דיווח אוהד ובלתי ביקורתי ברובו של אירוע היסטורי שנראה לריד כנוסך תקווה. הספר הגיע למקום השביעי ברשימת "100 העבודות העיתונאיות החשובות ביותר במאה ה-20" שהרכיבה הפקולטה לעיתונות של אוניברסיטת ניו יורק ב-1999^[1].

כתיבת הספר ופרסומו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריד יצא לרוסיה ככתב הביטאון The Masses, אך מכיוון שהביטאון נסגר עקב הטפתו נגד מעורבות ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה, פורסמו כתבותיו של ריד בירחונו של מקס איסטמן, The Liberator.

כאשר שב ריד לארצות הברית בקיץ 1918, הוחרמו כל המסמכים האותנטיים שהביא עמו, על פי החוק נגד הפצת תעמולה סובייטית, והוא אף נחקר במשך שעות. לאחר מכן מיהר להעלות את רשמיו על הכתב לפני שזכרונו יטשטש. לפי עדותו של איסטמן, ריד כתב בקדחתנות וברציפות במשך עשרה ימים ולילות בדירתו בניו יורק. המסמכים הוחזרו לריד רק בנובמבר 1918.

הספר ראה אור בהוצאת Boni & Liveright במרץ 1919. ריד כתב מתוך תשוקה ואמונה בצדקת המהפכה. הוא לא היה היסטוריון ולא פרשן, אך הספר התקבל כעדות מרתקת גם בעיני מתנגדים לקומוניזם. ריד חשף שמות של אישים ואירועים שלא היו ידועים כלל מחוץ לרוסיה.

כאשר חזר ריד לרוסיה ב-1919, שמח ללמוד כי לנין קרא את הספר והסכים לכתוב הקדמה למהדורה השנייה. המהדורה ראתה אור בניו יורק ב-1922 עם ההקדמה של לנין, כשנתיים לאחר מותו של ריד.

בתקופת סטלין היה הספר מוחרם ברוסיה, כיוון שריד תיאר את המהפכה כיציר-כפיהם של טרוצקי ולנין ולא הזכיר את סטלין אלא פעמיים, באקראי. הספר חזר להיות לגיטימי לאחר מות סטלין. בהקדמתו לספר "חוות החיות" סיפר ג'ורג' אורוול כי עם מותו של ריד עברו זכויות היוצרים על הספר למפלגה הקומוניסטית הבריטית, "כמה שנים מאוחר יותר הקומוניסטים הבריטים, לאחר שהשחיתו את המהדורה המקורית של הספר כמיטב יכולתם, הוציאו לאור נוסח מסולף שממנו הם השמיטו אזכורים של טרוצקי וגם הוציאו את ההקדמה שנכתבה על ידי לנין", את ההסכמה לקבלת הספר המזויף ללא מחאה כינה אורוול "סובלנות כלפי אי-יושר גלוי" הנובעת מהערצה עיוורת של ברית המועצות^[2].

מבנה הספר ותוכנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני הפרקים הראשונים של הספר הם פרקי רקע היסטורי המדווחים באופן לאקוני יחסית להמשך הספר על מהפכת פברואר, האווירה הדמוקרטית והתפתחות הסובייטים (מועצות הפועלים, החקלאים והחיילים) בתקופת ממשלת המעבר הרוסית, התפוררות הצבא הרוסי בחזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה והתפוררות האימפריה הרוסית תוך הקמת הרפובליקה העממית של אוקראינה ומדינות-לאום נוספות.

הפרקים הבאים הם בעלי אופי של יומן אוטוביוגרפי ומכילים מעורבות אישית של המחבר, שניצב בנקודות מפתח רבות והיה עד לרבות מן ההתפתחויות העיקריות של המהפכה, כמו גם לאנקדוטות ולמצבים השופכים אור על המצב הנפשי והחברתי של אנשי פטרוגרד בתקופת ימי המהפכה.