עדי מאירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עדי מאירי
עדי מאירי
עדי מאירי
מדינה ישראלישראל ישראל
קישורים חיצוניים
פייסבוק 356171001225900
טוויטר MeiryAdi
www.adimeiry.com

עדי מאירי היא עיתונאית, פרשנית, תסריטאית ויוצרת סרטים וסדרות ישראלית. בין הסדרות שיצרה: הסדרה ״תיק 512״ ששודרה בתאגיד כאן 11 והפכה לסדרה הדוקומנטרית הנצפית ביותר מאז הקמת התאגיד, ו״הנורמטיבים״ בקשת 12. הייתה כתבת ופרשנית הפלילים של קול ישראל, ומגישה. הגישה את התוכנית "הכל דיבורים" ברשת ב' של קול ישראל. חשפה פרשות רבות, בהן כאלה המבקרות את מערכת אכיפת החוק בכלל ואת משטרת ישראל בפרט, וזכתה בפרסים על עבודתה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאירי גדלה במושב צור משה. בילדותה למדה ריקוד ג'אז ונגינה על כינור. כילדה הופיעה ברחבי ישראל במסגרת להקת ג'אז. סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון על שם ארתור רופין בעמק חפר, (הנקרא כיום קריית החינוך ע"ש בן-גוריון). סיימה לימודיה לתואר ראשון בתקשורת וממשל באוניברסיטת בר-אילן. את שירותה בצה"ל עשתה ביחידת מודיעין צבאי, ולאחר שירותה הצבאי, עבדה בגלי צה"ל, ולאחר מכן עברה לשדר בקול ישראל ככתבת בחיפה. מאירי סיקרה לצדו של אילן רועה את אסון המסוקים ביישוב שאר ישוב, ובעקבות הישגים עיתונאיים וחשיפות שהביאה, התמנתה לכתבת לענייני משטרה.

ב-1997 עברה לת״א, וסיקרה בין היתר את אסון המכבייה ואת מלחמת הכנופיות בין פרדס כץ לרמת עמידר. מאירי חשפה לראשונה את פרשת התלונה של רקדנית הבטן שלומית שלום נגד שגריר מצרים בישראל מוחמד בסיוני, ואת המתח הדיפלומטי שנוצר בעקבות התלונה בין ישראל למצרים. מאירי סיקרה לעומק לאורך השנים את המלחמה בין ארגוני הפשע, ובראשם יצחק אברג׳יל נגד זאב רוזנשטיין, ומתחה ביקורת על המשטרה הפרקליטות ובתי המשפט על שלא פעלו יחד כדי למוטט את הארגונים שהמאבקים ביניהם גרמו למותם של חפים מפשע. בהמשך יצרה את הסדרה הדוקומנטרית ״תיק 512״ על סיפור עלייתו ונפילתו של יצחק אברג'יל ומשפחות הפשע.

ב-2005 למדה משחק בסטודיו לאמניות של יורם לוינשטיין.

בעת מלחמת לבנון השנייה ליוותה מאירי את החיילים הפצועים שהגיעו לבית החולים רמב"ם בחיפה.

מ-7 בדצמבר 2014 החליפה את ירון דקל והגישה יחד עם בני טיטלבוים את התוכנית היומית "הכל דיבורים" ברשת ב' עד סגירת רשות השידור. ב 2017 היא יצרה את הפודקאסט ״הפליליסטית״, שבו סיפורים שליוותה וסיקרה.

