סכנדר קובטי

סכנדר קובטי
	אין תמונה חופשית
לידה	1975 (בן 49 בערך); תל אביב-יפו, ישראל
סוגה מועדפת	דרמה, דוקו-דרמה, נאו-ריאליזם
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-2003
עיסוק	במאי, תסריטאי, עורך ושחקן קולנוע
מקום לימודים	הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
יצירות בולטות	עג'מי;
פרסים והוקרה	פרס אופיר עבור: הסרט, הבימוי, התסריט והעריכה הטובים ביותר (במשותף עם ירון שני); מועמדות לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר;
	פרופיל ב-IMDb

סכנדר קובטי (בערבית: إسكندر قبطي, תעתיק מדויק: אסכנדר קבטי; נולד ב-1975) הוא תסריטאי, במאי קולנוע, אמן ושחקן ערבי ישראלי-פלסטיני ממוצא מצרי (קופטי). סרטו המוכר ביותר, "עג'מי", היה מועמד ב-2010 לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובטי נולד ביפו ב-1975 למשפחה פלסטינית. אמו, מארי, היא אשת חינוך ומנהלת בית הספר יאפא הערבי-דמוקרטי ביפו, ואביו, איליה, הוא נגר. קובטי בעל תואר ראשון מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, הוא למד משחק ובימוי בתיאטרון הטכניון, שיחק (בערבית) בהצגה "סוף-סוף", בבימוי אוריאל זוהר בשנת 2001 בטכניון ובפסטיבל בירושלים. הוא אף כתב, ביים וערך מספר סרטים בדיוניים, תיעודיים וניסיוניים קצרים. קובטי התחיל לימודי תואר שני בקולנוע באוניברסיטת תל אביב, אך פרש כשהחל לשמש כעוזר במאי בסרטו של ערן ריקליס "הכלה הסורית" (2004). ב-2009 נבחר קובטי לכתוב את התסריט לגרסה הישראלית-ערבית של "רחוב סומסום". בסוף אותה שנה נישא למונא.

ביצירות הווידאו שלו מציף קובטי את בעיותיהם של הערבים בישראל. קובטי חי כיום עם משפחתו באבו דאבי, מלמד קולנוע בשלוחה המקומית של אוניברסיטת ניו יורק ויוצר סרטים ואמנות^[1].

פעילותו האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אמת" (2003)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 יצר את הסרט הקצר "אמת" עם המוזיקאי רביע בוכארי, ששודר בערוץ 8. הסרט מתאר שני פלסטינים המבקרים באתרים שונים בעיר יפו שאינם תיירותיים, תוך שהם מגוללים את ה"היסטוריה" של המקום כמו מדריכי טיולים^[2]. הסרט מציג סדרה של דיאלוגים סותרים בין שני האנשים אודות סיפורים מדומיינים סביב כמה אתרים, אשר מתפתחים גם לוויכוחים אודות משמעותם הדתית לכאורה. אתרים אלה מומצאים מחדש כאתרי מורשת יהודית, אשר מוכיחים לכאורה את זיקתו ההיסטורית של העם היהודי לארץ ישראל. קובטי ובוכארי הובילו בעבודה זו מהלך מורכב המתייחס הן לז'אנר הסרטים התיעודיים החותרים לחשוף את ה"אמת" של מקומות, והן למסורת הדרכת הטיולים האוריינטליסטית בעיקרה השכיחה ביפו^[2]. בעבודה, ההופכת להיות פרודיה אלטרנטיבית הנקראת באירוניה "אמת", מעלים קובטי ובוכארי שאלות על הכאן ועכשיו, על העבר, ועל כתיבה מחדש. לדעת אוצר התערוכה, חנא פרח, אך על אף העיסוק הנרחב בזיכרון, הנצחה ושכחה בתרבות הפלסטינית בכלל ובעיר יפו בפרט, הוא לא מייצר נרטיב פלסטיני לאומי משמעותי ומייצג^[2].

"עג'מי" (2009)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המורכבות של יוצרים פלסטינים אזרחי מדינת ישראל עם תמיכה ומימון ממשלתיים, התגלתה ביתר שאת כשקובטי ביים את סרטו העלילתי המלא הראשון, "עג'מי". הסרט יצא בשנת 2009, לאחר עבודה שנמשכה שבע שנים יחד עם ירון שני. הסרט זכה להצלחה ולפרסים רבים, בהם פרס אופיר לסרט הטוב ביותר וציון לשבח בפסטיבל קאן. סכנדר שיחק תפקיד מרכזי בסרט. הסרט היה בין חמשת המועמדים לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2010.

