ניר קידר
 | |
| לידה | 29 בספטמבר 1968 (בן 55) |
|---|---|
| עיסוק | נשיא המכללה האקדמית ספיר |
| מקום לימודים | |
| מוסדות | |
  | |
ניר קידר (נולד ב-29 בספטמבר 1968) הוא משפטן והיסטוריון ישראלי, פרופסור מן המניין במכללה האקדמית ספיר המכהן כנשיא המכללה וכיושב ראש הוועד המנהל של אייסף, הקרן הבינלאומית לחינוך.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קידר נולד בפתח תקווה לרחל ושלמה קידר.
סיים תואר ראשון במשפטים ובהיסטוריה כללית (בהצטיינות יתרה) באוניברסיטת תל אביב בשנת 1994, והתמחה בבית המשפט העליון אצל הנשיא אהרן ברק.
לאחר סיום ההתמחות נסע לארצות הברית ללימודי דוקטורט במשפטים ובהיסטוריה של המשפט באוניברסיטת הרווארד אותם סיים בשנת 2000. עבודת הדוקטורט עסקה בהיסטוריה של שלטון החוק במערב ובישראל.
עם שובו לישראל הצטרף לסגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.
בשנת 2013 התמנה לראש בית הספר למשפטים במכללה האקדמית ספיר וכיהן בתפקיד עד שנת 2017. בשנת 2019 מונה למשנה לנשיא לעניינים אקדמיים של המכללה וביולי 2022 מונה לנשיא המכללה.
הוא אב לנדב ושירה.
ניהול אקדמי[עריכת קוד מקור | עריכה]
קידר היה השני לעמוד בראשות בית הספר למשפטים במכללה האקדמית ספיר (החליף את פרופ' עמרי ידלין, שייסד את בית הספר).
בתקופת כהונתו גדלה מצבת הסגל האקדמי ובית הספר הכפיל את מספר הסטודנטים הלומדים בו והגדיל את היקף הפעילות האקדמית. בבית הספר הוטמעה תכנית מסודרת של מיומנויות אקדמיות ומקצועיות, בצד לימודי המשפטים התיאורטיים, הוטלה חובת פרקטיקום על כל סטודנט, הוקמה קליניקה לסיוע משפטי לבני החברה הבדואית בדרום, ופותחו קורסים בתחומי המשפט, הטכנולוגיה והיזמות ששילבו לימודים והתנסות מעשית.
כמשנה לנשיא לעניינים אקדמיים, הוביל את המעבר של המכללה להוראה מרחוק בזמן מגפת הקורונה. במקביל קידם קידר תכניות להעמקת הוגנות מגדרית ומגוון, ולקידום הוגנות ושותפות בין יהודים וערבים בקמפוס.
פעילות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
קידר הוא בוגר תכנית הדוקטורט של קרן אייסף, ומאז סיום הדוקטורט הוא היה פעיל בארגון הבוגרים שלה. מאז אוקטובר 2021 קידר הוא יושב ראש הוועד המנהל של אייסף בארץ. [1]
קידר היה חבר ועד היישוב במדרשת בן-גוריון בנגב, והתנדב במסגרת המועצה האזורית רמת נגב במספר מסגרות.
מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחומי המחקר של קידר הם היסטוריה של המשפט בעת המודרנית, היסטוריה ישראלית, תאוריה של המדינה והמשפט ומשפט משווה. בתחומים אלה כתב חמישה ספרים ועשרות מאמרים.
ממלכתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסדרת מאמרים וספרים בחן קידר את רעיון הממלכתיות.[2] הוא חקר את גלגולי הרעיון החל מראשית המאה העשרים, והראה שהממלכתיות, כמו תפיסות אזרחיות דומות לה, שבו למרכז הדיון הציבורי בכל העולם לנוכח המציאות החברתית המקוטבת של פערים כלכליים מתרחבים ושל תפיסת החברה כזירת מאבק בין קבוצות זהות נפרדות ולא כמרחב ציבורי משותף.
הוא הראה שבצד המשמעות המוכרת של המלה 'ממלכתיות' כשייכות למדינה (למשל בביטוי 'בית ספר ממלכתי'), יש לתואר 'ממלכתי' גם משמעות ערכית עמוקה יותר המבטאת תודעה אזרחית. לפי דוד בן-גוריון, שטבע את הביטוי ממלכתיות, תודעת אזרחות עומדת על שלושה עיקרים:
- הבנה שחיים אנושיים משמעותיים מחייבים חיים בחברה, ועל כן מחייבים הכרה בחשיבותו של אינטרס ציבורי, והכרה בחשיבות קיומם של מרכז מרות המנהל את החברה, ושל כללים, מוסדות והליכים;
- הכרה בחשיבות הפרט וחירויותיו ובחובתה של המדינה לנהוג כלפי כלל אזרחיה בדרך אוניברסלית, הוגנת ושוויונית (ומכאן גם הכרה בדמוקרטיה ובשלטון החוק);
- והכרה בחשיבות האחריות של הפרט לעצמו ולחברה והמרחב הציבורי.
