משתמש:Yaronimus/ארגז חול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Yaronimus.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Yaronimus.
גופן וילנא שעוצב על ידי שמואל גוטמן. ניתן למצאו יחד עם מערכת אופיס של ווינדוס.

אפיון מסחרי של גופנים עבריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום נהוגות שיטות שונות להבחנה בין סוגי גופנים שונים על סמך התפקוד שלהן (כלומר - לאיזו מטרה וגודל אות נוצרו ולאילו מטרות יצלחו). בשיטה זו אין משתמשים בשאר העולם היהודי (מחוץ לישראל), שבו עיקר השימוש באותיות עבריות הנו לצרכי קודש, ולכן אין צורך בגופנים עבריים לשימושים מסחריים. לעיתים ישנן "משפחות גופנים" הכוללות משקלים שונים בטווחים שונים (למשל משקל רגיל לעימוד ספר או טקסט, ומשקל דקיק ושמן לצורך עימוד כותרות). לרוב, מעוצבים הגופנים בצורה היברידית, כך שהם יכולים לשמש לכמה קטגוריות. למשל - גופן "הדסה" של הנרי פרידלנדר יכול לשמש לעימוד ספר, טקסט, וכותרת. ככל שרמת הגרפיוּת של האות עולה, וככל שרמת הקריאות יורדת, כך מתמעטות אפשרויות השימוש (ורסטיליוּת או "רב גוניוּת") בגופן. כלומר - גופן מסוג "אות ראווה" אינו יכול לשמש כגופן לעימוד ספרים ("אות ספר"). עם זאת גופן "אות ספר" יכול לשמש לכותרות ואפילו כאות בודדת, אך הפוטנציאל האסתטי והגרפי שלו נמוך מגופן מסוג "אות ראווה".

החלוקה הבאה מבוססת בחופשיות על חלק מן האיפיונים של חברות הפונטים השונות:

  • אות ספר - גופן המתאים לעימוד גושי טקסט ארוכים (כגון ספרים ועיתונים). עבודת המעצב/ת על גופן שכזה היא הכי קשה ומורכבת, מכיוון שעל האותיות להיות הרמוניות, ברורות, קריאות, ומובדלות אחת מהשניה בצורתן (לדוגמא - ההבדל שבין האות כ' ל-ב'). כאשר מעמדים טקסט עם גופן מסוג "אות ספר", השורות צריכות ליצור טקסטורה אחידה. על האותיות להיות "שקופות" בעיצובן, כלומר - כדאי שהן לא ימשכו תשומת לב לצורתן אלא יאפשרו קריאה מהירה, קלה, וקולחת. לעומת זאת, אין זה אומר שעל האותיות להיות מכוערות או משעממות, ואפשר בהחלט להשתמש בגופני "אות ספר" לעימוד כותרות, פוסטרים וכיוב'. הדגש באות ספר הוא על קלות הקריאה יותר מאשר על אסתטיקה.
גופנים לדוגמא: פרנק-ריהל, נרקיסים, דוד, הדסה, קורן
  • אות טקסט - גופן המתאים לגושי טקסט קצרים ואינו מתאים לקריאה ממושכת. אותיות אלה מתאימות למיתוג או לעימוד טקסט קצר כדוגמת קטלוגים. יתרונן של אותיות אלו הוא בכך שהן לא מתעייפות מהר כמו אותיות ראווה[1]. כלומר, עיצוב האות אינו נישתי או מפורש וגרפי כמו "אות ראווה", אלא שומר על קריאות ועניין גרפי, מה שמאפשר לגופן לשמש למגוון שימושים. ברוב המקרים מדובר ב"משפחות גופנים" בעלי משקלים מרובים, מה שפותר טווח אפשרויות גיוון בעימוד, מבלי שיאבד אותו ניחוח ייחודי של טיפוס האות שנבחר [2]. גופנים מסוג זה הם לעיתים קרובות גופנים נטולי עוקצים (בדומה לאותיות ה"סאנס-סריפיות" הלועזיות), ולעיתים קרובות בעלי צורה נקייה ומדוייקת (למרות שאין הדבר מחייב).
גופנים לדוגמא: טיפוגרף של פונטביט, אופיס של פונטייפ
  • אות כותרת - גופנים המתאימים לעימוד מילים בודדות כותרות במגזינים ולעיצוב שלטי חנויות, ולוגו מפאת צורתם המושכת.. כאן הדגש הוא פחות על קריאות ותפקוד בתוך ובתור טקסט, ויותר על אות שמעבירה מסר גרפי ברור ומושך.
גופנים לדוגמא: חיים
  • אות ראווה - גופנים מסוג זה הם בעלי האופי הגרפי ביותר (כלומר הם נוצרו יותר על מנת ליצור עניין גרפי מאשר לשרת את מטרת הקריאות), ומתאימים לעימוד כותרות במגזינים ולעיצוב שלטי חנויות, ולוגו מפאת צורתם המושכת, האסתטית או הלא-אסתטית, הבולטת, או הקישוטית. בקטגוריה זו ניתן למצוא את האותיות המוזרות, החופשיות, הפרועות, והמסוגננות ביותר (כגון אותיות "מלוכלכות", אותיות בסגנון גראנג', ואותיות בסגנון גרפי חופשי). הדגש הוא גרפי לחלוטין, ולעיתים יכולים גופנים אלה לשמש רק למטרת עיצוב עם אותיות בודדות ('איניציאל' - אות גדולה, ולעתים מעוטרת, הפותחת ספר או פרק של ספרים לועזיים מימי הביניים ואילך)[3] קטגוריה זו נכונה לרוב למשקלים הקיצוניים ("אולטרא-שחור" או "דקיק") של משפחות גופנים, ולעיתים גופנים אלה בעלי מבנה מוארך או מורחב באופן קיצוני.
גופנים לדוגמא: אפיקומן וארכיאולוג של פונטביט, לימון ארק של הגילדה.
  • אות רהוטה - גופנים מסוג זה מנסים לחקות צורות שונות של כתב יד עברי, לעיתים מחובר, על מנת לשקף אופי אישי ולא ממסדי. לעיתים כוללים גופנים אלה גם צורניות קליגרפית המושפעת מכתיבה רהוטה בעט נובע או בקולמוס. "אות רהוטה" משתייכת לקטגוריית "אות ראווה", מכיוון שאין לאותיות אלה רמת קריאוּת טובה (הקורא העברי רגיל לאותיות הדפוס העבריות ה"מרובעות"), ולכן הן משמשות בעיקר לצרכים גרפיים ברמה של משפטים או מילים בודדות.
גופנים לדוגמא: גוטמן יד
  • אות מקורות - גופן בעל אופי יהודי עתיק, המזכיר בצורותיו (או נוצר בהשראת) כתבים יהודים עתיקים או גופנים ישנים. גופנים מסוג זה הם לעיתים קרובות בעלי סיגנוּן קליגרפי ועוקצים. סיווג זה כולל את שאר הסיווגים, מכיוון שגופן יכול להיראות כ"אות מקורות", וגם להשתייך לשאר הסיווגים כגון אות ספר או אות טקסט וכיוב'. סיווג זה הוא כאמור סיווג מסחרי, והוא משקף את שינוי הסטנדרטים והסיווגים של הגופנים העבריים לאורך השנים. גופן ששימוש פעם לעימוד ספר (כמו "דרוגולין"), יכול להיות מסווג כיום כ"אות מקורות" מסוג "אות טקסט" (זאת מכיוון שהסטנדרטים לקריאוּת של גופן עברי השתנו עם הזמן).
גופנים לדוגמא: וילנא, דרוגולין, קורן.
  • ציורים - גופנים מסוג זה אינם מכילים בדרך כלל אותיות, אלא איורים ווקטוריים (שנקראים בלועזית Dingbats). גופנים אלה נמכרים לצורך קישוטי, והם ההמשך הדיגיטלי ל"ווינייטות" - איורים שנמכרו לבתי דפוס בלט על מנת לעטר את עיצובי הדפוס.
גופנים לדוגמא: Wingdings
  • אות לועזית - כל גופן שאותיותיו בשפה שאינה עברית.
גופנים לדוגמא: Helvetica
  • 'אות מותאמת לגופן לועזי - אות שעוצבה כדי לשמש כתרגום עיצובי עברי לגופן לועזי קיים.
גופנים לדוגמא: אריאל, טאהומה
  • אות משולבת או אות רב-שפתית- כינוי לגופנים שעוצבו במיוחד על מנת להכיל אותיות עבריות ולועזיות תואמות. גופנים אלו הנם תופעה חדשה יחסית, והם נותנים פתרון למצוקה חריפה בתחום העיצוב הגרפי העברי - עימוד טקסט הכולל שילובים של טקסט עברי ולועזי.
גופנים לדוגמא: אורון, רץ
  • אות בעלת עוקצים או אות סריפית - גופנים הכוללים מעין תוספת לקווי היסוד של האות - "עוקץ" או "תג" הממוקמים לרוב בצידה השמאלי העליון של האות העברית. רוב הגופנים האלו בעלי אופי צורני קליגרפי. ה"עוקץ" נוצר במקור בכתיבה הקליגרפית, היכן שהקליגרף התחיל את משיכת הקולמוס ליצירת האות. הכינוי "סריפי" הינו עברוּת שגוי של המונח הלועזי Serif (תוספת לקווי היסוד של האות הלועזית, בעלי צורניות שונה שמקורה באותיות חקוקות) המצביע על הקרבה הרעיונית בין מושגי ה"עוקץ" וה"סריף". כיום העוקצים מעוצבים בצורות שונות ומגוונים ולעיתים אין קשר בין האות למקור הקליגרפי של העוקץ, כך שהעוקץ מתפקד כתוספת סגנונית. ישנה סברה האומרת כי תפקיד העוקצים באותיות הדפוס המודרני הוא ליצור קצב ולהאיץ את קצב הקריאה, כאשר העוקצים מתפקדים כמעין נקודות ה"דוחפות" את עין הקורא קדימה. כיום רוב הגופנים מסוג "אות ספר" הם בעלי אופי צורני קליגרפי הכולל עוקצים.
גופנים לדוגמא: פרנק-ריהל
  • אות סלאב סריף - מושג השאול מעולם הטיפוגרפיה הלועזי, וכוונתו בעברית לאות בעלת עוקץ עברי בעל צורה מרובעת, המזכירה את סגנון ה"Slab serif" או ה"Egyptienne" הלועזיים.
גופנים לדוגמא: הדסה, מוזאון (ערך בכרך)
  • אות נטולת עוקצים או אות סאנס-סריפית - גופנים שאינם כוללים את צורת העוקץ העברי (ראה "אות בעלת עוקצים" או "אות סריפית" ), ולרוב בעלי צורניות נקייה וכמעט גיאומטרית.
גופנים לדוגמא: חיים, אורון

