עלי בריקדות

עלי בריקדות
הַיּוֹם שָׂרָה הַקְּטַנָּה נִפָּרֵד בְּצֵאתִי לַמִּלְחָמָה אֶת הַמְּדִינָה לְכוֹנֵן מִשְּׁתֵי גְּדוֹת הַיַּרְדֵּן גִּזְזִי צַמָּתֵךְ וְחִגְרִי אֶת חֲגוֹרָתֵךְ חַבְּקִינִי קְחִי מִקְלָע וְאִתִּי לַשּׁוּרָה! עֲלֵי בָּרִיקָדוֹת נִפָּגֵשׁ, נִפְגָּשׁ! עֲלֵי בָּרִיקָדוֹת חֵרוּת נִשָּׂא בְּדָם וָאֵשׁ רוֹבֶה אֶל רוֹבֶה, קָנֶה יַצְדִיעַ כַּדּוּר אֶל כַּדּוּר יָרִיעַ עֲלֵי בָּרִיקָדוֹת, עֲלֵי בָּרִיקָדוֹת נִפָּגֵשׁ! וְאִם בִּתְלִיָּה אֶמְסֹר אֶת חַיַּי לָאֻמָּה, אַל נָא תִּבְכִּי כָּךְ נִגְזַר גּוֹרָלִי מְחִי דִּמְעָתֵךְ, לַחֲצִי הַמִּקְלָע אֶל לִבֵּךְ בַּחֲרִי לָךְ שֵׁנִי מֵאַנְשֵׁי גֻּנְדָּתִי עֲלֵי בָּרִיקָדוֹת...

עלי בריקדות הוא שיר של איש בית"ר ולוחם האצ"ל מיכאל אשבל, אותו כתב בהתבססות על תרגום ועיבוד השיר היידי פּאַרטיזאַנער ליבע (אהבת פרטיזן) של יוסל קוטלר. השיר מתאר זוג אוהבים הנלחמים שניהם למען החרות הלאומית והקמת מדינה עברית על מלוא ארץ ישראל השלמה, כשהדובר פונה לאהובתו בדברי פרידה ערב היציאה למלחמה ומעודד אותה לצאת עימו להילחם, ומבקש ממנה להמשיך את חייה במאבק גם אם ימות במהלכו.

סיפורו של השיר

העיבוד והגרסה העברית לשיר נעשתה על ידי אשבל בהקדשה לחברתו מהאצ"ל שרה לבני, אשר שירו של קוטלר נגע לליבה, ולאחר שבאחד ממפגשי האצ"ל שר אותו לבקשתה - אמרה לו כי עליו לתרגמו לעברית. הוא הציג אותה בתור האהובה המדוברת בשיר - בפותחו אותו ב"הַיּוֹם שָׂרָה הַקְּטַנָּה נִפָּרֵד בְּצֵאתִי לַמִּלְחָמָה" - ככינויה של לבני (אז רוזנברג) בין חבריה לשורות האצ"ל. ובכך בעצם העמיד את עצמם בתפקיד זוג האוהבים של השיר, כאשר הוא הפונה אליה, מדרבן אותה ומבקש ממנה.

הוא כתב את השיר בה'תש"ו (1946) בעודו שוהה בתא הנידונים למוות בכלא עכו - לשם הובא לאחר שנגזר דינו לתלייה בידי בית המשפט הבריטי על חלקו במחתרת. בעקבות חטיפת קצינים בריטיים כבני ערובה בידי האצ"ל לא בוצע גזר הדין, אך הוא נפל זמן לא רב לאחר מכן - בפריצה לכלא עכו. לאחר מותו קיימה שרה את צוואתו בשיר ו"בחרה לה שני מאנשי גונדתו" (-פלוגתו) בנישואיה לאיתן לבני - איש המחתרת גם הוא.

השיר הוברח בדרך עלומה מהכלא אל חבריו של מיכאל למחתרת, ופשט ברחביה ובקני בית"ר כאש בשדה קוצים, הוא היה למעין המנון הלוחמים בסוף ימי המנדט ובתקופת מלחמת השחרור וסמל לנכונות להקרבה במלחמה לשחרור העם והמולדת. מפקד האצ"ל, מנחם בגין, כתב על השיר:

”יש בשיר הזה אהבה, אהבת הפרט ואהבה ללא גבול לאומה הלוחמת לחירותה. כאשר מתאר מייק (כך כינו את מיכאל במחתרת) בשירו אדם שנידון למיתה: "ואם בתלייה אמסור את חיי לאומה", הרי הוא מתאר גם פרק-חיים שחזה מבשרו, שהרי עמד בפני הוצאה להורג עלי הגרדום, והחיזיון הזה היה חָרות עמוק בנפשו. אין זה מופרז כלל, לפי הכרתי, להעניק לו את התואר "חייל משורר". שירת לוחמים היא שירה מיוחדת במינה, טיבה איננו תלוי בסדר המילים, בריתמוס, בביטוי זה או אחר, אלא בעיקר ברוח המפעמת בה.”