מספר ימים לפני טקס חלוקת הפרסים, אמר לכתב ערוץ 2 כי הוא "לא מייצג את מדינת ישראל, זה דבר מאוד טכני, ככה זה עובד באוסקר. כתוב ישראל כי הכסף מגיע מישראל. יש לך במאי ישראלי, יש לך במאי פלסטיני, יש לך שחקנים פלסטינים ושחקנים ישראלים. הסרט טכנית מייצג את ישראל, אבל אני לא מייצג את ישראל. אני לא יכול לייצג מדינה שלא מייצגת אותי"^[3]. דבריו אלו עוררו סערה בארץ. קובטי עצמו אמר כי העובדה שהסרט הביא למעלה מ-200,000 צופים לבתי הקולנוע היא ההישג האמיתי ולא זכייה באוסקר, מאחר שרצונו הוא לפתוח לאנשים את העיניים למציאות של הפלסטינים בישראל דרך הסרט. הוא הוסיף כי הבעיה האמיתית אינה חוסר רצון להתמודד עם בעיות אלו, אלא המהירות בה אנשים בוחרים לשלול את הצד השני. שותפו של קובטי לבימוי ירון שני, לעומת זאת, הביע את דעתו כי הסרט הוא ישראלי, מייצג ומדבר "ישראליות" ועוסק בסוגיות ישראליות^[4]. לדעת מבקרים מסוימים, "עג'מי" הוא ייצוג של החופש האמנותי בישראל, שהוא מפתח חיוני ליצירתיות התרבותית בישראל בכללה, ולמרות הצהרתו של קובטי שאולי אינו מייצג את ישראל, הסרט דווקא כן מייצג אותה^[5].

CoptiCo[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2018, הפעיל קובטי למשך שלושה חודשים חברת פטנטים בשם CoptiCo בגלריית בית הגפן, חיפה. החברה מייצרת ומשווקת מוצרים חכמים המעוצבים על מנת לפתור בעיות תרבותיות וחברתיות גלובליות, ובמיוחד כאלה בחברה הפלסטינית. לפי אתר החברה, מטרתה של CoptiCo היא להתמודד עם הבעיות הגדולות שעל סדר היום של האוכלוסיות הערביות ולאמץ מחקר ופיתוח בנושאים של שלום, דו-קיום, שוויון מגדרי וסולידריות חברתית^[6].

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2003: "האמת" (סרט קצר; בימוי, כתיבה, הפקה)
2006: "שלוש אמהות" (סרט עלילתי באורך מלא; משחק)
2008: "CFJ1" (סרט תיעודי קצר; בימוי, כתיבה)
2009: "עג'מי" (סרט עלילתי באורך מלא; בימוי, כתיבה, משחק)
2013: "The Buried Alive Videos" (סרט קצר; משחק)
2015: "Dam: Who Are You" (סרט קצר; בימוי, כתיבה)
2016: "Fair Trade" (סרט קצר; משחק)
2018: "Affix" (סרט קצר; בימוי, כתיבה, הפקה)
2018: "CoptiCo" (סרט קצר / פרויקט מוצר של CoptiCo; בימוי, כתיבה, הפקה)
2018: "iAshgar" (סרט קצר / פרויקט מוצר של CoptiCo; בימוי, כתיבה, הפקה)
2018: "Shishette" (סרט קצר / פרויקט מוצר של CoptiCo; בימוי, כתיבה, הפקה)
2018: "Jonnie Mashi" (סרט קצר / פרויקט מוצר של CoptiCo; בימוי, כתיבה).

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2009: "גברים בשמש", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (תערוכה קבוצתית)
2013: "תסיסה: דיור, שפה, היסטוריה- דור חדש בערים היהודיות-ערביות", מוזיאון נחום גוטמן (תערוכה קבוצתית)
2016: "האמת | CFJ1", פרויקט "בתים מעבר למקף 2016", יאפא-יפו (תערוכה קבוצתית)
2018: "CoptiCo", גלריה בית הגפן, חיפה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סכנדר קובטי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
סכנדר קובטי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
סכנדר קובטי, באתר AllMovie (באנגלית)
סכנדר קובטי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
שי גרינברג, העיר תל אביב, במאי עג'מי סכנדר קובטי: "הכסף שקיבלתי מהמדינה זה נצחון פצפון של המיעוט הפלסטיני", באתר הארץ, 19 במרץ 2010
נירית אנדרמן, במאי עג'מי, סכנדר קובטי, ללא חרטות, באתר הארץ, 9 במרץ 2010

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Roy Armes, New Voices in Arab Cinema, Indianapolis: Indiana University Press, 2015. (באנגלית)
^ ¹ ² ³ טל בן צבי וחנא פרח (אוצרי התערוכה), גברים בשמש (קטלוג התערוכה), הרצליה: מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, 2009
^ במאי "עג'מי": "לא מייצג את ישראל", באתר ynet, 7 במרץ 2010
^ שי גרינברג, במאי עג'מי סכנדר קובטי: "הכסף שקיבלתי מהמדינה זה נצחון פצפון של המיעוט הפלסטיני", באתר הארץ, 19 במרץ 2010
^ David Saranga, Ajami and the Oscars: Who Really Represents Israel?, Huffpost, ‏25.5.2011 (באנגלית)
^ About, CoptiCo homepage (באנגלית)

