משתמש:Tatiana~hewiki/ארגז חול

השפעת הגלובליזציה על מדיניות המסים

מיסוי השקעות

בבואנו לבחון את הצלחתן של מדינות לשגשג ולהתעשר כתוצאה מתהליך הגלובליזציה, ניתן לקחת כדוגמא את מדינות אירלנד וסינגפור. מדינות אלה אשר לפני שלושים שנה היו עניות מישראל בהרבה (באירלנד עמד התוצר לנפש על כ- $8,000, בסינגפור כ- $6,000, ואילו בישראל כ- $11,000) היטיבו להתאים את עצמן לעידן הגלובליזציה והן מדורגות כיום במקומות ה- 7 וה- 10 בדירוג העולמי במדד התוצר לנפש (ישראל במקום ה-19). בין האמצעים בהן נוהגות שתי מדינות אלו לעידוד השקעות זרות ניתן להבחין במדיניות כלכלית אגרסיבית לעידוד השקעות. מדיניות זו כוללת, למשל, תמריצים ישירים לחברות זרות, בעיקר פטור ממס לחברות זרות בסינגפור, או מס חברות של 12% בלבד באירלנד. לאור תנאים אלה, ניצבת אירלנד במקום הרביעי וסינגפור במקום השישי בדירוג העולמי של השקעות זרות ביחס לתמ"ג. בדירוג זה של האו"ם, המבוסס על נתוני שנת 2004, דורגה ישראל במקום ה- 60, לפני מקסיקו ורומניה. ניתן להעריך כי מיקומה השתפר בשנים האחרונות. המסקנה העיקרית אפוא מהשוואת ישראל עם אירלנד וסינגפור היא שאם ישראל רוצה להעתיק את ההצלחה הכלכלית של שתי מדינות אלה עליה להיות לא פחות אטרקטיבית למשקיעים זרים ובמיוחד לחברות הגלובליות על מנת להביא אותן להקים מפעלים בישראל .
החוק לעידוד השקעות הון בא ליישם מסקנה זו. החוק מעודד יוזמה כלכלית והשקעות חוץ, פיתוח כושר הייצור הלאומי, הקטנת הייבוא והגדלת הייצוא, פריסת פעילות יצרנית על פני המדינה לטובת יצירת מקומות עבודה חדשים. זאת באמצעות מתן מענקים והקלות מס, בין היתר כתלות באחוז משקיעי חוץ בחברה. למשל, במסלול "אירלנד" משקיע חוץ ישלם 11.5% מס חברות ו-4% מס דיבידנד (תושב ישראל ישלם במסלול זה 15% מס דיבידנד). להשוואה, ב-2008 מס חברות היינו 27%, ומס על דיבידנד היינו 25% לבעל מניות מהותי. באמצעות ארבעת המסלולים המוצעים בחוק עונה מ"י לבעיות שהעצימה גלובליזציה כגון גיוס הון ומאזן תשלומים של המדינה. החסרונות העיקריים, כמו בכל הקלת מס, הם רגרסיביות מערכת, היעדר שקיפות וחשש מניצול לרעה של הטבות מס .
הצמיחה והגדלת התעסוקה בישראל תלויות במידה רבה ביכולת לייצא לחו"ל. מאחר שלמדינת ישראל שוק מקומי קטן, רק הגדלה משמעותית של יצוא הסחורות והשירותים תאפשר לה להגדיל את התוצר בשיעור ניכר. למהלך כזה דרושות גם השקעות הון אדירות, אך ממשלת ישראל מיצתה כמעט את כל יכולתה להגדיל משמעותית את תקציביה באמצעות סיוע חוץ, הגדלת החוב והכבדת נטל המיסים. באילוצים של משאבים עצמיים מוגבלים נדרשת ישראל למצוא פתרונות יצירתיים המבוססים על כוחות השוק החופשי כדי להגדיל את התוצר בקצב מהיר יותר, תוך מיצוי יתרונותיה היחסיים.
בואן של חברות זרות לישראל תלוי בכמה גורמים, כגון: המצב הביטחוני בישראל והמצב במשק העולמי. אולם, ישנה משמעות כבדה לגובה מס החברות בישראל. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתוך כלל הכנסותיה של ישראל ממיסים, תרם מס הכנסה 45%, מע"מ 21%, מיסים על דלק ומיסים אחרים 14%, ומסי יבוא 13%. רק 7% הנותרים מקורם במס חברות. בסינגפור, שבה מבנה ההכנסות ממס דומה, הכירה הממשלה בכך שלמעשה כל הכנסותיה ממיסים נובעות מתעסוקה, ועל כן, קבעה בראש סדרי עדיפויותיה למשוך תאגידים גלובליים להקים את מפעליהם בסינגפור, והורידה את מס החברות ל- 0%. הנוסחה של סינגפור הפכה להיות אחד מסיפורי ההצלחה המדהימים ביותר בזמננו ומודל המיסוי שקבעה יכול להתאים למדינת ישראל.

מיסוי העובדים

השפעה נוספת של גלובליזציה על מדיניות המיסוי בישראל היא הפחתת מס שולי. גלובליזציה מחייבת להשוות את תנאי העובד בישראל למצבו בשאר המדינות המפותחות. הבעיה רלוונטית יותר לבעלי מקצועות משכילים (ראה ‏בריחת המוחות) . האמצעי העיקרי להשוואת התנאים הוא הפחתת מס. מטרה של גביית מסים היא מימון תקציב המדינה (מוצרים ציבוריים) וחלוקת העושר בחברה. עם הפחתת מס שולי פוחתים מקורות מימון של תקציב המדינה. כתוצאה, פוחתים יכולות המדינה לחלק מחדש עושר לחברה, גוברים פערים סוציאליים, נפגע הצדק האופקי והאנכי, מתערערים הביטחון הסוציאלי ומעמדה של מדינת ישראל כמדינת רווחה. מצד שני, אין להפריז בהשפעת הגלובליזציה על מדיניות המיסוי. מדינת ישראל לא מחליפה את שיטת המיסוי. המיסוי הוא עדיין על ההכנסה, בשיטת מדרגות המס, ומדרגות המס לעשירונים עליונים גבוהות בהרבה מהמקובל בעולם. לדוגמא, ב-2008 המס השולי של עובד היי-טק הוא 33% (על טווח ההכנסה מ-16840 ₪ ל-36260 ₪).