ספרות טלוגו

סִפרוּת טֶלוּגוּ, או "טלוגו סַאהִיטְיַאם" (בטלוגו: తెలుగు సాహిత్యం) היא יצירה בטלוגו, המדוברת באנדרה פרדש ובטלנגאנה בדרום הודו. הספרות הלוגית היא ותיקה ועשירה, כשהיצירה הראשונה המתועדת מתוערכת לראשית המאה ה-11 עם התרגום הראשון של המהאבהארטה מסנסקריט לטלוגו. הספרות הלוגית שגשגה בימי אימפריית ויג'איאנגר, אז הייתה אחת השפות המדוברות בחצרות המלוכה. ספרות טלוגו כוללת שירה, רומנים, סיפורים קצרים, מחזות, ויצירות בסוגת הפּוּרַאנָה (ספרות הלל לאלים בדת ההִינְדוּ).

שפת טלוגו החלה להיפרד מהלשון הפרוטו-דְּרַאוִידִית בראשית המאה הראשונה לספירה. על אף ששמרה על כמה מהאותיות הדראוידיות המקוריות, היא הושפעה עמוקות מסנסקריט ומפראקריט. ככל הנראה, תושבי האזור אימצו נוסח של פראקריט שהתגלגל עם הזמן לראשית הספרות בטלוגו. טקסטים ספרותיים בטלוגו עשויים להשתמש במונחים מסנסקריט או להיות "מסונסקרטים" במידה רבה מאוד, עד כדי כשבעים אחוזים מן המלים, וכללי הדקדוק בטלוגו נגזרים במאמץ מן הקאנון בסנסקריט. ספרות טלוגו, אפוא, נשענת על הסנסקריט על אף שמקורה ממשפחת לשונות אחרת.

לא ידועה ספרות טלוגו לפני המאה ה-11: כל הכתובות המוקדמות יותר באנדרה פרדש נכתבו בסנסקריט או בפראקריט.

נושאים

ספרות טלוגו המוקדמת עוסקת ברובה בנושאים דתיים. משוררים ומלומדים שאבו בעיקר משירוֹת אפיות כגון ראמאיאנה, מהאבהארטה, בהאגאוואד גיטה, ומפּוּראנוֹת, כולן מקורות עשירים לתרבות הודו.

החל מן המאה ה-16, סיפורים נידחים מן הפוראנות משמשים בסיס לשירים בסוגת הקאוויה (שירה חצרונית קצרה המאופיינת בסלסולי לשון). כמו כן החלו להופיע חיבורים שנודעו בשמות אקהיאנה (Akhyana) וקהאנדה (Khanda), שעסקו בקורות גיבור יחיד תחת הכותרת צ'אריטרה, ויג'איה, וילאסה, ואבהיודאיה, והפכו עד מהרה לסוגת השירה הנפוצה ביותר.

במאה ה-18 נפוצו שירים על נישואיהם של גיבורים, תחת השמות פּארִינַאיָה, קַאלִיאנָה, וְוִיוָאהָה.

לצד אלו, היו חיבורים דתיים על מייסדי דתות וכיתות, תורותיהם (סַארָה), ופרשנויות (בהאשיה). כמו כן נתחברו יצירות בתחומים הבאים: אסטרולוגיה, משפט, דקדוק, פתגמי מוסר, ומזמורים.

צורות

בין הסוגות המופיעות בספרות טלוגו:

• פראבאנדהאם: שיר עלילה בעל משקל הדוק. שלוש תת-סוגות הן:
  • פראקהיאטאם: נושא מוכר או מסורתי
  • אוטפאדיאם: נושא בדוי
  • מישראמאם: נושא מעורב
• צ'אמפו: יצירה המורכבת משירה ומפרוזה גם יחד.
• קאוויאם: שירה שנפתחת בתפילה קצרה (שנקראת פרארטהאנה), שמתחילה בסימן המבורך "שְׁרִי" שנחשב סגולה לברכת אל. לאחר מכן מפורטות נסיבות חיבור השיר.
  • פּאדיה קאוויאם: שירה שקולה
  • גאדיה קאוויאם: שירה בלתי שקולה
  • קהאנדה קאוויאם: שירים קצרים
• קאוויטה: שירה
• שאטאקאם (אנתולוגיה): צורה ספרותית ששמה נגזר מן המלה "שאטה", שפירושה בסנסקריט הוא "מאה". השאטאקאם היא אסופה בת מאה שירים. הנושא בדרך כלל פילוסופי, דתי, או מוסרי.
• דאשאקה (אנתולוגיה): אסופה בת עשרה שירים.
• אוואדהאנאם: סוגה המערבת אלתור חלקי של שירים באמצעות משקלים, צורות, ונושאים מוגדרים.
• נאוואלה: יצירת סיפורת בדיונית בכתב, ארוכה יותר מסיפור קצר.
• קאטהא: סיפור מעשה דתי
• נאטאקאם: מחזה

