נשים בחוקי מדינת ישראל
חוקים עוסקים בדרך כלל בכל תושבי המדינה, בלי תלות במינם. עם זאת, אחדים מחוקי מדינת ישראל (או סעיפי חוק) עוסקים בנשים בלבד. הדבר נובע ממאפיינים ביולוגיים של נשים, מהרצון לשוויון זכויות לנשים, ולעיתים מהעדפת נשים.
שוויון זכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק ראשון בתחום זה הוא חוק שיווי זכויות האשה, התשי"א-1951, שנועד להבטיח שוויון זכויות לנשים. החוק בא להוסיף על זכויות האישה ולא לגרוע מהן. החוק הוגש לאספה המכוננת על ידי הממשלה,[1] בהתאם לקווי היסוד של הממשלה הראשונה, שבהם נאמר: "יקויים שוויון מלא וגמור של האשה - שוויון בזכויות ובחובות, בחיי המדינה, החברה והמשק ובכל מערכת החוקים", ואושר בכנסת ב-17 ביולי 1951.[2] לב החוק ניתן בסעיף 1 שלו (שלימים הפך לסעיף 1א (א)), המבטיח שוויון בין האשה והאיש: "דין אחד יהיה לאשה ולאיש לכל פעולה משפטית; וכל הוראת חוק המפלה לרעה את האשה, באשר היא אשה, לכל פעולה משפטית - אין נוהגים לפיה". בהתחשב בכך שנישואים וגירושים מוסדרים בישראל על פי כללי דתם של בני הזוג, כללים שאין בהם שוויון בין המינים, בא סעיף 5 ומסייג את שנקבע בסעיפים הקודמים: "אין חוק זה בא לפגוע בדיני איסור והיתר לנישואין ולגירושין".
בחוקי העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1954 נחקק חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, שנועד לקבוע הוראות להגנת האישה העובדת, לצורך הבטחת זכויות נשים בעבודה, ובפרט זכויות נשים בהיריון ולאחר לידה. תיקונים לחוק נוספה בו התייחסות לטיפולי פוריות ולנשים השוהות במקלט לנשים מוכות. אחדות מהזכויות שבו, כגון הזכות לחופשת לידה, ניתנו ברבות הימים גם לגברים. החוק מאפשר איסור או הגבלה של עבודת נשים בתהליכי ייצור או במקומות עבודה שהעבודה בהם עלולה לפגוע בבריאות האישה. כמו כן קובע החוק תנאים והגבלות להעסקת נשים בשעות הלילה. בנוסף, החל מהחודש החמישי להיריון, אסור למעסיק להעסיק אישה בשעות נוספות, בימי המנוחה ובעבודת לילה, אלא בהסכמתה ובאישור רופא ( סעיפים 1–4 ו-10). התקנות שהותקנו מכוח החוק אוסרות על העסקת נשים במקומות או בעיסוקים המסכנים את פוריותן והן חלות על נשים בגיל הפוריות, נשים בהריון ונשים מיניקות.[3][4] החוק והתקנות שהותקנו מכוחו אינם מעניקים הגנה דומה לפוריות הגבר, נימוק אפשרי לכך הוא שאיסור ההעסקה בעבודה המסכנת פוריות לא נועדה להגן רק על האישה, אלא גם על חיי העובר או הוולד היונק[5] תקנות נוספות מקנות הטבות מסוימות לנשים בעבודת לילה.[6]
חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד, התשמ"ז-1987, נועד לקבוע שהגיל שבו ניתן לחייב אישה לפרוש לגמלאות יהיה שווה לזה של גבר, אך לא פגע בזכותן של נשים לפרוש בגיל מוקדם יותר מאשר גברים. בחוקים המסדירים את גיל הפרישה בשירות המדינה נקבע גיל פרישה שווה לנשים ולגברים. מחוץ לשירות המדינה נקבע גיל הפרישה בעיקר בהסכמים קיבוציים ובהסכמים אישיים, שיצרו הבחנה בין נשים לגברים, וקבעו את גיל הפרישה כ-60 שנים לאישה ו-65 שנים לגבר. הבחנה זו נדונה בוועדות ציבוריות אחדות, שהמליצו על קביעת גיל פרישה אחיד וגמיש לנשים ולגברים,[7] אך המלצות אלה לא מומשו. בשנת 1984 התבקשה ד"ר נעמי נבו לפרוש לפנסיה מעבודתה בסוכנות היהודית בהתאם לחוקת העבודה, שבה נקבע גיל פרישה של 60 שנים לנשים ו-65 לגברים. ד"ר נבו פנתה בתביעה לבית הדין האזורי לעבודה[8] ואחר כך לבית הדין הארצי לעבודה לאפשר לה להמשיך בעבודתה עד גיל 65. בדצמבר 1986 דחה בית הדין הארצי לעבודה את בקשתה.[9] בעקבות הפניית תשומת הלב הציבורית לאפליה זו נחקק בשנת 1987 חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד.[10] בשנת 2004 הוחלף חוק זה בחוק גיל פרישה, שנשמרה בו ההבחנה בין נשים לגברים שהייתה בחוק הקודם.
חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 אוסר הפליה בעבודה משלל סיבות. בשנת 2004 נוסף לסיבות אלה איסור הפליה מחמת היריון.[11]
בשנת 1964 נחקק לראשונה חוק שכר שווה לעובדת ולעובד.[12] החוק קבע במפורש כי "המעביד ישלם לעובדת שכר שווה לשכרו של עובד באותו מקום עבודה בעד אותה עבודה". חוק זה ניסח את העיקרון הכללי שאמור היה להנחות את המעסיקים ובכללם המדינה. העיקרון הכללי לא הספיק ומעסיקים רבים, ובכללם המדינה, המשיכו באפליה המגדרית ללא כל הפרעה, תוך תשלום שכר שונה לגברים ולנשים בגין אותה עבודה. שנים רבות של אפליה ותביעות של נשים כנגד מעסיקיהם דחקו את המחוקק לשנות ולעבות את חוק שכר שווה לעובדת ולעובד משנת 1964 עד שב-1996 נחקק "חוק שכר שווה לעובדת ולעובד" שהחליף את החוק המקורי, ונחשב כאבן דרך במאבק בהפליה בין גברים ונשים במקום העבודה.
הקלות מס[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק הביטוח הלאומי פוטר מדמי ביטוח לאומי עקרת בית (אישה נשואה, לרבות ידועה בציבור, שאינה עובדת). פטור דומה, מדמי ביטוח בריאות, ניתן בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. פטור זה אינו ניתן לגבר שהוא עקר בית (גבר נשוי שאינו עובד),[13] אלא כאשר זהו גבר הנמצא בזוגיות עם גבר אחר.[14]
על פי סעיף 36א לפקודת מס הכנסה לפקודת מס הכנסה, כל אישה זכאית לחצי נקודת זיכוי, בין אם היא תושבת ישראל ובין אם לא. זכות זו נוספה במסגרת חקיקתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שביטל את ההנחה בדמי ביטוח בריאות שניתנה טרם חקיקתו לנשים נשואות. על מנת שלא לפגוע בשכר הנטו שלהן, ניתנה לנשים נשואות נקודת זיכוי נוספת. כעבור שנה הוחלט לתת הקלת מס זו לכל הנשים, ונקודת הזיכוי הוחלפה לחצי נקודת זיכוי לכל אישה.[15] בנוסף, אישה עובדת זכאית לנקודות זיכוי בגין ילדיה עד הגיעם לגיל 18.