השיר התפרסם במהירות והיה ללהיט, הוא הושר בימי מלחמת העצמאות אף בפיהם של חיילי צה"ל אחרים, מהם גם אנשי ארגון ההגנה שהיו עד אז בריב עם האצ"ל. שם השיר נעשה גם לשמו של יומן הכלא של אשבל שיצא כספר, וכן לשמו של ספר שירת המחתרת "עלי בריקדות - משירי העוז והמרי". ספרו של יהודה לפידות על לוחמות האצ"ל נקרא "היום שרה הקטנה" כמילותיו הראשונות של השיר.

השיר

תוכן השיר

בתוכן השיר פונה הכותב אל אהובתו ומעודד אותה להחזיק במאבק למען הקמת המדינה ולשמור על אהבתם - "חַבְּקִינִי קְחִי מִקְלָע וְאִתִּי לַשּׁוּרָה!", על אף הפרידה הכרוכה שביציאה למלחמה - אשר בה נפתח השיר, בהכרזה הדרמטית "הַיּוֹם שָׂרָה הַקְּטַנָּה נִפָּרֵד בְּצֵאתִי לַמִּלְחָמָה אֶת הַמְּדִינָה לְכוֹנֵן מִשְּׁתֵי גְּדוֹת הַיַּרְדֵּן" והעובדה כי פגישותיהם לא תהיינה פגישות רגילות ומהנות של זוג אוהבים, אלא שהיה יחדיו בשדה הקרב - "עֲלֵי בָּרִיקָדוֹת נִפָּגֵשׁ", תוך מילוי תפקידם הלוחמתי והתרכזות בו ובאידיאל בשמו הם באים - השגת חרות לאומית: עֲלֵי בָּרִיקָדוֹת חֵרוּת נִשָּׂא בְּדָם וָאֵשׁ, רוֹבֶה אֶל רוֹבֶה קָנֶה יַצְדִיעַ, כַּדּוּר אֶל כַּדּוּר יָרִיעַ".

בחלקו השני של השיר מפנה הכותב את תשומת הלב לאפשרות שייפול במלחמה - "וְאִם בִּתְלִיָּה אֶמְסֹר אֶת חַיַּי לָאֻמָּה", ובהתחשב באפשרות זו הוא מבקש מאהובתו - שלא תשקע ביגונה, אלא תמשיך בחייה ובמאבק תוך נישואין לחבר אחר במחתרת - השותף גם הוא לרעיונות והאידיאות המשותפים שלהם אשר למענם נפל - "בַּחֲרִי לָךְ שֵׁנִי מֵאַנְשֵׁי גֻּנְדָּתִי". משמעותית דוגמת המוות בה בחר - תלייה, בשונה מבשיר היידישאי המתאר מוות בקרב עצמו. זהו מאפיין נוסף בשיר שנכתב כשיר של מאבק המחתרת בבריטים, שנהגו לתלות את חבריה. ערך מוסף יש לדוגמה זאת בהתחשב בכך שהשיר אכן נכתב בידי אשבל בעודו בתא הנידונים למוות - ממתין לביצוע גזר דינו - מוות בתלייה.

ההתבססות על השיר היידשאי

השיר מבוסס על השיר היידשאי "פּאַרטיזאַנער ליבע" - אהבת הפרטיזן (מכונה גם "אויף דער קאנאנע" - על התותח), אשר נכתב על ידי יוסל קוטלר, כפניה ל"ליבע מאַריאָן" - מרים האהובה, ומתייחס למאבק הקומוניסטי. השיר העברי כולל מוטיבים משלו - מודגשת בו השאיפה לחרות הלאומית, חזון המדינה היהודית בארץ ישראל השלמה משתי גדות הירדן וראיית המוות במלחמה כ"מסירת החיים לאומה".

מנגד, לא בולט בו הרצון לשמור על האהבה בעיצומה של המלחמה, וקשירתה של האהבה האישית עם האהבה של האידיאל, כמו בפּאַרטיזאַנער ליבע המכריז "אהבת לב אל לב גם תחת אש צולבה תהבהב, אהבה של עצמה, של עצמה אדומה" ברומזו לצבע האדום המזוהה עם הקומוניזם.

הלחנה וביצוע

לחן השיר הוא הלחן של השיר המקורי ביידיש, שהלחין אליהו טייטלבוים. מלבד כמארש פנימי בתוך האצ"ל וראשית ימי צה"ל, השיר בוצע לראשונה בידי "זמרת המחתרות" שולמית לבנת.

קישורים חיצוניים

• עלי בריקדות באתר זמרשת, כולל השיר המקורי ביידיש ותרגומו המדויק.
• עלי בריקדות בביצועם של ליאור ייני ושמיניית ווקאל, באתר יוטיוב.