סבסטיאן רייל
 | |
| הקרב בו נהרג האב סביסטיאן רייל - ציור על פי הגרסה הצרפתית לאירוע | |
| לידה |
4 בינואר 1657 פונטרליאר, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
23 באוגוסט 1724 (בגיל 67) קנדה |
| מדינה |
צרפת |
| השקפה דתית |
נצרות קתולית |
| חתימה |
.png){kind=small} |
  | |
סבסטייאן רייל (באנגלית, Sébastien Rale; ינואר 1657 – 23 באוגוסט 1724) היה מיסיונר ולקסיקוגרף ישועי, שעבד בקרב אנשי שבטי אבנאקי המזרחיים שהתמקמו על גבול אקדיה וניו אינגלנד. האב רייל תמך בעקביות באותם גורמים בשבט ששמרו על התנגדות פעילה לאנגלים. ההתיישבות האנגלית ההולכת וגוברת באזור קנבאק הייתה איום על השבט. רייל נהרג על ידי המתיישבים האנגלים במלחמת האב רייל.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רייל נולד בפונטרליאר, צרפת ולמד בדיז'ון. בשנת 1675 הצטרף לישועים בדול ולימד יוונית ורטוריקה בנאמס. הוא התנדב למיסיון בצפון אמריקה בשנת 1689 והגיע לעולם החדש במשלחת בראשות המושל-גנרל לואי דה ביואדה דה פרונטנק מצרפת החדשה.[2] עבודתו המיסיונרית הראשונה הייתה בכפר אבנאקי בסנט פרנסואה, ליד העיר קוויבק. לאחר מכן בילה שנתיים עם האינדיאנים איליניווק בקאסקאסקיה.
בשנת 1694 נשלח רייל לנהל את המיסיון בקרב שבט אבנאקי בנורידג׳וק, מיין, על נהר קנבאק. הוא הקים שם את מטהו וייסד כנסייה בשנת 1698.[1] המתיישבים האנגלים בניו-אינגלנד חשדו במיסיונר צרפתי שהגיע לשבט שהיה כבר עוין להם, וציפו כי הצרפתי יעשה כמיטב יכולתו כדי לסייע למתן עוינות זו.[2]
במלחמת המלכה אן התנגשו על השליטה באזור שני גורמים: אנשי צרפת החדשה ומתיישבי ניו אינגלנד. מושל מסצ'וסטס ג'וזף דודלי זימן ועידה עם נציגי השבט במפרץ קאסקו בשנת 1703 כדי להציע להם להישאר נייטרליים. עם זאת, קבוצה מהשבט בנורידג'ווק הצטרפה לכוח גדול יותר של צרפתים ואינדיאנים בפיקודו של אלכסנדר לנף דה ביובאסין שתקף את וולס, מיין שבחוף הצפוני-מזרחי. האנגלים חשדו שהאב רייל הסית את השבט נגדם. באותה העת, הצרפתי פונטצ'ריין כתב לממונה הישועי על פעולות רייל מכיוון שהוא חשד בו.[1]
המושל דודלי קבע פרס על ראשו של רייל. בחורף 1705 הועברו 275 חיילים בריטים בפיקודו של קולונל ווינתרופ הילטון כדי לתפוס את רייל. עם זאת, הכומר הוזהר בזמן ונמלט ליער. המיליציה הבריטית שרפה את הכפר ואת הכנסייה.[1] רייל כתב לאחיינו:
״הצרפתים גרמו לאינדיאנים חוסר אמון עמוק בכוונותיהם של האנגלים - והם השיגו זאת למרות התלות של אנשי האבנאקי בתחנות הסחר האנגליות כדי להחליף פרוות במצרכים אחרים".
הסכם אוטרכט[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסכם אוטרכט הביא מעט שלום בשנת 1713, והאינדיאנים נשבעו אמונים למתיישבים האנגליים באמנת פורטסמות'. עם זאת, סביר להניח כי לאינדיאנים לא היה מושג מה המשמעות של ההבטחה להכפפתם לאנגליה.[3] בינתיים, הגבול נותר במחלוקת בין צרפת החדשה לניו אינגלנד. אנגליה טענה כי כל האדמות המשתרעות עד נהר סנט ג'ורג', ומרבית אנשי אבנאקי גרים בהן, השתייכו לצרפתים ולכנסייה הקתולית. באוגוסט 1717 נפגש המושל סמואל שוטה עם נציגי השבטים בנורידג'וק וקבוצות אחרות משבט אבנאקי בג'ורג'טאון, מיין. הוא הזהיר ששיתוף פעולה עם הצרפתים יביא להם "חורבה והרס מוחלטים".
