סלמיס (קפריסין)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סלמיס
Σαλαμίς
היסטוריה
נבנה המאה ה־11 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, קפריסין עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 35°11′00″N 33°54′00″E / 35.183333333333°N 33.9°E / 35.183333333333; 33.9
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שרידים בסלמיס

סלמיס (ביוונית עתיקה: Σαλαμίς; ביוונית: Σαλαμίνα - "סאלאמינה") הייתה עיר-מדינה עתיקה לחופו של מפרץ מאוסה שבים התיכון, במזרחו של האי קפריסין. שרידי העיר שוכנים סמוך לשפך הנהר פדיאוס, כשבעה קילומטרים מצפון לעיר פמגוסטה (גזימאוסה) ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין.

מיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המיתולוגיה היוונית נוסדה סלמיס בידי טאוקרוס (אנ') בנו של טלאמון, מלך האי סלמיס שבמפרץ הסרוני, ואחיו של איאס גיבור מלחמת טרויה. טאוקרוס הגיע לקפריסין לאחר המלחמה, הקים בה מקדש לזאוס ונשא לאישה את בתו של המלך קינירס. בהמשך הקים טאוקרוס עיר חדשה לה קרא על-שם האי ממנו הגיע, והיה למלכה הראשון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הקלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת ערי הממלכה בקפריסין
כלי קדרות מהמאה ה-7 לפנה"ס, המוצגים במוזיאון שבמנזר ברנבא הקדוש

הממצאים המוקדמים ביותר באתר, בדמות מעגן ונקרופוליס, הם מהמאה ה-11 לפנה"ס, וקבורת ילדים בכדים כנעניים מעידה על השפעה פיניקית. העיר החלה לגדול במאה ה-8 לפנה"ס בזכות הסחר המשגשג עם ערי הלבנט, במיוחד הפיניקיות, אסיה הקטנה ומצרים העתיקה; באותה תקופה היה האי נתון תחת שלטונה ההגמוני שלל צור.[1] בתחילת המאה הבאה נחלשה אחיזת צור באי, והאימפריה האשורית החדשה קיבלה את השליטה עליו; מלכי האי, ובינהם כיסו/כישו מלך סלמיס השמי,[2] העלו מס וחומרי בנייה לאסרחדון,[3] וכן באו לאשורבניפל להגיש לו מנחות ולנשק את רגליו, והוא הכריחם ללוותו עם כוחותיהם ואניותיהם את חייליו בים וביבשה.[4]

טקסטים וכתובות מצביעים על כך שבתקופה הקלאסית הייתה סלמיס לעיתים בתחרות עם כתי, אחת המעצמות המקומיות העיקריות.[5]

מטבע מתקופת אווגוראס הראשון

החל במאה ה-6 לפנה"ס הלכה סלמיס והפכה לעיר החשובה בקפריסין, והייתה הראשונה שטבעה מטבעות משלה, החל בשנת 515 לפנה"ס. העיר לקחה חלק חשוב במרד האיוני נגד הפרסים, וקרב סלמיס הימי והיבשתי התחולל סמוך לה בשנת 497 לפנה"ס, והכריע את גורל המרד. חודשים ספורים לאחר הקרב השתלטו הפרסים על האי. אוגורס הראשון, מלך סלמיס בין השנים 410-374 לפנה"ס, היה בן בריתן של אתונה העתיקה ושל מצרים. הוא נלחם, ככל הנראה, יחד עם הפפים בקרב ימי ויבשתי גדול בכתי (ששימשה בסיס עורפי למצור של ארתחששתא על סלמיס), מכיוון שביקש להגדיל את שטחיו על האי והיה היריב הקבוע של מלך כתי.[6] כתי ניצחה בקרב,[7] ואף שלא הגדילה את שטחיה, היא שמה קץ להתערבות מלך סלמיס, חיזקה את בעלי הברית של הפרסים באי וביססה את ההגמוניה הפרסית במזרח הים התיכון, כפי שהוגדרה בשלום אנטלקידס.[6] אוגורס הצליח להתנער משלטון פרס, השתלט על האי כולו ושעבד את צור וצידון, ואולי אף את דור. בשנת 343 לפנה"ס, בימי בנו, אוגורס השני, שב ארתחשסתא השלישי, מלך פרס, וכבש את קפריסין.

