נועה אשכול

נועה אשכול
	אשכול בשנת 1967
לידה	29 בפברואר 1924; צפָת, פלשתינה (א"י)
פטירה	14 באוקטובר 2007 (בגיל 83); חולון, ישראל
מקום מגורים	ישראל
עיסוק	כוריאוגרפית
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב
הערות	בת של לוי אשכול
תרומות עיקריות
	כתב המחול אשכול-וכמן

נועה אשכול (29 בפברואר 1924 – 14 באוקטובר 2007) הייתה כוריאוגרפית ישראלית, ממציאת כתב המחול אשכול-וכמן ביחד עם תלמידה אברהם וכמן בשנות ה-50 של המאה ה-20.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשכול נולדה בשנת 1924 בדגניה ב', בת לרבקה (לבית מהרש"ק) ולוי אשכול, ממייסדי הקיבוץ ולימים ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל. בשנת 1927 התגרשו מהרשק ואשכול, ונועה עברה לגור עם אמה בתל אביב. בילדותה נשאה את שם המשפחה מהרש"ק, אותו שינתה לאשכול בהמשך^[1].

בילדותה למדה אשכול בבית החינוך ע"ש א"ד גורדון בתל אביב, וחלקה את ספסל הלימודים עם חיים גורי, יעקב רכטר, הלל עומר (שנודע בשמו הספרותי ע' הלל), וחיים בן-דור. בגיל 18 התגייסה אשכול לחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי^[2].

בשנים 1943–45 למדה ריקוד ותרבות הגוף בבית הספר של תהילה רסלר בתל אביב, וב-1946–48 למדה אצל רודולף לאבאן וליזה אולמן בסטודיו לאמנות התנועה במנצ'סטר שבבריטניה. בהמשך השתלמה אצל זיגורד לידר (Sigurd Leeder) בסטודיו למחול מודרני בלונדון.

החל בשנת 1951 ועד 1985 לימדה בבית הספר לדרמה של התיאטרון הקאמרי בתל אביב, בבית הספר לדרמה בית צבי, במחלקה למחול של האקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושלים, בבית הספר לחינוך גופני של סמינר הקיבוצים וכן באוניברסיטת תל אביב. בשנים 1968–69 הייתה פרופסור אורח במחלקה לחינוך גופני באוניברסיטת אילינוי בספרינגפילד שבארצות הברית, שם כתבה מחקר על תנועה סימולטנית. מ-1972 ועד 1990 כיהנה כפרופסור בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב.

בשנות ה-50 פיתחה ביחד עם תלמידה אברהם וכמן את כתב התנועה אשר לימים יקרא אשכול-וכמן, המאפשר למפות את תנועת הגוף האנושי במרחב בעזרת כלים גאומטריים: היא גילתה כי כל תנועה של הגוף קשורה למעגליות ויצרה תכליל של גוף האדם. כל גוף חולק לשמונה אופציות, ואלה חולקו למישורים והללו חולקו לזוויות. כתב התנועה מתייחד בכך שאין רוקדים על פי מוזיקה ספציפית; אשכול אף השתמשה בריקוד ללא מוזיקה. את כתב התנועה תיארה אשכול ב-1968 כך: "אי אפשר לציין בכתב את הרגש המתבטא בריקוד, כפי שאין זה ניתן לביטוי בכתב המוזיקלי. הכתב נותן בידך מכשיר שאינו רק מאבחן הרגלי מחשבה, אלא גם מאפשר לך לחרוג מהן וליצור תבניות חדשות שהן בעלות משמעות."^[1].

בשנת 1954 ייסדה את "הקבוצה לריקוד קאמרי מייסודה של נועה אשכול", שפועלת עד היום. היא ניהלה את הקבוצה עד מותה בשנת 2007. מאז היווסדה, פועלת הקבוצה ברצף בהרכבים שונים, ועד היום היא מופיעה בישראל ובעולם עם הקומפוזיציות שחיברה אשכול.

בשנת 1955 פרסמה עם וכמן את הספרון "כתב תנועה: הצעה לתיווי תנועה", וב-1958 פרסמו השניים באנגלית את הספר Movement Notation, שהציג לראשונה את כתב התנועה עם דיאגרמות ואיורים. בשנת 1968 ייסדה את האגודה לכתב תנועה בישראל, וב-1972 הקימה את המכון לחקר כתב תנועה באוניברסיטת תל אביב ועמדה בראשו. אשכול פרסמה במסגרת האגודה והמכון כ-30 ספרים המתעדים שיטות של מחול ותנועה, אוספים של ריקודי עדות, תנועה של בעלי חיים ועוד.