מחשבתו האזרחית ופועלו של דוד בן-גוריון[עריכת קוד מקור | עריכה]
קידר בחן את תפיסת העולם האזרחית-פוליטית של בן-גוריון[3] והראה את מרכזיותה במחשבה ובמדיניות שלו.
בן-גוריון היה שותף פעיל ומרכזי בהנחת היסודות לדמוקרטיה פרלמנטרית, לשלטון החוק, לחברה אזרחית תוססת ופתוחה, למינהל ציבורי ממלכתי ומקצועי ולמערכת משפט מקצועית ועצמאית.[3]
בספרו "בן-גוריון והחוקה" בחן קידר את מקור התנגדותו של בן-גוריון לחקיקת מסמך חוקתי, ומנגד את תרומתו לעיצוב מדינת החוק הדמוקרטית. בן-גוריון התנגד לחקיקת חוקה כי הוא נוכח לדעת שהדיון על החוקה בכנסת ובציבור היה בעיקרו ויכוח תרבותי ואידאולוגי בשאלת הזהות הישראלית, ופחד שהוויכוח הזה יתגלגל לכדי מלחמת תרבות שתשתק את המדינה, תפגע בדמוקרטיה ואף תדּרדר למלחמת אחים אלימה.
גם בהיעדר חוקה כתובה, ואולי דווקא בזכות היעדרה, בן-גוריון הוביל שורת מהלכים שעיצבו את ישראל כמדינת חוק דמוקרטית בעלת סדר חוקתי, שמגביל את כוח השלטון ומצמצם את יכולתו לפגוע בדרך שרירותית בפרט ובחירויותיו. אבן היסוד של סדר זה היא הכפפת צה"ל וכוחות הביטחון למרוּתן של הכנסת והממשלה הנבחרות, כלומר למרות הדמוקרטיה ושלטון החוק. בנוסף עוצבה דמוקרטיה פרלמנטרית יציבה המבוססת על בחירות חופשיות לכנסת ולרשויות המקומיות והוקמו מערכת משפט עצמאית וחזקה ומנהל ציבורי (אדמיניסטרציה) ממלכתי ויעיל. בצד אלה, עמד קידר גם על היחס המפלה כלפי ערביי ישראל שמסמן את גבולות הדמוקרטיה, הממלכתיות ושלטון החוק בישראל.
היסטוריה של המשפט הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשורת מחקרים בחן קידר את ימיה הראשונים של מערכת המשפט הישראלית. הוא הראה שמערכת המשפט בארץ הוקמה בכוונת מכוון לאור עקרונות שלטון החוק, וכי נעשה מאמץ כבר מזמן הקמת המדינה, להקפיד על משפט המנוסח בצורה אוניברסלית והמורכב מכללים כתובים ומפורסמים מראש, ועל מערכת משפט חזקה ועצמאית, המורכבת משופטים בלתי-תלויים, מפקידות משפטית עצמאית, מהסתדרות עורכי-דין פעילה ומיועץ משפטי רב כוח וסמכויות.[4][5]
קידר כתב בין היתר, גם על המאבק למינוי שופט ספרדי לבית המשפט העליון,[6] על ההיסטוריה של הפרשנות המשפטית ודרכי ההנמקה השיפוטית בארץ,[7][8] על ההיסטוריה של שיטת הבחירות הישראלית ושל ההסדרה המשפטית-חוקתית של מפלגות פוליטיות,[9] ועל חקר ההיסטוריה של המשפט בישראל.[10]
היהדות והמדינה היהודית בעיני אנשי רוח חילונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשני מאמרים שכתב קידר עם גדעון כץ, הם עמדו על מכלול היחסים של הוגים ואנשי ציבור יהודים חילונים כלפי היהדות וכלפי הרעיון של מדינה יהודית.
במאמר הראשון: 'היהדות בעיני אינטלקטואלים ישראלים חילוניים',[11] הם ניתחו את התייחסויות היסוד לשאלה: ההתייחסות של רוב החילונים המבקשים קירבה ליהדות (מבלי להגדיר מהי היהדות), וההתייחסות של המיעוט הקטן המסתייג מן היהדות או מבקש להשתחרר ממנה.