[1] Roy Armes, New Voices in Arab Cinema, Indianapolis: Indiana University Press, 2015. (באנגלית)

[הערה_מספר_20180816080859:0-2] ¹ ² ³ טל בן צבי וחנא פרח (אוצרי התערוכה), גברים בשמש (קטלוג התערוכה), הרצליה: מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, 2009

[3] במאי "עג'מי": "לא מייצג את ישראל", באתר ynet, 7 במרץ 2010

[4] שי גרינברג, במאי עג'מי סכנדר קובטי: "הכסף שקיבלתי מהמדינה זה נצחון פצפון של המיעוט הפלסטיני", באתר הארץ, 19 במרץ 2010

[5] David Saranga, Ajami and the Oscars: Who Really Represents Israel?, Huffpost, ‏25.5.2011 (באנגלית)

[6] About, CoptiCo homepage (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

פרס אופיר לבמאי הטוב ביותר
1990–1999	שבי גביזון (1990) • יעקב גולדווסר (1991) • אסי דיין (1992) • אנריקה רוטנברג (1993) • שמואל הספרי (1994) • שבי גביזון (1995) • אורי סיון וארי פולמן (1996) • ג'ולי שלז (1997) • שמי זרחין (1998) • אריק קפלון (1999)
2000–2009	בני תורתי (2000) • דובר קוסאשווילי (2001) • ניר ברגמן (2002) • שבי גביזון (2003) • יוסף סידר (2004) • דני סירקין (2005) • שמי זרחין (2006) • ערן קולירין (2007) • ארי פולמן (2008) • סכנדר קובטי וירון שני (2009)
2010–2019	ערן ריקליס (2010) • יוסף סידר (2011) • רמה בורשטין (2012) • יובל אדלר (2013) • טליה לביא (2014) • ארז תדמור (2015) • עילית זקצר (2016) • שמוליק מעוז (2017) • אופיר ראול גרייצר (2018) • ירון שני (2019)
2020 ואילך	ניר ברגמן (2020) • ערן קולירין (2021) • אורית פוקס רותם (2022) • איילת מנחמי (2023)

פרס אופיר לתסריט המקורי הטוב ביותר
1990–1999	שבי גביזון, יונתן ארוך ויוחנן רביב (1990) • חיים מרין (1991) • אסי דיין (1992) • אנריקה רוטנברג ואסטבן גוטפריד (1993) • אסי דיין (1994) • שבי גביזון (1995) • יגאל בורשטיין (1996) • אסי דיין (1997) • איל חלפון (1998) • אריק קפלון (1999)
2000–2009	יוסף סידר (2000) • דובר קוסאשווילי (2001) • ניר ברגמן (2002) • שבי גביזון (2003) • יוסף סידר (2004) • איל חלפון (2005) • שמי זרחין (2006) • ערן קולירין (2007) • ארי פולמן (2008) • ירון שני וסכנדר קובטי (2009)
2010–2019	נח סטולמן (2010) • יוסף סידר (2011) • רמה בורשטין (2012) • יובל אדלר, עלי ואקד (2013) • טליה לביא (2014) • אלעד קידן (2015) • רמה בורשטין (2016) • שבי גביזון (2017) • אופיר ראול גרייצר (2018) • סאמח זועבי (2019)
2020 ואילך	דנה אידיסיס (2020) • ערן קולירין (2021) • מיכל ויניק (2022) • אלינור סלע וריימונד אמסלם (2023)

פרס אופיר לעריכה הטובה ביותר
1990–2000	טלי הלטר-שנקר (1990) • ענת לוברסקי (1991) • איילת מנחמי (1992) • טלי הלטר-שנקר (1993) • ערה לפיד (1994) • טלי הלטר-שנקר (1995) • דב שטויר (1996) • דב שטויר (1997) • עינת גלזר-זרחין (1998) • טלי הלטר-שנקר ועינת גלזר-זרחין (1999)
2000–2010	טובה אשר (2000) • יעל פרלוב (2001) • עינת גלזר-זרחין (2002) • טלי הלטר-שנקר (2003) • עינת גלזר-זרחין (2004) • עינת גלזר-זרחין (2005) • עינת גלזר-זרחין (2006) • זוהר סלע (2007) • נילי פלר (2008) • ירון שני וסכנדר קובטי (2009)
2010–2020	עמי טיר, מאור קשת (2010) • עינת גלזר-זרחין (2011) • יצחק צחייק (2012) • רון עומר (2013) • אריק להב ליבוביץ (2014) • אריק להב ליבוביץ (2015) • שירה ארד (2016) • גיא נמש, אריק להב ליבוביץ (2017) • מיכל אופנהיים (2018) • אריק להב ליבוביץ (2019)
2020 ואילך	נטע דבורקיס (2020) • יוסף גרינפלד, אורי בן דב (2021) • נילי פלר, שאולי מלמד (2022) • איילת מנחמי (2023)