ניקולאיה לאביש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקולאיה לאביש
Nicolae Labiş
לידה 2 בדצמבר 1935
פויאנה מרולוי, מחוז סוצ'אבה, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בדצמבר 1956 (בגיל 21)
בוקרשט, הרפובליקה העממית הרומנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות בלו עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Niculai Mălin עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רומנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניקולאַיֶה לאּבּיש (ברומנית: Nicolae Labiş;‏ 2 בדצמבר 1935 פּוֹיאנה מֶרוּלוּי, מחוז סוצ'אבה - 22 בדצמבר 1956 בוקרשט), משורר רומני, ילד פלא של השירה הרומנית של שנות החמישים של המאה ה-20, היה אחת התקוות הגדולות של הספרות הרומנית, אך חייו נקטעו בדמי ימיו בתאונת דרכים. בישר את דור המשוררים הרומנים משנות השישים, לכן כונה על ידי מבקר ספרות אחד (אואוג'ן סימיון) בכינוי המטאפורי "האַלה המכושפת של דור השישים" (באגדות הרומניות הדרקון הקרוי "zmeu - זמאו", משלח לפניו אלה מעופפת המבשרת את בואו הקרב).

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולאיה לאביש נולד בדרום בוקובינה, ביישוב פויאנה מֶרוּלוּי, בכפר מֶלין, במחוז סוּצא'בה (אז מחוז באיה). הוריו, אואוג'ן ואנה - פרופירה, היו מורים בבית-ספר יסודי. האם נולדה בכפר טוֹפוֹליצה, השכן עם הוּמוּלשט, כפר הולדתו של הסופר הקלאסי הרומני יון קריאנגה וסבתה הייתה קרובת משפחה עם אביו של אותו סופר, שטפאן סין פֶטריה צ'וּבוֹטריוּל. אביה נהרג בקרבות במרששט נגד הגרמנים במלחמת העולם הראשונה. אביו אואוג'ן, היה בן של יערן ולמד הוראה בבית הספר הנורמלי ביאשי. לניקולאה היו עוד שתי אחיות, מרגרטה ודורינה. ניקולאה התחיל לקרוא ספרים בגיל 5, בין היתר את המעשיה של יון קריאנגה, "העז ושלשת גוריה".

לימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחיל לימודיו בבית ספר בכיתה של אמו, אולם עקב כניסת רומניה למלחמת העולם השנייה המשפחה עקרה לחלק הדרומי של רומניה, במונטניה ביישוב וֶקאריה שבכפר מיכאילשט, קרוב לעיר קֶמפוּלוּנג - מוּסצֶ'ל. הצטיין בלימודים, באהבתו לקריאה ולכתיבה ודקלום שירים. בשנת 1945 חזר עם משפחתו לכפר מלין ועזר לאביו בנייה מחדש של הבית ההרוס. בגיל 13 שיחק בכפר, על במה מאולתרת, במחזה של שייקספיר, "אילוף הסוררת".

בגיל 14 פרסם לראשונה שירים בעיתון מקומי "זור נוי" (Zori Noi -"שחר חדש") בסוצא'בה ובכתב העת לספרות "ויאצה רומניאסקה". את לימודי התיכון עשה בשנים 1947–1951 בבית הספר "ניקולאיה גאנה" בעיר הקרובה פלטיצ'ן שם טייל שעות רבות בעקבות הסופרים הנערצים עליו, קריאנגה ו מיכאיל סדוביאנו. בשנת 1951 בתחרות הארצית לספרות רומנית בשלב הסופי בבירה בוקרשט, התלמיד מפלטיצ'ן זכה בפרס הראשון ונאם בטקס הסיום בשם המתחרים. בהזדמנות שהייתו בבוקרשט ביקר במערכת של כתב העת "ויאצה רומניאסקה" והתקבל שם בחום. המשיך אחר כך לימודיו בתיכון "מיכאי סדוביאנו" ביאשי שם הכיר את המשורר לעתיד ג'ורג'ה מרגריט שהפך לחברו הקרוב. הפסיק זמן מה את לימודיו ביאשי והמשיך אותם בלי נוכחות. סיים בחינות הבגרות כשבמבחן לשפה הרומנית השיג הציון המרבי. בהמשך התקבל ניקולאיה לאביש לבית הספר היוקרתי לספרות "מיכאי אמינסקו" בבוקרשט שם למד באותו מחזור עם ראדו קוסאשו, גאורגה טומוזיי, פלורין מוגור, יון גאורגה ואנשי ספרות אחרים. מורתו לשירה בבית הספר הייתה המשוררת ורוניקה פורומבקו. בין מוריו האחרים נמנו טודור ויאנו, מיכאי בניוק, אאוסביו קמילר (רומ'), מיהו דרגומיר, מיכאי גאפיצה (גם הוא בוגר כמוהו של התיכון "ניקולאיה גאנה" מפלטיצ'ן) נינה קסיאן ואחרים.