במאמר השני: 'יהדותה של מדינת ישראל בעיני אנשי רוח חילונים',[12] הם ניתחו את שתי עמדות היסוד בנושא: עמדת רוב אנשי הרוח המשקיפים על ישראל והיהדות כעל שני יסודות המשלימים זה את זה, המזינים זה את זה או לכל הפחות שבאפשרותם להתקיים כך; ועמדת המיעוט הסבור כי שני רכיביו של הצמד מסוכסכים זה עם זה.
דת, תרבות ומשיחיות בתפיסת היהדות של דוד בן-גוריון[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחקר נרחב עמד קידר על תפיסת היהדות של בן-גוריון כדת, כמערך ערכים וכתרבות, ועל מקומה בישראל; והוא הראה שתפיסה זו נגזרת ממערך תפיסותיו האזרחיות ממלכתיות ולא מעמדתו האישית כאדם חילוני. בן-גוריון היה אדם חילוני שראה ביהדות תרבות לאומית המבוססת על מערכת ערכים הומניסטית, שנוסחה על ידי נביאי ישראל ונכחה במחשבה ובפרקסיס היהודיים לאורך כל ההיסטוריה. הוא ראה ביהדות זו מאגר של סמלי תרבות משותפים וגורם חשוב המאחד את החברה הישראלית וקושרת אותה עם יהודי התפוצות, ומצפן ערכי המכוון את יצירתה של חברת מופת ישראלית.
גם יחסו לסוגיות של דת לא נגזר מתוך יחסו האישי לאמונה ולהלכה אלא מתוך תפישה ממלכתית שמבקשת לכונן סובלנות הדדית ושותפות אזרחית. המדיניות שנגזרה מכך התבססה על מערכת הסכמות ופשרות שתהווה בסיס רחב וגמיש לחיים משותפים, ועל ניסיון להימנע מוויכוחים מיותרים, מהצהרות חגיגיות ומהחלטות פורמליות נוקשות בענייני זהות, תרבות ודת[13].
שאלת הזהות והתרבות היהודית במשפט הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרו משפט כחול לבן, זהות ומשפט בישראל – מאה שנות פולמוס, מתחקה קידר אחר הניסיונות לעצב משפט 'עברי-ישראלי' מקורי ואותנטי מאז ימי ראשית הציונות ועד לתחילת המאה העשרים ואחת. השאלה שעומדת בבסיס הספר היא מה מגדיר את המשפט הישראלי כ'ישראלי'? הניסיון לעצב משפט 'לאומי' בעייתי מאד, משום שקשה להגדיר 'תרבות לאומית' וקשה לבטא תרבות זו בנורמות משפטיות, ומשום שהמשפט אינו הזירה הראויה לדיון תרבותי ולליבון של שאלות זהות. הספר עוקב אחר המאמצים ליצור משפט יהודי/עברי/ישראלי לאורך מאה ועשרים שנה – מאז ויכוחי התרבות שבין חובבי ציון ומשכילי מזרח אירופה ועד לחקיקת חוק הלאום[14].
משפט השוואתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקריו של קידר בתחום זה עוסקים בשני עניינים עיקריים: מערכות משפט מעורבות או היברידיות (כלומר, מבוססות על כמה מסורות משפט), ושאילת משפט[15][16][17].
בהסתמך על המשפט בישראל, הצביע קידר על דגם מיוחד של עירוב: מערכת משפט מעורבת מבחינה מרחבית, שבה מערכת המשפט מבוססת על שיטת משפט עיקרית אחת (למשל, המשפט האנגלו-אמריקני), אך פועלת בתוך אקלים פוליטי שעוצב בהשפעת תרבות פוליטית אחרת (למשל, התרבות האירופית או המקומית).
מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ממלכתיות: התפיסה האזרחית של דוד בן-גוריון, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציוניות והוצאת יד יצחק בן-צבי, 2009. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר" (זוכה פרס שפירא לספר הטוב ביותר לשנת 2009 של האגודה ללימודי ישראל (Association for Israel Studies)).