בשנת 332 לפנה"ס כבש אלכסנדר הגדול את האי, ובתחילת מלחמות הדיאדוכים, לאחר קרב עזה, קיבל תלמי סוטר לידיו את השלטון על קפריסין, וביטל את הממלכות המקומיות בה;[8] ניקוקראון מלך סלמיס, שימש כמלך בובה באי עד 311 לפנה"ס, עת תלמי הראשון אילצו להתאבד יחד עם בני משפחתו. תלמי העביר את מוקד השלטון בקפריסין לפאפוס שבדרום-מזרחו של האי, וסלמיס ירדה מגדולתה. במסגרת מאבקו של אנטיגונוס מונופתלמוס לשליטה על האי, בשנת 306 לפנה"ס התחולל מול חופי העיר קרב ימי (אנ') שבמהלכו הביס דמטריוס פוליורקטס בן אניטוגונוס את צבא תלמי ונטל את השליטה על כל קפריסין בשם אביו, אולם מעט לאחר מכן חזרה השליטה לבית תלמי בקביעות.[9]

התקופה הרומית והביזנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי "מעשי השליחים" הטיף פאולוס בעיר: ”והמה המשלחים על ידי רוח הקדש ירדו אל סלוקיא ומשם באו באניה אל קפרוס׃ ויבאו אל עיר סלמיס ויגידו את דבר האלהים בבתי הכנסיות אשר ליהודים ויהי להם גם יוחנן למשרת.” (מעשי השליחים 13, 4-5) לפי המסורת הנוצרית, ברנבא אשר הביא את הנצרות לקפריסין ונחשב למייסד הכנסייה הקפריסאית, נסקל למוות בסלמיס בשנת 61. ברנבא היה חברו של פאולוס ובן האי, ומעל קברו שממערב לשרידי העיר, הוקמו במאה ה-5 כנסייה ומנזר הקרויים על-שמו. כנסייה זו נהרסה והמבנה הנוכחי במקום הוא מהמאה ה-18. בשנת 115 פרץ מרד התפוצות של היהודים נגד הקיסר טראיאנוס. יהודי קפריסין התקוממו בראשותו של ארטמיון, וסלמיס חרבה. לפי דיו קסיוס 240,000 מתושבי האי היוונים מצאו את מותם במרד, ולאחריו נאסרה ישיבת יהודים בקפריסין.[10] בשנים 332 ו-342 חרבה העיר ברעידות אדמה, ובשנייה פגע בה גם גל צונאמי.

קונסטנטיוס השני בנה עיר חדשה וקטנה יותר על חורבות סלמיס המקורית, והעניק לה את השם "קונסטנטיה". העיר הפכה למושב בישוף בסוף המאה ה-4, והידוע שבנושאי תפקיד זה היה אפיפניוס מסלמיס שהתמנה בשנת 367 וכיהן במשרה עד מותו בשנת 402. במאה ה-6 שיפצו יוסטיניאנוס הראשון ואשתו תאודורה את העיר ובנו בה מספר בניני ציבור. במאה ה-7, בעקבות אסונות טבע וכיבוש האי בידי מועאויה הראשון בשנת 649 ננטשה העיר וחרבה. כפר הדייגים הסמוך, ארסינואה (לימים פמגוסטה/גזימאוסה), ירש את מקומה והפך לעיר נמל.

האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפירות בסלמיס החלו בשנת 1952 ונמשכו עד פלישת טורקיה לקפריסין ב-1974. חלק מהממצאים שנחשפו באתר, שמורים במוזיאון שבמנזר ברנבא הקדוש, כ-2.5 קילומטרים דרומית-מערבית לשרידי העיר.

שרידי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים העיר

רוב הממצאים בסלמיס הם מהתקופה הרומית, אם כי שרידי מקדש זאוס שנחשפו באתר הם מסוף התקופה ההלניסטית (הקמת מקדש זה יוחסה במיתולוגיה למועד ייסודה של העיר במאה ה-11 לפנה"ס). המרכז העירוני של סלמיס בתקופה הרומית שכן בקצה הצפון-מזרחי של העיר, מקום בו נחשפו גימנסיון ותיאטרון ששוחזרו באופן מקיף, וכן אמפיתיאטרון, בית מרחץ ואצטדיון. הגימנסיון מלבני ובמרכזו ניצב פסלו של הקיסר אוגוסטוס. המוסד כלל בתי שימוש ובריכת שחייה קטנה. במקום ניצבים מספר פסלים, רובם חסרי ראש, וחלקם הועברו לכאן מהתיאטרון לאחר רעידת האדמה שהחריבה את העיר במאה ה-4. התיאטרון שפונה לכיוון צפון-מערב הוקם בימי אוגוסטוס והיו בו מקומות ל-15,000 צופים. ממצאים נוספים מהעת העתיקה כוללים שתי אגורות, האחת הלניסטית והשנייה רומית, ושרידי אמת מים שהובילה מים אל העיר מקיתראה (Κυθραία) שלמרגלות הרי קירניה.

