סחר בנשים בישראל

סחר בנשים בישראל מתקיים במטרה להעסיקן בזנות. על פי רוב מתבצע הסחר בנשים שאינן אזרחיות ישראל, ושהובאו בהונאה לישראל. סחר הנשים בישראל הוא חלק ממגמה עולמית רחבה יותר של סחר למטרות זנות, שבו נשים מגויסות, לרוב במרמה ובמקרים רבים תוך אלימות קשה, לעבודה בזנות.

שינוי ההגדרה מ"זונות" ל"קורבנות סחר", הוא מאבק לשוני המהווה חלק ממאבק למען זכויות הנשים המנוצלות בזנות, מתוך הכרה כי שינוי ההגדרות מוביל לשינוי תפיסתי. ההגדרה של סחר בנשים באה להדגיש כי מדובר בקורבנות: נשים הנסחרות למטרות זנות וללא יכולת בחירה אמיתית תוך היותן נתונות לניצול ולפגיעה מתמשכת. זונה נתפסת כ"אחר", מודרת מהשיח ההגמוני ושרויה בשיח של הצפנה והשתקה. לעומת זאת, ההגדרה "קורבן סחר" היא הגדרה חדשה ומודרנית היוצרת הזדהות רבה יותר במסגרתו של השיח הליברלי על זכויות האדם ובמסגרת הביקורת על תוצאותיה השליליות של הגלובליזציה.

בישראל קיים מטה המאבק בסחר בנשים.

מאפיינים של הסחר בנשים בישראל

סחר בנשים דרך גבול מצרים

הסחר בנשים בישראל במתכונת של הסתננות דרך גבול ישראל-מצרים התקיים מראשית שנות ה-90 של המאה ה-20. תופעת הסחר בנשים החלה להיות נפוצה עקב תהליכים גלובליים, כגון התפרקות ברית המועצות, שהובילו לתוצאות כלכליות וחברתיות שהשפיעו על הביטחון הסוציאלי של מיליונים, עד לכדי איום על פרנסתם וקיומם. נוסף על כך, התמוטטו רשתות התמיכה החברתיות בארצות הגוש הקומוניסטי לשעבר, יחד עם חקיקה ואכיפה מועטות כנגד סחר בבני אדם בארצות רבות, ובהן ישראל. לפיכך, הגירה נובעת בעיקר ממצוקה כלכלית ומרצון לשרוד. אדישות רשויות האכיפה והציבור בארצות אלה מאפשרות את שגשוג הסחר בנשים למטרת זנות.

על פי ההערכות, גילן הממוצע של הנשים שנסחרו למטרות זנות הוא 23, ורובן הובאו ממזרח אירופה: מולדובה, אוקראינה ורוסיה. רק 9% מהן דיווחו כי עבדו בזנות גם לפני הגעתן לישראל. 29% דיווחו כי היו מובטלות במדינת מוצאן; ואלו שעבדו, שימשו מזכירות, מורות, תופרות וכדומה, בשכר ממוצע של 38 דולר בחודש.

נכון ל-2009, מרבית הנשים שנסחרו הועברו לישראל דרך גבול ישראל-מצרים. לרוב הועברו מארץ מוצאן למוסקבה ומשם למצרים. הן הוברחו אל גבול ישראל-מצרים ברכב או ברגל, לעיתים במסעות מפרכים. דווח כי לעיתים הן נאנסו והוכו בדרך על ידי הבדואים המופקדים על ההברחה. עם כניסתן לישראל הן נמכרו לסרסורים; חלקן במכירה פומבית, חלקן במכירה פרטית יותר, וחלקן נכנסו כבר כשהן תחת בעלותו של סרסור אשר מימן את הבאתן.

בישראל עמד המחיר לאישה על סך של בין 4,000 ל-10,000 דולר, המחיר מותנה במראה ובאיכות התיעוד שברשות האישה, בגילהּ, בפגמי עור, בלידות ובניסיון עבר בזנות. ישנם סרסורים שמחוסר תקציב, התחלקו בבעלות על האישה עם סרסור נוסף, כשהרווחים מעבודתה מתחלקים ביניהם. לאחר מכירתן מגיע שלב העסקתן, שבו הדרכונים שלהן כבר לא ברשותן, מה שמהווה מכשול לבריחה אפשרית.