בין חשיפותיה הבולטות כעיתונאית: פרשת ״השופט המכה״, הצעת השוחד שהציע הרב פינטו לתת ניצב אפרים ברכה, פרשה עליה כתבה את הספר ״אם רק היו נותנים לי לדבר״, שבו העלתה ביקורת על התנהלות המשטרה ומשרד המשפטים בנושא. מאירי כתבה שני ספרים: ״יומנה של כתבת שטח״(2016) (יחד עם ברוריה אבידן בריר), ו״אם רק היו נותנים לי לדבר-סיפורו של החוקר מספר 1״, (2020) שהפך לרב מכר. כיום מאירי יוצרת סרטים וסדרות, דוקומנטריות ודרמה, ויצרה בין השאר את: 'חיים בצל הפחד - סיפורו של אפי ברכה' -'עדים על הכוונת', ׳תיק 512׳, על עלייתם ונפילתם של ארגוני הפשע, ובראשם יצחק אברג׳יל, שבה התראיינה בעצמה כמי שסיקרה את מלחמות הדמים. בסדרה התראיין יצחק אברג׳יל בעצמו, מהכלא, והיא הפכה לסדרה הדוקומנטרית הנצפית ביותר מאז הוקם התאגיד ״כאן 11״.

חשיפת פרשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת "השופט המכה", החשדות נגד השר סילבן שלום, זכות השתיקה, שיטת הפעולה של האנס הסדרתי בני סלע, וקריסת תיק הרצח במועדון הברנוער.

בין הפרשיות הידועות שחשפה נמצאת פרשת השחיתות ברשות המסים בישראל. מאז הפרסום היא מלווה את רפי רותם, קצין המודיעין, שחשף בפניה את המעשים של בכירים ברשות המיסים, במאבקו ברשויות, בטענתו שהוא זכאי לקבל הכרה כחושף שחיתויות.

במסגרת עבודתה העיתונאית יצאה נגד המשטרה, על כך שנתנה עדיפות בגלל הד בעיתונות ועליהם ציבורי, לחקירת טענות להטרדות מיניות נגד העיתונאי עמנואל רוזן, בגלל האופן המפלה שבו הדבר נעשה והמשפט הציבורי שנעשה לו – בעוד שתלונות שהוגשו במקרים רבים אחרים - לא נחקרו כלל. החקירה הסתיימה בסגירת התיק.[1]

מאירי זכתה בפרסי רשות השידור ו"אומ"ץ" על חשיפותיה.[2]

עבודות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2013 החלה מאירי להגיש את התוכנית "סירנות" בערוץ הראשון, תוכנית בענייני פלילים ומשפט, ששודרה מדי שבוע בימי רביעי עד פברואר 2015.

באותה שנה השתתפה בסדרת הדוקו-דרמה "מעברים" בערוץ הראשון. את הסדרה כתב וביים גיא אסל, יזם מנהל מחלקת הדרמה בערוץ, מיקי הרץ, והפיקה אורנה זילכה, מאירי השתתפה בסדרה כמנחה ונטלה חלק גם בהפקה.

באפריל 2016 יצרה עבור שידורי קשת את הסרט ״חיים בצל הפחד-סיפורו של אפי ברכה״ על קצין המשטרה תת-ניצב אפרים ברכה ששם קץ לחייו לאחר שהתלונן נגד הרב פינטו.

באוקטובר 2018 יצרה עבור שידורי קשת את הסרט ״עדים על הכוונת״, שבו ריאיינה עדי מדינה שעברו להתגורר במדינות זרות.

מאירי כתבה עם העיתונאית ברוריה אבידן-בריר את הספר "יומנה של כתבת שטח", בהוצאת עם עובד, המלווה את הפרשות המרכזיות שנחשפו וסוקרו על ידי מאירי לאורך השנים.

ב 2020 היא פרסמה ספר שני שכתבה ״אם רק היו נותנים לי לדבר- סיפורו של החוקר מספר 1״, בהוצאת ידיעות ספרים.

ב 2022 יצרה עבור ״כאן 11״ את הסדרה הדוקומנטרית ״תיק 512״ שהפכה לסדרת הדוקו הנצפית ביותר מאז הוקם התאגיד.

באפריל 2024 היא יצרה את סדרת הדוקו "הנורמטיבים" על אנשים נורמטיבים שנכנסים לא במודע לפשע שמשודרת בקשת 12

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאירי נשואה ואם לארבעה.

ספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עדי מאירי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]