ניכוי (מההכנסה החייבת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בחישוב מס הכנסה, ניכוי הוא הטבת מס הניתנת באמצעות הפחתת סכום הניכוי מההכנסה החייבת, ובכך מקטינה את סכום המס המחושב.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניכוי העיקרי הוא זה הניתן בהתאם לסעיף 47 לפקודת מס הכנסה בגין חיסכון בקופת גמל לעצמאים.

ניכוי נוסף, בהתאם לסעיף 47א לפקודה, ניתן לפנסיונר בפנסיה מוקדמת, בגובה 52% מדמי ביטוח לאומי שבהם הוא חייב.

סעיף 20 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) מעניק ניכוי ממס הכנסה בגין תשלום מזונות לילד בוגר, שעל אף מאמציו אינו יכול לספק צרכיו מעבודה. הניכוי הוא בגובה סכום המזונות, אך לא יותר מערך שתי נקודות זיכוי לכל ילד.[1]

לצד הטבת מס באמצעות ניכוי ניתנות הטבות מס גם באמצעות זיכוי, שהוא סכום המופחת מהמס שחושב. הניכויים והזיכויים מקטינים את סכום המס, אך הם נבדלים במידת השפעתם על המס אצל בעלי הכנסות גבוהות לעומת בעלי הכנסות נמוכות. גובהם של זיכויים רבים אינו תלוי בגובה ההכנסה, אלא במאפיינים אישיים של הנישום. כך, למשל, יינתנו שתי נקודות זיכוי לתושב ישראל גם אם משכורתו גבוהה וגם אם משכורתו נמוכה. משמעות האחידות היא שהשפעתו היחסית של הזיכוי גבוהה יותר ככל שהמשכורת נמוכה יותר. הניכויים נעשים מההכנסה ברוטו לפני חישוב המס, ולכן השפעתם גדלה ככל שגדלה ההכנסה. החיסכון במס שמושג בעקבות ניכוי נמצא ביחס ישר לגובה אחוז המס השולי של הנישום. כך, למשל, ניכוי של 100 ש"ח יקטין ב-45 ש"ח את המס של עובד שהאחוז השולי שלו 45%, אך יקטין ב-14 ש"ח בלבד את המס של עובד שהאחוז השולי שלו הוא 14%. הבדל זה הוביל להמלצתה של "ועדת בן-שחר" להמיר את שיטת הניכויים בשיטת הזיכויים.

בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית נהוגים ניכויים בגין הוצאות אחדות, בהן:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]