באותה תקופה לאביש קרא, תרגם, כתב שירים בלהט ומרץ בלתי רגילים. בשנים 1953–1954 דנו בבית הספר על "סטיותיו מהמוסר וממשמעת בית הספר" ובאביב 1954 מחליטים לגרשו מארגון הנוער הקומוניסטי. אבל לבסוף בהתערבות חברי ההנהגה וכנראה גם של מיכאיל סדוביאנו ההחלטה בוטלה.

פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום לימודיו עבד בכתבי העת הספרותים "קונטֶמפּוֹרנוּל" (בן זמננו) ו"גַזֶטה ליטֶרָרה" (גזטה לספרות). בשנת 1954 למד רק סמסטר אחד בפקולטה לספרות בבוקרשט ועזב. באוקטובר 1954 פרסם בכתב העת את הפואמה "מות האיילה", שנכנסה מאוחר יותר לספרי הלימוד של בתי הספר ברומניה. בשנים 1955–1956 המשיך בעבודת כתיבה קדחתנית. חלק מיצירותיו התפרסמו בעיתונות, חלק נשארו בכתבי יד. ב-1956 יצא לאור ספר השירים הראשון שלו- "אהבות ראשונות" "Primele iubiri", ובינתיים הכין לפרסום ספר שני- "מאבק באינרציה" {"Lupta cu inerţia"). בשנת 1956 בשׂורות הדה-סטליניזציה בפולין והמרד ההונגרי ב-1956 הלהיבו חלק מהנוער והאקדמאים ברומניה והמשטר הקומוניסטי המקומי שפחד פחד מוות מכל רמז לרפורמות נקט אז בהגברת המעקבים, המעצרים והרדיפות. ידוע שברגעים מסוימים העז לאביש לעשות, בפני חבריו, מעשים שהיו אסורים בעיני השלטונות, כמו כאשר, כאילו ברוח שטות שר את המנון רומניה המלכותית "יחי המלך" או כשדיקלם בפומבי את ה"דוינה" הקסנופובית של אמינסקו שהייתה אסורה על ידי הצנזורה הקומוניסטית, או למשל כשהביע דעות נגד הכיבוש הרוסי בבסרביה.

סופו הטרגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלילה שבין ה-9-10 בדצמבר, אחרי ערב שבילה עם חברים בבית הקפה "קאסא קאפשה" המפורסם ובמסעדה בשם "ויקטוריה", ייתכן תחת השפעה של יין שרף ששתה, לא הצליח לאביש לעלות כפי שהתכוון על חשמלית, נתלה כנראה בטעות בין שני קרונותיה, נפל ונדרס תוך כדי חבלות חמורות בראשו ובעמוד השדרה שלו. כתוצאה מכך לקה בשיתוק הגפיים התחתונים ונפטר בבית החולים כעבור 12 יום ב-22 בדצמבר 1956, יומיים לפני חג המולד. בהתחלת אשפוזו בבית חולים היה בהכרה, ואף חיבר כמה שורות שיר עם הערות מיואשות על מצבו, בהיותו מוקף באהבת חברים ומעריצים מוכי הלם ועצב. על תאונה זו נוצרה מהר חרושת שמועות עם חשדות על רצח פוליטי - היו שחשדו כי מישהו עקב אחריו ואולי דחף או משך אותו ועל ידי כך גרם לתאונה. בטקס האבל בבית הסופרים בבוקרשט ב-24 בדצמבר נאמו המשוררים אואוג'ן ז'בליאנו, גאורגה טומוזיי ופאול ג'ורג'סקו, בעוד פאול אנגל דקלם את שירו של לאביש, "מות האיילה". לאחר מכן המשורר נקבר בבית הקברות "בלו" בבוקרשט. בדרך לקבר הטרי התהלוכה עצרה לרגע על יד קברו של המשורר הלאומי אמינסקו שהיווה מופת ללאביש ולכל משוררי רומניה.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Vladimir Tismăneanu: History of Romanian Communism, University of California Press, Berkeley, California, 2003,
  • Labiş biography in România literară, nr. 39, p. 10, October 2, 2002

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dicţionar de literatura română, coord. Dim. Păcurariu, Editura Univers, Bucureşti, 1979
  • Gheorghe Tomozei, Moartea unui poet. Nicolae Labiş, Editura Cartea Românească, 1972

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניקולאיה לאביש בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ניקולאיה_לאביש&oldid=37547589"