חלק ניכר מהנשים הועסקו בתנאים קשים של התנכרות, צפיפות והרעבה; הן עבדו במשך שבועות רצופים, וניתן להן יום חופש אחד בחודש במקרה הטוב. הן עבדו גם בתקופת הווסת, ובממוצע עבדו 13 שעות ביום. ענף הזנות מגלגל סכומי עתק, שמהם קיבלו הנשים עצמן שכר זעום. חלק מהנשים דיווחו כי סוחרים גבו מלקוח 100 עד 600 ש"ח, כשמתוכם הן זכו ל-20 ש"ח בלבד. אחוז לא מבוטל של נשים לא קיבלו את שכרן כלל. סוחרים וסרסורים נקטו לא פעם בצעדים של הטלת קנסות על הנשים כשהן ביצעו "עבירה" (שעלולה להיות גם לעיסת מסטיק) בסכום מופרז של אלפי דולרים, כשעיקר מטרתם הייתה להימנע מתשלום לנשים או לצמצם אותו.

סחר בנשים החל משנת 2012

משנת 2006 הצטמצם במידה ניכרת מספרן של הנשים הנסחרות שהובאו לישראל. בשנת 2012 דו"ח מחלקת המדינה האמריקאית בנושא ציין את ישראל לחיוב. עם זאת, בשלב זה החל הסחר להופיע שוב, אם כי באופן פחות אלים מאשר בעבר. נכון לשנת 2016, הנשים שעסקו בזנות והובאו מחו"ל היו מבוגרות יותר, הובאו לכאן לפרקי זמן קצרים, האלימות כלפיהן היא נמוכה יותר, הן יכולות להסתובב באופן חופשי ולהרוויח סכומי כסף מסוימים.

בשנת 2018 נמסרה הערכה של המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות לפיה אלפי נשים מחבר המדינות ומזרח אירופה נכנסות מדי שנה לישראל כתיירות במטרה לעסוק בזנות. במהלך השנה סורבה כניסתן של 288 נשים ממדינות מזרח אירופה לישראל, לאחר שנחשדו כי בכוונתן לעסוק בזנות – עלייה של 87% לעומת השנה הקודמת. המשטרה חשפה רשת סחר בנשים שהובאו במרמה מבלארוס וציינה שזו אחת הפעולות למאבק בתופעה. תעשיית הזנות בדירות פרטיות בישראל מגלגלת כ-220 מיליון שקלים בשנה.

התמודדות עם תופעת הסחר בנשים בישראל

עד שנת 2000 מדינת ישראל התעלמה כמעט לחלוטין מתופעת הסחר בנשים. במהלך מאי 2000 נחקק בראשונה תיקון לחוק העונשין, שלפיו קיים איסור מפורש על סחר בנשים למטרות זנות. צעד זה נעשה בעקבות דו"ח שפרסם ארגון אמנסטי אינטרנשיונל על אודות הפרת זכויות אדם של הקורבנות. ביולי 2001 פורסם דו"ח של משרד החוץ האמריקני, שבו סווגה ישראל ב"רשימה השחורה" – רשימת מדינות שאינן עומדות במדדים הבסיסיים של החוק האמריקני למאבק בסחר בבני אדם ושאינן פועלות למיגור הסחר בנשים. איומהּ של ארצות הברית לבטל את הסיוע הכלכלי למדינות מרשימה זו הוביל לשינוי במדיניותהּ של ישראל בנוגע לתופעה. כחלק מהשינוי במדיניות החקיקה בישראל עלתה ישראל בדו"ח זה לשנת 2002 מרמה 3 לרמה 2, המעידה על מדיניות טובה יותר, אך עדיין טעונה שיפור.

צעד המשמעותי לתכלול כל הגורמים הממשלתיים להתמודד עם התופעה, נעשה בשנת 2000, על ידי היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שיזם פנייה לרשויות הנוגעות לעניין וביקש להקים צוות בין משרדי, בראשות נציג משטרת ישראל, שיבחון את ההתמודדות של המדינה עם התופעה, וישמש כצוות מעקב. בין המלצות הצוות, שאומצו על ידי הממשלה, הייתה ההמלצה להקים מקלט לקורבנות הסחר, במסגרת משרד העבודה והרווחה. מקלט זה החל לפעול ב-15 בפברואר 2004, ובמהלך שלוש השנים הראשונות לקיומו הופנו אליו כ-240 נשים.

הכנסת החליטה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בראשותה של ח"כ זהבה גלאון. בהיבט הכלכלי-הגלובלי, נקטה הוועדה בשני מהלכים מרכזיים: אפשרות לתביעת פיצויים של אישה הנסחרת לזנות מן הסרסורים, וביקורת על הפחתת הפיקוח של מדינת ישראל.