קבוצת המחברים בני המאה ה-16 מחצר הקיסר סרי קרישנה דווה ראיה שנודעה בשם הקיבוצי אשטאדיגאג'אס חיברה יצירות בכל שלוש סוגות הפראבאנדהאם בעת ה"פראבאנדהאם יוגאם".

הצורה צ'אמפו (שירה מעורבת בפרוזה) אופיינית לספרות טלוגו. על אף שהיא הצורה הנפוצה, ישנם חריגים: טיקהאנה חיבר את היצירה אוטארה ראמאיאנה על טהרת השירה. מכיוון שיצירות צ'אמפו מסוג קאוויה ופראבאנדהא היו מעבר להשגתם של ההמונים, הומצאו סגנונות הדוויפאדה והשאטאקה. המונח דויפאדה (מילולית: שתי רגליים) מתאר דו-טור, ואילו שאטאקה מתאר שיר בעל מאה טורים. בין שירי השאטאקה הידועים נמנים "סארוֶשווארה שאטאקה, קאלאהאסטישווארה שאטאקה, דאסאראתי שאטאקה".

שירי שאטאקה מסוימים מחולקים לעשר קבוצות בנות עשרה טורים כל אחת, ואלו מכונות דאשאקה, בהשפעת שפת פראקריט.

סוגת האוואדהאנאם הייתה מקובלת בסנסקריט וצברה אהדה נוספת בטלוגו ובקאנאדה. היא מצריכה יכולת שינון טובה, וכושר תיאום בין כמה משימות מקבילות. מי שביצע בהצלחה אוואדהאנאם זוכה לכינוי מיוחד -- לדוגמה, מי שביצע אוואדהאנאם בן שמונה "שאלות" (פרוצ'אקות) נקרא אשטאוואדהאני.

התפתחות

יוצרים מוקדמים

לפני ננאיה (עד שנת 1020)

בראשית ספרות טלוגו מופיעות כתובות, משנת 575 לספירה ואילך. רוב הכתובות היו מתורגמות מסנסקריט.

תקופת הפוראנות (1020 עד 1400)

תקופה זו מכונה "קאווי טראיאם", כלומר "שילוש המשוררים". מדובר בשלושת המשוררים ננאיה, טיקאנה, ויראפראגאדה (או אראנה), אשר תרגמו את המהאבהאראטה מסנסקריט לטלוגו בין המאה ה-11 למאה ה-14.

ננאיה בהאטאראקודו (או אדי קאווי)

תרגום המהאבהאראטה מאת ננאיה בהאטאראקודו (בטלוגו: నన్నయ), שחי במאה ה-11, נחשב ליצירה הראשונה בטלוגו. על אף שיש כתובות מוקדמות יותר בטלוגו, מכנים את ננאיה "אדי קאווי" (המשורר הראשון). ננאיה היה הראשון שחיבר דקדוק מסודר של טלוגו כתובה. תורת הדקדוק הזו הלכה בדרכם של ספרי הדקדוק אסטאדהיאיי וואלמיקיוויאקאראנאם מאת הבלשן הקדום פאניני , אך בניגוד לפאניני, חילק ננאיה את ספרו לחמישה פרקים, שעסקו בסאמג'נה, סאנדהי, אג'אנטה, האלאנטה, וקריה. ננאיה הספיק להשלים שני פרקים וחלק מן הפרק השלישי של המהאבהאראטה, בסגנון צ'אמפו.

טיקאנה (1205-1288)

את החיבור "אנדרה מהאבהאראטאם" של ננאיה המשיך לתרגם טיקאנה סומאיאג'י (טלוגו: తిక్కన సోమయాజి), שהשלים את פרקים 4 עד 18.

יראפראגאדה

יֶראפְּראגאדָה (טלוגו: ఎర్రాప్రగడ), בן המאה ה-14, השלים את תרגום האפוס בכך שהשלים את הפרק השלישי. תחילה חיקה את סגנונו של ננאיה, אך לאחר שינוי קצב הדרגתי, מסיים את הפרק בסגנונו של טיקאנה.