מנהיגי השבטים התנגדו למתיישבים שהקימו התנחלויות ובנו מבצרים על אדמותיהם. הם תבעו את השליטה הריבונית על הארץ, ואילו שוטה קבע כי זכות המתיישבים להשתלט על עוד אדמות. הקולוניסטים המשיכו להתיישב על נהר קנבאק, והאינדיאנים הגיבו בגנבת בעלי חיים.[4] המושל הכללי של צרפת החדשה וודרויל כתב בשנת 1720: "האב רייל ממשיך להסית את האינדיאנים במיסיון בנורידג'ווק כדי לא לאפשר לאנגלים להתפשט על אדמותיהם." המושל האנגלי שאוטה מחה על נוכחותו של רייל בנורידג׳וק ודרש לגרשו. אנשי אבאנקי סירבו ביולי 1721 ודרשו לשחרר בני ערובה.
הצ׳יף הראשי נפטר, ויורשו היה ויסממט, שדגל בשלום עם הקולוניסטים, הציע עורות בונה כפיצוי על נזקי העבר, וארבעה בני ערובה כדי להבטיח את השלום. עם זאת, רייל המשיך להסיט אנשים בתוך השבט, ודחף להתנגדות מזוינת. הוא הצהיר: "כל הסכם עם המושל ... בטל אם אני לא מאשר זאת".[5]
רייל כתב לוודויל וביקש תגבורת, ומאתיים חמישים לוחמים משבט אבנאקי בסמוך לקוויבק הגיעו לנורידג'וק. ב־28 ביולי 1721 נחתו בסירות קאנו בג'ורג'טאון מאות אינדיאנים בצבעי מלחמה והניפו את דגל צרפת.
איתם היו רייל והממונה על המיסיון פייר דה לה צ'אסה. הם העבירו מכתב שדרש מהמתיישבים הקולוניאליים לעזוב, או שרייל והאינדיאנים שלו יהרגו אותם וישרפו את בתיהם יחד עם בעלי החיים.
תשובה הייתה צפויה תוך חודשיים. הקולוניסטים הפסיקו מיד למכור אבק שרפה, נשק ומזון לאבנאקי. ואז 300 חיילים בפיקודו של אלוף-משנה תומאס ווסטברוק הקיפו את נורידג'ווק כדי ללכוד את רייל בינואר 1722, בעוד שרוב השבט לא היה במקום. רייל הוזהר ונמלט ליער. תיבת הציוד האישי שלו נמצאה ברכוש שהשאיר אחריו, [6] בתוכה גילו תא מוסתר ובו נשמרו מכתבים שהעידו עליו שהוא סוכן של הממשלה הצרפתית והבטיח לאינדיאנים מספיק תחמושת כדי לגרש את הקולוניסטים מהיישובים שלהם. בתוכו היה גם מילון אבנאקי-צרפתי בן שלושת הכרכים, שנלקח לספריה במכללת הרווארד.
מלחמתו של האב רייל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתגובה לפשיטה על נורידג'וק, ב־13 ביוני 1722, שבט אבנאקי ושותפיהם שרפו את פורט ג'ורג' בשפך נהר קנבאק, כשהם לוקחים בני ערובה, שרובם שוחררו מאוחר יותר, [7] תמורת שבויים שהוחזקו בבוסטון. המושל שאוטה הכריז מלחמה על האינדיאנים המזרחיים ב־25 ביולי. אך לאחר מכן הוא עזב בפתאומיות וחזר ללונדון ב -1 בינואר 1723. סגן המושל ויליאם דאמר קיבל על עצמו את ניהול השלטון, ופעל במלחמה הנקראת על שמו מלחמת דאמר.
הקרב על נורידג'ווק[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 1724 עזב כוח של כמאתיים חיילים בריטים את פורט ריצ'מונד ב -17 סירות ושט אל קנבאק. אלה התפלגו לשתי יחידות בפיקוד ג'ונסון הרמון וג'רמיה מולטון. במפלי טקוניק (ווינסלו, מיין) נותרו 40 חיילים לשמור על הסירות כשעיקר הכוח של החיילים המשיכו ברגל. ב־23 באוגוסט 1724 הגיעה המשלחת לכפר נורידג'ווק. האינדיאנים הופתעו, רבים מהם נהרגו ביניהם גם סבסטיאן רייל.