מהתקופה הביזנטית נחשפו שרידי בזיליקה שהוקמה במאה ה-4 בידי אפיפניוס מסלמיס והיא חרבה במאה ה-7 בידי הערבים. בבזיליקה שהייתה הגדולה בקפריסין, התגלו שרידי בפטיסטריום ופסיפסים, ובחלקו הדרומי של האפסיס קבור הבישוף אפיפניוס.

הנקרופוליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקרופוליס של העיר משתרע ממערב לה על-פני שטח נרחב. הקבורה במקום החלה לפחות במאה ה-11 לפנה"ס ונמשכה עד לתקופה הרומית. למרות שרוב הקברים נשדדו בחלק מהם התגלו ממצאים רבים המלמדים כי המתים נהגו להיקבר עם כל רכושם, לעיתים אפילו עם עבדיהם. הקבר הידוע ביותר באתר הוא "קבר 79" שנחשף בשנת 1966, ובו מנחות קבורה יקרות ערך, בין היתר ממצרים ומסוריה. בקבר זה נמצאו גם מרכבות ושרידי סוסים. כלי קדרות יווניים בעלי עיטורים גאומטריים שנמצאו בקברים שונים, מעידים על קשרי המסחר של סלמיס עם העולם האגאי. סמוך מדרום לנקרופוליס, מצידו הדרומי של נהר פדיאוס, שוכנים שרידיה של העיר אנקומי (אנ') (Έγκωμη), עיר מתקופת הברונזה, ששימשה, אולי, כבירת ממלכת אלשיה הקדומה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סלמיס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Nadav Na'aman, Sargon II and the Rebellion of the Cypriote Kings against Shilṭa of Tyre, Orientalia 67, 1998, עמ' 244
  2. ^ Karen Radner, The many kingdoms of Cyprus, Assyrian empire builders (University College London), ‏2012
  3. ^ Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 23–24 (הקטע חוזר גם בעמ' 46)
  4. ^ Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 116–117 (הקטע חוזר בעמ' 141–142). יש לציין שחלק זה מהמסע הראשון של אשורבניפל לא מופיע בתיאורי המסע המוקדמים, והוא נוסף לאחר שהמלך ערך מחדש את ספרי שנותיו (על כך ראו בעמ' 107).
  5. ^ Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 11 doi: 10.2307/1357405
  6. ^ 1 2 Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 13 doi: 10.2307/1357405
  7. ^ כפי שהונצח בכתובת KAI 288 על בסיס של טרופאיון. עוד על כך ראו:
    Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 12 doi: 10.2307/1357405;
    Maria Giulia Amadasi Guzzo, José Ángel Zamora López, Pratiques administratives phéniciennes à Idalion, Cahiers du Centre d’Études Chypriotes, 2020, פסקה 9;
    Paolo Xella, Le dieu B‘L ‘Z dans une nouvelle inscription phénicienne de Kition (Chypre), Studi Epigrafici e Linguistici 10, 1993, עמ' 61–69
  8. ^ Maria Giulia Amadasi, José-Ángel Zamora, The Phoenician Name of Cyprus: New Evidence from Early Hellenistic Times, Journal of Semitic Studies 63, 2018, עמ' 87 doi: 10.1093/jss/fgx037
  9. ^ Maria Giulia Amadasi, José-Ángel Zamora, The Phoenician Name of Cyprus: New Evidence from Early Hellenistic Times, Journal of Semitic Studies 63, 2018, עמ' 86 doi: 10.1093/jss/fgx037
  10. ^ דיו קסיוס, 68, 32