לפי הערכה של משטרת ישראל, בשנת 2000 היו בישראל כ-3,000 קורבנות סחר למטרות זנות, ואילו בשנת 2009 היו בישראל רק עשרות בודדות של קורבנות, וזאת גם בזכות האכיפה המשטרתית בתחום. בדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת נאמר על שינוי זה: "האכיפה בתחום, שהובילה למספר רב של מעצרים וכתבי-אישום לעומת העבר, הובילה גם לשינוי באופי הסחר בנשים, והוא נעשה גלוי פחות. כתוצאה מכך, גם המאבק בסוחרי נשים למטרות זנות מצריך שינויים. את הירידה במספר הקורבנות שנמצאו אפשר, לפיכך, להסביר בכמה סיבות: צמצום ממדי התופעה; שינויים בדפוס הסחר בנשים, שלא זוהו; ירידה בפעילות האכיפה."

בציבוריות הישראלית, נערך דיון בלגיטימיות שבהעסקת הנשים הנסחרות בזנות, גם במטרה להעלות את המודעות לתנאי העסקתן באמצעות תיאור ניצולן הקשה והפגיעה בהן. מטרתו הוא לשנות את דימוין במגזרים רחבים כנשים עצמאיות חברתית וכלכלית, המרוויחות כסף רב. לפיכך, יש שינוי הגדרתי מ"עובדים" ל"עבדים", כמו גם שינוי מ"שוהות בלתי חוקיות" ו"פושעות", ל"קורבנות עבירה" ואף ל"נאנסות". השינוי בהגדרה אינו סמנטי בלבד, אלא מבטא מציאות ענישה שונה לחלוטין. בעבר היה נענש סרסור לעבירות זנות וניהול מכון זנות במאסר, כשהעונש המרבי היה חמש שנות מאסר; בשנת 2006 שונה הסעיף לעבירת סחר בבני אדם, כאשר שהענישה המרבית על כך היא 16 שנות מאסר. בנוסף, בעבר נהג מעצר נשים על היותן שוהות בלתי חוקיות, ואילו עתה מקובל להפנותן למקלט ארעי לקורבנות סחר.

בשנת 2012 עלתה ישראל לדרגה הראשונה בדו"ח משרד החוץ האמריקאי בנושא סחר בבני אדם, המעידה על כך שהיא עומדת בקריטריונים למאבק בסחר בבני-אדם ופועלת למיגור התופעה. עם זאת, הדו"ח מותח ביקורת על קולת הענישה הנהוגה בישראל כלפי סרסורים.

בדצמבר 2018 נחקק חוק איסור צריכת זנות, שעשוי לתרום למאבק בסחר נשים בישראל.

תוכנית לאומית למאבק בסחר בבני אדם 2019–2024

ב־13 בינואר 2019, קיבלה ממשלת ישראל את החלטה 4463, שעניינה "תוכנית לאומית למאבק בסחר בבני אדם 2019–2024". התוכנית התייחסה לכל סוגי הסחר בבני אדם, לרבות סחר לזנות, לעבדות ולעבודת כפייה, סחר לנטילת איברים מן הגוף, סחר למטרת הולדת ילד ונטילתו, סחר לביצוע עבירת מין ועוד. מטרת ההחלטה הייתה לגבש דרך פעולה למאבק בתופעת הסחר בבני אדם והעבדות המודרנית.

התוכנית כוללת ארבעה מישורי פעולה – מניעה, הגנה על קורבנות, אכיפה ושיתוף פעולה, והוחלט שבכל אחד מהמישורים תהיה התמקדות בהגנה על קטינים ועל נפגעי העבירה כעקרון ראשון במעלה.