בחוקים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, מנוסח בצור שוויונית, "לא יטריד אדם מינית את זולתו ולא יתנכל לו", אך דברי ההסבר להצגת החוק מציגים את קהל היעד העיקרי שלו: "במדינת ישראל, כמו במקומות אחרים בעולם, הטרדה מינית היא תופעה חברתית נפוצה הפוגעת באנשים רבים ובמיוחד בנשים. ... הטרדה מינית כלפי נשים גורמת להשפלתן ביחס למינן או למיניותן ומקשה עליהן להשתלב כחברות שוות בעולם העבודה וביתר תחומי החיים, ובכך היא פוגעת בשוויונן."[16]
בשנת 1993 תוקן חוק החברות הממשלתיות ובין השאר נוסף לו סעיף 18א (א) הקובע "בהרכב דירקטוריון של חברה ממשלתית יינתן ביטוי הולם לייצוגם של בני שני המינים".[17] אף שהניסוח הוא שוויוני ואינו מציין נשים, דברי ההסבר להצעת החוק מבהירים "שאלה מרכזית נוספת המונחת בהצעת חוק זו היא שאלת מינוי נשים לדירקטוריונים של חברות ממשלתיות ותאגידים שהוקמו בחוק. רק אחוזים ספורים מקרב הדירקטורים הן נשים ובמספרים אבסולוטיים מספרן קטן ביותר."[18]
בתיקון לחוק החברות משנת 2011 נקבעה בחוק המלצה "במינוי דירקטור בחברה ציבורית ובחברה פרטית שהיא חברת איגרות חוב, יגוון הרכב הדירקטוריון בהתחשב במין של המועמד". המלצה זו לא נכללה בהצעת החוק, אך נוספה במהלך הדיון בכנסת בהצעה. גם במקרה זה, אף שהסעיף מנוסח בשפה שוויונית, הוא נועד לשלב נשים בדירקטוריונים.
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, מורה כי במקרה שהורים לא מגיעים להסכמה, הערכאה השיפוטית רשאית להכריע מי יחזיק בקטין, "ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
סעיף 16 לחוק שירות ביטחון קובע לאישה תקופת שירות חובה קצרה מאשר לגבר. סעיף 36 לחוק מונה סיבות אחדות למתן פטור משירות חובה לנשים. לצד זאת קובע סעיף 16א לחוק: "לכל יוצא צבא אשה זכות שווה לזכותו של יוצא צבא גבר, למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גיא מונדלק, האם דיני איסור האפליה בעבודה "עושים את העבודה"?, בתוך: דפנה הקר ונטע זיו (עורכות), האם המשפט חשוב?, 2010
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הצעת חוק שווי זכויות האשה, תשי"א-1951, ה"ח 75 מ-9 במאי 1951
- ^ חוק שיווי זכויות האשה, תשי"א-1951, ס"ח 82 מ-26 ביולי 1951
- ^
תקנות עבודת נשים (עבודות אסורות, עבודות מוגבלות ועבודות מסוכנות), התשס"א-2001, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
- ^ תקנות עבודת נשים (עבודות בקרינה מייננת), תשל"ט-1979, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
- ^ רות בן-ישראל, שוויון ההזדמנויות בעבודה ואיסור הפליה, כרך ב' תשנ"ח-1998, בעמוד 667
- ^ תקנות עבודת נשים (תנאים לעבודת לילה), התשמ״ו–1986, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
- ^ סעיף 5 לבג"ץ 104/87 ד"ר נעמי נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ב-22 באוקטובר 1990
נאוה איזין, זכויות האישה לביטוח פנסיוני, דבר, 9 באוגוסט 1972, המשך
גיל הפרישה לנשים במבחן עקרון השוויון, דבר, 1 בספטמבר 1976 - ^ תהילה עופר, התקדים השלילי של נעמי נבו, מעריב, 18 בדצמבר 1985
- ^ דב"ע מו/73-3 ד"ר נעמי נבו נגד הסוכנות היהודית ואחרים, ניתן ב-1 בדצמבר 1986
- ^ הצעת חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד, ה"ח 1812 מ-7 בינואר 1987
- ^ חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 9), התשס"ד-2004, ס"ח 1948 מ-4 ביולי 2004
- ^ חוק שכר שווה לעובדת ולעובד התשכ"ד-1964 ס"ח 433 מ-5 באוגוסט 1954
- ^ בג"ץ 1046/09 סניה מני ואחרים נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ב־15 באוגוסט 2010
- ^ ליטל דוברוביצקי, ביהמ"ש: "גם "עקר בית" בתא משפחתי גאה פטור מביטוח לאומי. החוק מיושן", באתר כלכליסט, 2 במאי 2023
- ^ חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ״ו-1995, ס"ח 1554 מ-8 בינואר 1996
- ^ הצעת חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ז-1977, ה"ח 2641 מיום 22 ביולי 1997
- ^ חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 6) (מינויים), התשנ"ג-1993, ס"ח 1417 מ-26 במרץ 1993
- ^ הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 6) (מינויים), התשנ"ג-1993, ה"ח 2162 מ-22 בפברואר 1993