קרקפתו של רייל ואלה של ההרוגים האחרים הוצגה בפני הרשויות בבוסטון, שהציעו תמורה עבור הקרקפות של האינדיאנים העוינים. לאחר מכן התפרסמו שתי גרסאות למותו של רייל. הצרפתים והאינדיאנים טוענים שהוא מת כ"קדוש מעונה" לרגלי צלב גדול שנקבע בכיכר המרכזית. הוא משך את תשומת לב החיילים לעצמו כדי להציל את חברי קהילתו. האנגלים אמרו כי הוא נהרג בצריף שלו.
150 ניצולי אבנאקי חזרו לקבור את המתים לפני שנטשו את נורידג'ווק לקנדה. רייל נקבר מתחת למזבח ביישוב. בשנת 1833 הקים הבישוף בנדיקט ג'וזף פניוויק אנדרטת אובליסק שגובהה מטר וחצי, שהוקמה מעל קברו בבית הקברות בסנט סבסטיאן באולד פוינט במדיסון, מיין.
רייל נותר דמות במחלוקת. פרנסיס פארקמן מתאר אותו כחסר פחד, נחוש, גאוותן, סרקסטי, לעיתים מריר ומעצבן. לוחם נמרץ. רואה את הדברים לא כפי שהם, אלא כפי שהוא רצה שיהיו ... עם זאת, ללא ספק היה כנה וקנאי לדעותיו. שונא אנגלים יותר משאהב את האינדיאנים. הוא קרא לעצמו חבר של האינדיאנים, ובכל זאת השתמש בהם כמכשירים של מדיניות עולמית, בסכסוך בין האימפריות. יש לזכור שהוא לא מת משום שהיה שליח של האמונה, אלא משום שהיה סוכן פעיל בממשלת קנדה. מתוך: פרנסיס פארקמן, מאה וחצי של קונפליקט.[8]
מנגד, ההיסטוריון וו. ג'י אקלס אמר כי החל משנת 1945 חלק מההיסטוריונים הקנדים פסלו את השקפתו של פארקמן על ההיסטוריה של צרפת החדשה, המאופיינת ב"דעות קדומות לטובת ערכים, מוסדות, מיתוסים ושאיפות אנגלו-אמריקאיות".[9]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- John Fiske, New England and New France, 1902, Houghton, Mifflin & Company, Boston, Massachusetts
- Parkman, Francis (1920) [1892]. A Half-century of Conflict. France and England in North America, Part Sixth. Vol. I. Little, Brown.
- Herbert Milton Sylvester, Indian Wars of New England, Volume III, 1910, W. B. Clarke, Boston, Massachusetts
- Schuyler, H.C. "The Apostle of the Abnakis: Father Sebastian Rale, S.J. (1657-1724)". The Catholic Historical Review. 1 (2): 164–174.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Charland, Thomas (1979) [1969]. "Rale, Sébastien". In Hayne, David (ed.). Dictionary of Canadian Biography. II (1701–1740) (online ed.). University of Toronto Press.
- ^ 1 2 Schuyler, Henry Clement (1911). "Sebastian Râle" . In Herbermann, Charles (ed.). Catholic Encyclopedia. 12. New York: Robert Appleton Company.
- ^ Parkman (1920), p. 221.
- ^ Hay, Douglas (1979) [1969]. "Wowurna". In Hayne, David (ed.). Dictionary of Canadian Biography. II (1701–1740) (online ed.). University of Toronto Press.
- ^ Parkman (1920), p. 231.
- ^ Sebastien Rasles strongbox, ca. 1721", Maine Historical Society
- ^ Williamson, William D.,The History of the State of Maine: From Its First Discovery, 1602, to the Separation, A. D. 1820, Inclusive. Vol. II. Glazier, Masters & Company (1832), p. 114
- ^ Parkman (1920), p. 239.
- ^ Eccles, W. J. (1990). "Parkman, Francis". In Halpenny, Francess G (ed.). Dictionary of Canadian Biography. XII (1891–1900) (online ed.). University of Toronto Press.