טיפוגרפיה עברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפוגרפיה העברית היא העיסוק בגופנים ובאותיות עבריות.....

Typography (from the Greek words τύπος (typos) = form and γραφή (graphe) = writing) is the art and technique of arranging type in order to make language visible. The arrangement of type involves the selection of typefaces, point size, line length, leading (line spacing), adjusting the spaces between groups of letters (tracking) and adjusting the space between pairs of letters (kerning). Type design is a closely related craft, which some consider distinct and others a part of typography; most typographers do not design typefaces, and some type designers do not consider themselves typographers.[2][3] In modern times, typography has been put into motion—in film, television and online broadcasts—to add emotion to mass communication.[4]

Typography is performed by typesetters, compositors, typographers, graphic designers, art directors, comic book artists, graffiti artists, clerical workers, and anyone else who arranges type for a product. Until the Digital Age, typography was a specialized occupation. Digitization opened up typography to new generations of visual designers and lay users, and it has been said that "typography is now something everybody does."[5]


הסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

SCOPE[עריכת קוד מקור | עריכה]

In contemporary use, the practice and study of typography is very broad, covering all aspects of letter design and application. These include:

גופן[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכניקות

גופן דיגיטלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכניקות:

אותיות "חופשיות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסר שם טוב - הכוונה לסט אותיות שאינו חלק מגופן אלא נוצר כפונקציה קצרת טווח (כמו לוגו/עטיפה..)

סוגי האות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אות ספר אות טקסט אות כותרת אות ראווה אות רהוטה אות אשכנזית אות ספרדית

ניתוח הכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור פלאוגרפי של סגנון כתב ע"פי עדה ירדני

מעצבי גופנים וטיפוגרפיה עברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעצבי גופנים עבריים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים אפשריים ויקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופנים עבריים תולדות הדפוס קטלוג מולכו

רשימת ערכי גופנים עבריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא לשכוח - טבלה של כמה אותיות מול השם של הגופן

ביבליוגרפיה על טיפוגרפיה עברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטגוריה - גופנים עבריים

ערך גופן, קטגוריה:דפוס עברי, קישור לתולדות הדפוס העברי.
  1. ^ "טיפוגרפיה", קטלוג ספריית פונטביט, 2010, תל אביב
  2. ^ "טיפוגרפיה", קטלוג ספריית פונטביט, 2010, תל אביב
  3. ^ "הערות לטיפוגראפיה של הסידור", מאיר בר-אילן, http://faculty.biu.ac.il/~testsm/teftyp.html