שלושת המחברים הללו -- ננאיה, טיקאנה, ויראפראגאדה -- מכונים ה"קאוויטראיה" (שלושת המשוררים) של שפת טלוגו. בעקבותיהם באו תרגומים אחרים, כגון "מארקאנדיה פוראנאם" מאת מאראנה, "דאסאקומארה צ'אריטה" מאת קטאנה, ו"האריוואמסאם" מאת יראפראגאדה.

בּאדֵנָה בְּהוּפּאלָה (1220–1280)

אחת מיצירות השאטאקה המפורסמות ביותר בטלוגו היא "סומאטי שאטאקה", שהיא יצירה בסוגת ה"ניטי" ("מוסר"). היא מורכבת מלמעלה ממאה "פאידיאלו" (שירים). חוקרים סבורים כי היא חוברה בידי משורר בשם באדנה בהופאלה (טלוגו: బద్దెన భూపాల), שהיה מוכר גם בשם בהאדרה בהופאלה. הוא היה נסיך משושלת צ'ולה תחת הקיסרית ראני רודראמה דווי, משושלת קאקאטייה, ותלמידו של טיקאנה.

אם אומנם "סומאטי שאטאקה" חוברה בידי באדנה בהופאלה, הרי היא אחת מיצירות השאטאקה המוקדמות ביותר בטלוגו, יחד עם "ורושאדהיפה שאטאקה" מאת פאלקוריקי סומאנאתה, ו"סארווסווארה שאטאקה" מאת יאתהאוואקולה אנאמאיה. כמו כן, היא אחת מיצירות טלוגו הראשונות שתורגמו לשפה אירופית, עת תרגם אותה לאנגלית צ'ארלס פיליפ בראון בשנות הארבעים של המאה ה-19.

תקופת סרינאתה ופראבאנדהאם

סרינאתה

סְרִינאתָה (1365–1441, טלוגו: శ్రీనాథుడు) הפיץ את סגנון ה"פראבאנדהא". הוא שימש בתפקיד שׂר בחצרו של פֶּדַאקוֹמַאטִי וֶמַארֶדִי מקונדאוידו, וחיבר את היצירות "סאליוואהאנה סאפטאסאטי", "פאנדיטאראדהיה צ'אריטה", "שיואראטרי מאהאטיאם", "האריוילאסה", "בהימאקאנדה", "קאשי קהאנדאם", שרינגארה נאישאדהאם", "פאלאנאטי וירה צ'אריטרה", "קוטה ואמסה (דהאנאג'איה ויג'איאם)", "סרינגארה דיפיקה", ו"קרידאבהיראמאם". היצירות עסקו בהיסטוריה ובמיתולוגיה. סרינאתה זכה לכינוי "קאווי סארוואבהוומה" (מלך המשוררים).

וֶמַאנָה

קוּמאראגִירִי וֶמָה רֶדִי, שנודע בכינוי "יוגי וֶמַאנָה", היה משורר טלוגו שפעל במאה ה-14. שיריו נכתבו בטלוגו המדוברת של זמנו, וידועים במשלב פשוט וניבים עממיים. השירים עוסקים ביוגה, מוסר, וחוכמה עממית. החוקרים אינם תמימי דעים באשר לתקופת חייו של ומאנה; צ'ארלס פיליפ בראון, שחקר את יצירת ומאנה, העריך שנולד בשנת 1352 לפי פרטים בשיריו. רוב שיריו מרובעים, והשורה הרביעית היא בדרך כלל "וישוואדהאבהיראמה וינורה ומה" ("הנאהב על וישוואדהא, הקשב וֶמָה"; הדעות חלוקות באשר לפירוש השורה), כך שעיקרו של כל שיר נתמצה בשלוש שורות בלבד.

ומאנה הרבה לנסוע ברחבי דרום הודו, ורכש מוניטין כמשורר וכחכם יוגה. עד כדי כך יצאה תהילתו, שנטבע הפתגם העממי: "דברי ומאנה הם דברי הודות". הוא זכור בשל סגנון ה"צ'אטו פּאדיאם" -- השיר צופן המשמעות החבויה. שורות רבות של ומאנה הפכו מטבעות לשון בטלוגו בת ימינו.

בַּאמֵרָה פּוֹטַאנָה (1450-1510)

באמרה פוטאנה (טלוגו: బమ్మెర పోతన) זכור בעיקר בשל תרגמו את ה"בהאגאוואטה פוראנה" מסנסקריט לטלוגו. יצירתו "אנדרה מאהא בהאגאוואטאמו" מכונה בדרך כלל ה"פוטאנה בהאגאוואטאם".