• בתחום האכיפה – לפי התכנית צריך לצמצם פערים וחסמים, להגביר את השימוש בכלי אכיפה נוספים מתחומים חלופיים לדין הפלילי לרבות כלים מנהליים, פיסקאליים ואזרחיים. כמו כן, יש לשפר את ההתמודדות עם זירת הסייבר והשימוש בסייבר ככלי חקירתי, לפתח מענים טכנולוגיים חדשים לשיפור האכיפה, ובנוסף להתמקד באכיפת סחר למטרות עבודה ועבודות כפייה, תוך דגש על אכיפה יזומה.
• בתחום ההגנה על הקורבנות – יש לפתח מענים מתאימים להגנה על קורבנות, למקד מאמצים באוכלוסיות פגיעות לרבות בעלי מוגבלות, נשים וקטינים. וכן לשפר את הליכי הזיהוי של קורבנות ובניית מנגנון הפניה כלל-מערכתית.
• בתחום המניעה – התוכנית מציעה לקדם הסכמים בילטראליים להבאת עובדים זרים ולגבש הסדרים רגולטוריים באשר לתנאי העסקתם וכן לפקח עליהם, בדגש על תחום הסיעוד והחקלאות ותחומים פגיעים אחרים. יתר על כן, נדרש להעביר הכשרות לזיהוי וטיפול בקרבנות סחר בבני אדם לגורמים הרלוונטיים במשרדי הממשלה ורשויות המדינה, להעלות מודעות בציבור הרחב, להפעיל דרכי קבלת דיווח מהציבור, להרחיב את תשתית הידע והמחקר אודות מופעי הסחר בבני אדם ולקדם מענים הולמים כגון חקיקה מניעתית, לרבות בתחום הפריון וההולדה.
• במישור שיתוף הפעולה – קידום שיתופי פעולה עם המגזר העסקי, לרבות מגזר התיירות ועם השלטון המקומי, אנשי דת, אנשי אקדמיה וגופים רלוונטיים נוספים, המשך שיתוף פעולה עם ארגוני החברה האזרחית הרלוונטיים.

נכון לאוגוסט 2020, לפי "דו"ח מעקב – תוכנית לאומית למאבק בסחר בבני אדם 2019–2024 ותיקון להחלטת ממשלה" מרבית סעיפי ההחלטה לא יושמו כלל.

ראו גם

• דודו דגמי
• מעמד האישה בישראל
• ע"פ מיכאל פרודנטל נגד מדינת ישראל
• המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות
• סחר בבני אדם

לקריאה נוספת

• אילנה המרמן, במחוזות זרים - סחר בנשים בישראל, תל אביב: עם עובד, 2004.
• נעמי לבנקרון, "לחיות בין זאבים", כתב-עת לתרבות, חברה וחינוך 26, 2003, עמ' 54–62.
• נירית בר, "השמות מתחלפים, העבדות נשארת", כתב-עת לתרבות, חברה וחינוך 33, 2005, עמ' 85–93.
• אליעזר ויצטום ויעקב מרגולין, "מין ממוסחר – היבטים חברתיים ורפואיים", הרפואה, 143 (1), 2004, עמ' 26–27.
• אנה שם בדוי, הצד המואר של הירח - מעולמה של אישה צעירה במעגל הזנות בישראל, תל אביב: רסלינג, 2009.
• אסתר הרצוג ואראלה שדמי (עורכות), בשר ודמים: זנות, סחר בנשים ופורנוגרפיה בישראל, חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2013, מסת"ב 978-1-61838-047-0

קישורים חיצוניים

• סחר בנשים, הרשות לקידום מעמד האישה, באתר משרד ראש הממשלה
• הברחת נשים לישראל דו"ח של שדולת הנשים בישראל 1997
• יונתן ארליך, יישום מסקנות ועדת החקירה הפרלמנטרית למאבק בסחר בנשים 2004-2000, באתר הכנסת, ינואר 2006
• ריטה חייקין, תולדות המאבק בסחר בנשים בישראל, באתר ynet, 23 בספטמבר 2007
• ריטה חייקין, סחר בנשים בישראל: 2001-2007, באתר "אשה לאשה"
• יוסי דהאן ונעמי לבנקרון סחר בנשים בישראל בחסות שלטון החוק, תיאוריה וביקורת, גיליון מס' 24, אביב 2004
• נעמי לבנקרון, עוד משלוח מטשקנט - קווים לדמותו של סוחר הנשים הישראלי, באתר מוקד סיוע לעובדים זרים, 2007.
• נעמי לבנקרון, "כסף משלהן", תביעות אזרחיות של קרבנות סחר כנגד סוחריהן: ואף על פי כן נוע ינועו, בתוך: מימי אייזנשטדט, גיא מונדלק (עורכים), העצמה במשפט, 2008
• דוח הצוות הבין-משרדי להתמודדות ומעקב עם תופעת הסחר בנשים, באתר "עבריינות, סטייה חברתית ואכיפת חוק"
• אורי שדה, אימפוטנציה ממסדית נוכח סחר בנשים בישראל, מפנה 46-47, מאי 2005
• דפנה הקר ואורנה כהן, המקלטים בישראל לנשים ולגברים שורדי סחר בבני אדם, מרץ 2012