נייטרוקס

תווית אופיינית למיכל ניטרוקס

נייטרוקס היא תערובת נשימה בעלת אחוז חמצן גבוה יותר מאחוז החמצן באוויר רגיל ומיועדת לשימוש בצלילה.

פיזיולוגיה

באוויר רגיל הצולל נושם תערובת של גזים המורכבת מ-21 אחוז חמצן ו-79 אחוז חנקן, בצלילה הלחץ על הגוף עולה באטמוספירה כל עשרה מטרים, השפעת הלחץ מוסברת באמצעות שלושה חוקים: חוק בויל קובע כי הנפח תלוי בלחץ המופעל, לפי חוק זה נפח האוויר בעומק 10 הוא כמחצית מנפחו על פני המים, חוק הנרי הקובע כי מסיסותו של גז בנוזל יחסית ללחץ המופעל עליו, לפי חוק זה לדוגמה בעומק 10 מטרים יכולת הגוף למוסס אוויר ברקמות מכפילה את עצמה, מודל דלטון קובע כי סכום הלחץ הכולל של תערובות גזים, שווה לסכום הלחצים החלקי של כל אחד מהם בנפרד, כתוצאה מהגדלת הלחץ הגוף נחשף למספר סכנות:

• הרעלת חנקן (שכרון מעמקים) היא תוצאה של נשימת חנקן בלחץ גבוה שגורמת לעליית ריכוז החנקן בדם לרמות רעילות למח.
• מחלת הדקומפרסיה בה נוצרות בועות חנקן בדם, בגלל הפחתת לחץ מהירה (בעלייה בלתי מבוקרת) המביאה למצב בו כמות הגזים בגוף גבוהה מיכולת ההמסה. עודף הגז מופיע כבועות המפריעות לזרימת הדם התקינה וגם מצטברות בעור ובמפרקים.
• בארוטראומה הנגרמת מהשינויים בנפח הגזים בחללי אוויר בגוף עם השינויים בלחץ: בהנמכה, ירידת הנפח עם העלייה בלחץ תגרום ל׳מעיכת׳ חלל האוזן התיכונה, ובעלייה, עליית הנפח עם הירידה בלחץ תגרום להתנקבות הריאה.

יתרונות התערובת

החנקן הוא הגורם לדקומפרסיה. הסיבה לכך היא שבניגוד לחמצן, הגוף אינו משתמש בו והוא נשאר ברקמות וכאמור מתרחב בעלייה מהירה מדי, כיוון שבנייטרוקס אחוזי החמצן גבוהים יותר מבאוויר רגיל- אחוזי החנקן נמוכים יותר ולכן פחות חנקן נספג ברקמות מה שמפחית את הסיכוי לחלות בדקומפרסיה וכן מאפשר לשהות בעומק זמן רב יותר בלי לעבור את גבול ה-no deko שמצריך עצירות ביניים בעלייה. יתרון נוסף של הנייטרוקס הוא הפחתת הסיכון להרעלת חנקן. לחנקן יש סף רעילות שלאחריו הגוף מגיב בתסמינים כגון התקפי צחוק, אופוריה, כושר שיפוט לקוי, ואף איבוד הכרה, מה שעלול להביא לתאונות צלילה קטלניות. סף הרעילות של החנקן הוא בלחץ חלקי של 3.2 אטמוספירות. כל תוספת של 10 מטרים עומק מעלה את הלחץ באטמוספירה אחת, אחוז החנקן באוויר רגיל הוא בקרוב 80 ולכן, כשהצולל מגיע ללחץ כולל של 4 אטמוספירות (30 מטר עומק ועוד אטמוספירה אחת בגובה פני הים על כדור הארץ) הלחץ החלקי של החנקן מגיע ל-3.2 אטמוספירות (0.8*4) שהוא סף הרעילות של החנקן, מכיוון שבנייטרוקס אחוזי החמצן גבוהים יותר הם מאפשרים להגיע לעומק שבו הלחץ עולה על 4 אטמוספירות מבלי לעבור את סף הרעילות.

הרעלת חמצן

הסיכון להרעלת חמצן גבוה יותר בנשימת נייטרוקס מאשר נשימת אוויר. הרעלת חמצן מתחלקת לשני סוגים: הרעלת חמצן ריאתית המתרחשת במערכת הנשימה לאחר חשיפה ממושכת לחמצן בלחץ חלקי גבוה לאורך זמן (מתערובות נשימה עשירות בחמצן) והשכיחה יותר ההרעלה העצבית, המתרחשת במערכת העצבים המרכזית (CNS). סף הרעילות להרעלה עצבית של חמצן מתרחשת בלחץ חלקי של 1.6 אטמוספירות. באוויר רגיל (21% חמצן) הסיכון מתחיל מעומק של 66 מטרים שהוא הרבה מעבר לגבולות הצלילה הספורטיבית אך בנייטרוקס הסיכון מתחיל בעומקים הקרובים יותר אל גבולות הצלילה הספורטיבית, בתערובת 40\60 למשל, הלחץ החלקי של החמצן מגיע ל-1.6 כבר בעומק 30 מטרים. מעשית, וכדי לשמור על טווח ביטחון נקבע סף ללחץ החלקי המומלץ לחמצן של 1.4. בתערובת 40\60 מגיע הלחץ החלקי של החמצן ל-1.4 כבר בעומק של 25 מטרים.

תערובות סטנדרטיות

בדרך כלל משתמשים בתערובות סטנדרטיות של 32\68 או 36\64 (המספר הקטן מתייחס לאחוזי החמצן והגדול לאחוזי החנקן) וניתן להשיגם במועדוני צלילה. ניתן גם לדחוס תערובות אחרות באופן מיוחד עד 40 אחוז חמצן (תערובת 40\60), הרווחות בשימוש בצלילות צבאיות.

אופן הטיפול

ארגוני הצלילה השונים חלוקים לגבי אופן הטיפול בתערובת אוויר עשירה בחמצן וקיימים תקנים בדרגות חומרה שונות לגבי רמת הסטריליות ולגבי סוג הציוד המותר בשימוש עם נייטרוקס.

ראו גם

• צלילה
• ציוד צלילה
• סכנות צלילה
• הרכבת צד (צלילה)

קישורים חיצוניים

• ניטרוקס - שאלות נפוצות (באנגלית)
• על איגוד הגז הדחוס וסוגיית כלל ה-40% (באנגלית)
• ניטרוקס צלילה (באנגלית)