- ממלכתיות ישראלית (ביחד עם אבי בראלי), הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2011
- בן-גוריון והחוקה: על חוקתיות, דמוקרטיה ומשפט במדיניותו של דוד בן-גוריון, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן והוצאת דביר, 2015. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- משפט כחול לבן: זהות ומשפט בישראל, מאה שנים של פולמוס, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, האוניברסיטה הפתוחה, והמכון למשפט והיסטוריה אוניברסיטת תל אביב, 2017. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- גרסה אנגלית מורחבת של הספר התפרסמה כעבור שנתיים: Law and Identity in Israel: A Century of Debate, Cambridge University Press, 2019
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניר קידר, ברשת החברתית פייסבוק
ניר קידר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- ניר קידר, באתר ResearchGate
- ניר קידר, באתר גוגל סקולר
- ניר קידר, באתר SSRN
דברי פרופ' ניר קידר – בשם החוק – היועץ המשפטי לממשלה והפרשות שטלטלו את המדינה, סרטון בערוץ "TAUVOD", באתר יוטיוב (אורך: 19:25)- שחר אילן, ראיון"בימין וגם בשמאל יש תודעה דמוקרטית עמוקה", באתר כלכליסט, 15 בספטמבר 2022 - ראיון עם ניר קידר
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קרן המלגות אייסף מודיעה על מינוי יו"ר חדש, באתר אייס, 12 בינואר 2022
- ^ ניר קידר, ממלכתיות: התפיסה האזרחית של דוד בן-גוריון, הוצאת יד בן-צבי ומכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות בנגב אוניברסיטת בן-גוריון, 2009. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר";
"על הממלכתיות", בתוך ידידיה שטרן (עורך), ממלכתיות במאה העשרים ואחת, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2021 עמ' 67. - ^ 1 2 Nir Kedar, Ben-Gurion and the Foundation of Israeli Democracy, Indiana University Press, 2021, in JSTOR
- ^ ניר קידר, מבט חדש על הקמת מערכת המשפט, ישראל 2007, עמ' 1–29
- ^ Nir Kedar, “ Democracy and Judicial Autonomy in Israel’s Early Years,” 15.1 Israel Studies (2010), p. 25.
- ^ ניר קידר, בן-גוריון והמאבק למינוי שופט ממוצא ספרדי לבית-המשפט העליון, מחקרי משפט יט (תשס"ג), 515.
- ^ ניר קידר, "המהפכה הפרשנית: עלייתה של שיטת הפרשנות התכליתית בישראל", עיוני משפט כו (תשס"ג), 737
- ^ ניר קידר, "על הפורמליזם המחנך של בית-המשפט העליון המוקדם: עיון מחודש בפסקי הדין בפרשות בז'רנו ושייב", מחקרי משפט כב (תשס"ו) 385.
- ^ ניר קידר, "המאבק לשינוי שיטת הבחירות בישראל בעשור הראשון למדינה: סיפור על דמוקרטיה, תרבות אזרחית ומשפט", עיוני משפט לג(3) (2011), עמ' 555;
ניר קידר, "מעמדן המשפטי-החוקתי של המפלגות הפוליטיות עם הקמת המדינה", בתוך: פוליטיקה במלחמה: קובץ מחקרים על החברה האזרחית במלחמת העצמאות, מרדכי בר-און ומאיר חזן עורכים, ירושלים: יד בן-צבי 2014, עמ' 39. - ^ ניר קידר, "המשפט ומקומו המרכזי בהיסטוריה הישראלית: על ההיסטוריוגרפיה של המשפט הישראלי ותרומתה לחקר ישראל", קתדרה 150 (טבת תשע"ד), עמ' 155.
- ^ גדעון כץ וניר קידר, 'היהדות בעיני אינטלקטואלים ישראלים חילוניים', תרבות דמוקרטית 14 (2012), עמ' 93.
- ^ גדעון כץ וניר קידר, "יהדותה של ישראל בעיני אנשי רוח חילונים", בתוך: ידידיה שטרן, בנימין בראון, קלמן נוימן, גדעון כץ וניר קידר, כשיהדות פוגשת מדינה, תל אביב: ידיעות אחרונות והמכון הישראלי לדמוקרטיה 2015, עמ' 423.
- ^ Nir Kedar, “‘We Need the Messiah so that He May Not Come’: On David Ben-Gurion’s Use of Messianic Language,” Israel Affairs 19 (2013), p. 393; “Ben-Gurion and the Place of Judaism in Israel,” Journal of Israeli History 32:2 (2013) p. 157.
- ^ ניר קידר, משפט כחול-לבן: זהות ומשפט בישראל, מאה שנים של פולמוס, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות באוניברסיטת בן-גוריון, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה בישראל, והוצאת המכון למשפט והיסטוריה, אוניברסיטת תל אביב 2017.
- ^ ניר קידר, "למה לנו קודקס אזרחי? על השורשים התרבותיים של הקודיפיקציה האזרחית בישראל", משפט ועסקים ז (2007) 169
- ^ Nir Kedar, “Law, Culture and Civil Codification in a Mixed Legal System,” 22 Canadian Journal of Law and Society (2007), p. 177
- ^ Nir Kedar, “I’m in the East but my Law is from the West: The East-West Dilemma in Israeli Mixed Legal System,” in Vernon Palmer (ed.), Mixed Legal Systems, East and West, Ashgate 2015, p. 141.