משתמש:Tshuva/Draft/נטילת ציפורניים (הלכה)

ההלכה מתייחסת לנטילת ציפורניים (ולפעמים גזיזת ציפורניים, גילוח ציפורניים או קציצת ציפורניים), במספר תחומים בהם יש מצווה לטול ציפורניים, או שאין מצווה חיובית אבל יש עניין מסוים בכך. הלכות נטילת ציפורניים כוללות גם אופני נטילת ציפורניים וסיבות מדוע יש ליטול דווקא כך. בנוסף קיימים מנהגים שונים בהלכות נטילת ציפורניים, חלקם על-פי תורת הקבלה וחלקם מפורט בגמרא ובספרות הראשונים.

נטילת ציפורניים בערב שבת

בשבת גזיזת ציפורניים אסורה, משום שהיא תולדה של מלאכת גוזז, אחת מל"ט אבות מלאכה האסורים בשבת. אולם, על אדם להיכנס לשבת כאשר הוא נקי ומסודר מפאת כבוד השבת.

כתב השולחן ערוך להלכה:

מצוה לחוף הראש ולגלח הצפרנים בערב שבת

— אורח חיים, סימן ר"ס, סעיף א'

מקרים נוספים של נטילת ציפורניים בהלכה

אשת יפת תואר

הציפורניים מוזכרות בתורה בדיני אשת יפת תואר, שם נאמר ”וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ” (ספר דברים, פרק כ"א, פסוקים י'–י"ד). הדעות חלוקות אם הכוונה לקיצוץ הציפורניים או דווקא להארכתן, אך כך או כך ברור מההקשר כי טיפוח הציפורניים לצרכים אסתטיים היה נפוץ בימי קדם.

אזכורים נוספים במקורות

בתלמוד בבלי מובא שיש להשמיד את החלק שנגזז מהציפורניים, באמצעות שריפתו, הטבעתו או קבורתו, מחשש להיזק רוחני: ”שלשה דברים נאמרו בצפרנים: הקוברן – צדיק, שורפן – חסיד, זורקן – רשע. טעמא מאי? שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל.” (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ח, עמוד א'). הרמב"ם השמיט בהלכותיו חשש זה^{[דרוש מקור]}.

יש מהפוסקים שהקפידו אף על סדר גזיזת הציפורניים (רמ"א סימן ר"ס סעיף א'),

על פי הזוהר ופרקי דרבי אליעזר יד' ומדרש בראשית רבה (תיאודור-אלבק, כ, כא), כל גופו של אדם הראשון היה מכוסה בציפורן, ולאחר שחטא בעץ הדעת הצטמצם הציפורן מגופו לאצבעות ידיו ורגליו.