עם תלמידיה החשובים ניתן למנות את משה פלדנקרייז (ממנו הושפעה רבות ודגלה בתורתו מימיה הראשונים ואף כתבה עִמו ספר), אברהם וכמן, נעמי פולני, עמוס חץ ושמואל זיידל. פרופ' אילן גולני מאוניברסיטת תל אביב יישם את כתב התנועה לזואולוגיה. תלמידתה הבכירה תרצה ספיר הקימה בשנת 1986 את קבוצת ריקודנטו העוסקת בכתיבה בכתב המחול אשכול-וכמן, ומופיעה עם יצירות שנכתבו בו.

בנוסף, מאז מלחמת יום הכיפורים יצרה שטיחי קיר והציגה אותם בתערוכות.^[3]

אשכול נפטרה בחולון ב-2007, בגיל 83. נקברה בקיבוץ שבו נולדה, דגניה ב'.

על שמה נוסדה "קרן נועה אשכול", שפועלת לשימור כתב התנועה והמחקר בתחום.^[4] והמרכז למחול ע"ש נועה אשכול בחולון.

סביב שמה ודמותה נקשרו סיפורים רבים: מניחים ששימשה בסיס לדמותה של בריניקי ב"ספר המשוגע" של חיים גורי, וכן בספרי נתיבה בן-יהודה ודן בן אמוץ. אחיינה, הסופר אשכול נבו, מספר עליה בספרו "הראיון האחרון".

אחיותיה (מאשתו השנייה של לוי אשכול, אלישבע קפלן) : דבורה אשכול-רפאלי, (נישאה לאליעזר רפאלי), תמה אשכול-שוחט (נישאה לאברהם בייגה שוחט) ועפרה נבו-אשכול, (נשואה לברוך נבו).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרון לוקהרט, נועה אשכול; אוצרות: טליה עמאר, סטפני בארון ובריט סלווסן; עריכה: סטפני בארון ובריט סלווסן, בהשתתפות סבינה אקרמן [ואחרים]; [תרגום: איה ברויר], ירושלים: מוזיאון ישראל; לוס אנג'לס: מוזיאון האמנות של מחוז לוס אנג'לס, תשע"ב - פורסם לרגל התערוכה שנערכה במוזיאון ישראל ב-13 בדצמבר 2011–14 באפריל 2012; במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב ב-15 בדצמבר 2011–23 בפברואר 2012; במוזיאון לוס אנג'לס לאמנות ב-4 ביוני–9 בספטמבר 2012; ובמוזיאון היהודי של ניו יורק ב-2 בנובמבר 2012–24 במרץ 2013 (בעברית) (באנגלית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא נועה אשכול בוויקישיתוף

נועה אשכול באתר WorldCat Identities
רשימת הפרסומים של נועה אשכול, בקטלוג הספרייה הלאומית
פרטים על נועה אשכול בארכיון עמוס חץ, בספרייה הלאומית
מידע על נועה אשכול בקטלוג הספרייה הלאומית
נועה אשכול: קורות חיים, באתר המרכז לכתב תנועה ע"ש נועה אשכול
שלמה שבא, ישראלים המציאו "תוים לריקוד"?, דבר, 22 בספטמבר 1958 (עם הופעת ספרם של אשכול ווכמן)
ערן וישנקו, להחזיר את המחול לקדמת הבמה: על כתב תנועה אשכול-וכמן כאלטרנטיבה תרבותית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, חברה (כתב עת סוציאליסטי לענייני חברה, כלכלה פוליטיקה ותרבות), 9 בספטמבר 2003
רות אשל, מתה הכוריאוגרפית נועה אשכול, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2007
מאיה גייר, מלכת הלבבות, ידיעות תל אביב, 19 באוקטובר 2007, ארכיון עמוס חץ, הספרייה הלאומית
אייל גפן, אבירת התקופה, באתר nrg‏, 25 באוקטובר 2007
רוני דורי, נועה אשכול: מרס קאנינגהאם הישראלית, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2009
נעמי פולני, אשנב קטן לנועה אשכול, בתוך: כתב עת למחול, מחול עכשיו, עורכות: ד"ר רות אשל וד"ר הניה רוטנברג, גיליון 17, מאי 2010, עמ' 52
אלעד סמורזיק, העתיד על פי נועה אשכול: ריאיון עם האמנית שרון לוקהרט, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2011
מאמר על כתב המחול אשכול-וכמן באתר "Movement and Notation"
אתר האינטרנט הרשמי של המרכז למחול ע"ש נועה אשכול
תערוכה על נועה אשכול באתר המוזיאון היהודי של ניו-יורק