אנית "היפוס" (סוס) פיניקית ערים ומושבות פיניקיות
מפת ערי הפיניקים ומושבותיהם
כנען
ערי החוף אלת • רפיח • עזה • אשקלון • אשדוד • מחוז יבנה • יפו • תל מיכל • ארשף • אליכין • מגדל עבדעשתרת • תל מבורך • קרוקודילון • דאר • עתלית • קרתה • שקמונה • תל אבו הואם • בעל • תל בירה • עכו • כברי • אכזיב • חמון • צור • מחלב • צרפת • צידון • בארות • גבל • בתרון • טריפולי • אורתוסיה (אנ') • ערקת • צמר • מרימה (אנ') • מרת (אנ') • אַרְוָד • אנטי־ארוד • קרן • בלנאה • פלטוס (אנ') • גבעל • לאדכא • אוגרית־רמיתה • מוריאנדה (אנ')
פנים הארץ מרשה • ירושלם • שכם • כבול • מצפה ימים • קדש • תל אנפה • כמד • בעל־בקע
קיליקיה אזתודי • אדון • לארטס (אנ')
אי־כתיים/אלשי כתי • אדיל • תמש • לפש • פף • סלמיס • אמתוס (אנ')
יוון רודן • כפתור • אי־כתר (אנ') • סאמוס • קליסטה־תרה • תאסוס • עבדרת • אתונה • פיראוס • תבאי (אנ') • דמטריאס • קוס • אוליארוס (אנ') • פויניקוס (אנ')
מצרים תחפנחס • מף • איפסמבול
סיציליה צור הכוסים • אגרגנת • הראקליה מינואה • סלינוס (אנ') • מזר (אנ') • ליליבאיום • מטוא (אנ') • דרפנה • ארך (אנ') • ציץ • כפרא (אנ') • חמר (אנ') • ראש מלקרת • הנה
שרדן אולביה • פאולי ג'ריי (מארח?) (אנ') • כרלי • נורה (אנ') • ביתען (אנ') • סלכי (אנ') • אי נצים (אנ') • מונטה סיראי (אנ') • נאפוליס (אנ') • תרוס (אנ') • אלגרו
קורסיקה אלליה (אנ')
מצר מלקרת אנן • גול • אירנם • למפדוזה
צפון אפריקה תובקטיס • לפקי • ויעת, פילן, מעקר • צברתען • מנינקס • מקם חדש (אנ') • קפסה • תעינת (אנ') • ראש פה (אנ') • אכולה (אנ') • שטפשר (אנ') • תפסוס (אנ') • לפקי (תוניסיה) (אנ') • ראש פנת • אדרמת • מכתר (אנ') • תנסמת (צר') • אספיס (אנ') • כרכואן • קרתחדשת • עתקת • ראש אשמן (אנ') • עפון אקרא • תבגג • ווגה (אנ') • אלתברש (אנ') • בבעל (אנ') • תברכען (אנ') • תגרן (אנ') • עפון (אנ') • מלכא (אנ') • מקמא (אנ') • ראש כד (אנ') • כרטן • טפתען (אנ') • אי גלגל (אנ') • סראע (אנ') • תמכי (אנ') • ראש עז (אנ') • ראשיפיסיר (אנ') • אי אמן (אנ') • ראש כובב (אנ') • כש (אנ') • ראשוביקרי (אנ') • ראש גני (אנ') • אי כוסים • תיפאזה • אי חול (אנ') • גנגן (אנ') • קרתן (אנ') • כמא (אנ') • ראשגון (אנ') • ראש אדר • אבן חק (אנ') • חק ש עלשת • תיתגא (אנ') • יוליה קונסטנטינה זיליל (אנ') • לכש (אנ') • וולוביליס (אנ') • תומיאטרי (אנ') • תמדעת (אנ') • סלעת־שעלת (אנ') • אזמה (אנ') • ראשיביס • מוגדור • אגדר
אישפניה אליסובו • נמל חנבעל ונמל מגן • אוסונובה • טבירה (אנ') • אונובה • שפלה • קרת חמן (אנ') • קרת טובה • לבריחה (אנ') • אגדר • קרת (אנ') • מונס קלפה • קרו דל ווילאר (אנ') • מלחת • טוסקנוס (אנ') • צכץ • עבדרת (אישפניה) (אנ') • תותוגי (אנ') • תגלת (אנ') • קרתחדשת (אישפניה) • הרנא (אנ') • אקרה לאוקה • צוריכה (אנ') • טרקו
האיים הבלאריים איבשם (אנ') • מגן
עוד מסלת • אביניון • נים • אי נור • עשתרות (אנ') • תרשיש • אופיר • אימפריית קרתחדשת
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סלמיס_(קפריסין)&oldid=38466374"