הוא נולד למשפחת ברהמינים שהשתייכה לענף הניוגי ונחשב "משורר טבעי" שלא נזקק למורה. בצעירותו חיבר שיר בשם "בהוגיני דאנדאקאם" שהיה שיר שבח לבְּהוֹגִינִי, פילגשו של המלך סינגא בהופאלה. זו יצירת הטלוגו המוקדמת ביותר מסוגת ה"דאנדאקה" (שיר דקלום אשר עושה שימוש באותה רגל משקלית לכל אורכו). יצירתו השנייה הייתה "ויראבהאנדרה ויג'איאמו", שתיארה את הרפתקאות ויראבהאנדרה, בנו של שיווה. כאיש צעיר סגד לשיווה, אך לימים שינה את טעמו והלך בעקבות ראמה והתעניין בישועה, מה שהוביל להשראה לתרגם את ה"בהאגאוואטה פוראנה".

אנאמאצ'אריה

טאלאפאקה אנאמאצ'אריה, או אנאמאיה (בטלוגו శ్రీ తాళ్ళపాక అన్నమాచార్య, ‏ 9 במאי 1408 -- 23 בפברואר 1503) מכונה ה"פאדה-קאוויטה פיטאמאהא" של שפת טלוגו. הוא נולד למשפחת ברהמינים. יצירותיו השפיעו מאוד על מבנה יצירות מוזיקה קרנטית. המסורת מייחסת לאנאמאצ'אריה כ-32,000 שירים, אך שרדו רק כ-12,000 שירים. יצירותיו מבוססות על אסכולת הוישישטאדואיטה. אנאמאצ'אריה חונך בשיטת רמאנוג'א על ידי סרי סאטאגופה יאטינדרה ממסדר אֲהוֹבִּילה.

טאלאפאקה טירומאלאמה

טאלאפאקה טירומאלאמה (בטלוגו తాళ్ళపాక తిరుమలమ్మ), רעייתו של אנאמאצ'אריה, חיברה את היצירה "סובהאדרה קאליאנאם", ונחשבת למשוררת הראשונה בשפת טלוגו. היצירה מורכבת מ-1170 שירים, ועוסקת בנישואי ארג'ונה וסובהאדרה, דמויות מן המהאבהאראטה. היא תיארה את הולדת תרבות טלוגו בסיפור הלקוח מתוך האפוס הסנסקריטי.

אלאסאני פֶּדאנה

אלאסאני פדאנה (అల్లసాని పెద్దన), בן המאות ה-15 וה-16, נחשב בכיר ה"אשְטאדיגאג'אלוּ" -- שמונת המשוררים בחצר קרישנהדוואראיה, מושל באימפריית ויג'איאנאגארה. פדאנה היה יליד סומאנדפאלי, ליד פנוקונדה.

פדאנה חיבר את ה"פראבאנדהא" הגדולה הראשונה, ולכן זכה לתואר "אנדהרה קאוויטה פיטאמאהה" (האב הגדול של השירה בטלוגו). יש סוברים שאף היה שר בחצר המלך, ומכאן הכינוי "פדאנאמאאטיה" (פדאנה השר). הוא חיבר יצירה בשם "סווארוצ'ישה מאנו סאמבהאוואם", אשר ידועה גם בשם "מאנו צ'אריטרה", והיא פיתוח של סיפור מתוך שירת המארקאנדייה אשר עוסק בהולדת סווארוצ'ישאמאנו, שהוא אחד מארבעה-עשר המאנו בדת ההינדו. הסיפור המקורי הורכב מכ-150 שירים, ופדאנה הרחיב אותו לשישה פרקים המחזיקים כ-600 שירים.

יצירתו נחשבת אחת מה"פאנצ'ה קאוויאס", חמש היצירות המובחרות בשפת טלוגו. יצירה נודעת אחרת של פדאנה, "האריקאטהאאסאאראמו", אבדה ואיננה.

יוצרי תקופת הביניים

דהורג'אטי

דהורג'אטי (טלוגו: ధూర్జటి) היה משורר בן המאה ה-15 וה-16 בחצר קרישנאדוואראיה, ונמנה עם ה"אשטאדיגאג'אלו". הוא נולד בשרי קלהאסטי, בן לסינגאמה ולנריאנה ונכד לג'קאיה.

קישורים חיצוניים

• ספרות טלוגו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)