ביקורות על עבודתה:

רנה טרלר, רביעית התנועה הקאמרית בהדרכת נועה אשכול, חרות, 20 בינואר 1956
עמוס חץ, הסתכלות בפעולה – התבוננות בתנועה, דבר, 1 בפברואר 1980

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² רוני דורי, אנשי אשכולות, גלריה, 14.09.2009, ארכיון עמוס חץ, הספרייה הלאומית
^ מאיה גייר, מלכת הלבבות, ידיעות תל אביב, 19.10.2007, ארכיון עמוס חץ, הספרייה הלאומית
^ ראו: שטיחים של נועה אשכול, דבר, 3 באוגוסט 1978; תמי מאור, סיפורי בדים, local,‏ 12 בינואר 2010; אלעד סמורזיק, העתיד על פי נועה אשכול: ריאיון עם האמנית שרון לוקהרט, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2011.
^ מרב יודילוביץ', קרן נועה אשכול תמשיך בפעילותה, באתר ynet, 18 במרץ 2010.

[דורי-1] ¹ ² רוני דורי, אנשי אשכולות, גלריה, 14.09.2009, ארכיון עמוס חץ, הספרייה הלאומית

[2] מאיה גייר, מלכת הלבבות, ידיעות תל אביב, 19.10.2007, ארכיון עמוס חץ, הספרייה הלאומית

[3] ראו: שטיחים של נועה אשכול, דבר, 3 באוגוסט 1978; תמי מאור, סיפורי בדים, local,‏ 12 בינואר 2010; אלעד סמורזיק, העתיד על פי נועה אשכול: ריאיון עם האמנית שרון לוקהרט, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2011.

[4] מרב יודילוביץ', קרן נועה אשכול תמשיך בפעילותה, באתר ynet, 18 במרץ 2010.

[1]

[2]

[3]

[4]

לוי אשכול
אירועים מרכזיים בעת כהונתו כראש ממשלה	הממשלה ה-11: ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל (1964) • קבורת זאב ז'בוטינסקי בישראל (1964) • חנוכת מוביל המים הארצי (1964) • ביקור האפיפיור פאולוס השישי בישראל (1964) • הסכם הסחר בין ישראל והשוק האירופאי המשותף (1964) הממשלה ה-12: מזכר ההבנה בין ישראל וארצות הברית (1965) • פרשת בן ברכה (1965) • הבחירות לכנסת השישית הממשלה ה-13: מיתון 1966 בישראל • ביקור קונרד אדנאואר בישראל (1966) • ביקור לוי אשכול באפריקה (1966) • תקופת ההמתנה ומלחמת ששת הימים (1967) • הקמת מפלגת העבודה הישראלית (1968) • הוועידה הכלכלית היהודית העולמית (1968)
כללי	ביקורי לוי אשכול בארצות הברית • אזרחים תומכי אשכול • הנאום המגומגם • כל בדיחות אשכול • הלוויית לוי אשכול
הנצחת לוי אשכול	יד לוי אשכול ובית לוי אשכול • פרס היצירה לסופרים עבריים • חבל אשכול • מועצה אזורית אשכול • גן לאומי אשכול • מאגר אשכול • מגדל אשכול • שדרות לוי אשכול
משפחתו	בנות זוג: רבקה מהרשק (1927-1922) • אלישבע קפלן (1959-1930) • מרים אשכול (1969-1964) נועה אשכול (בתו) • תמה שוחט (בתו) • עפרה נבו (בתו) • אליעזר רפאלי (חתנו) • אברהם שוחט (חתנו) • ברוך נבו (חתנו) • שיזף רפאלי (נכדו) • אשכול נבו (נכדו)